תוקעים בשופר ב-א' דראש חודש אלול

תמליל הכתוביות:

ובפרט שהמנהג הוא הרי, אפילו לפי הדעה שמתחילים בתקיעת שופר ביום השני (דר"ח אלול), הרי  מנהג חב"ד שנתגלה ונתפשט על ידי נשיא דורנו שכבר ביום הראשון, (אפילו לפי דעה זו ואף על פי שתקיעת שופר בשלימותה היא ביום השני דר"ח), אז כבר ביום הראשון דר"ח מתחילים להתרגל בזה ועד לאופן של עוסקים, בפשטות, שבזה מתבטאת ההכנה, לא בלימוד הלכות אלו, אלא גם לנסות את השופר ובאמת לנסות לתקוע בו, וכו', כמובן וגם פשוט,

וזה פועל את ענין יִתָּקַע שופר בעיר ועם לֹא יחרדו, ששוללים בפשטות [את החרדה] ולכן מובן שאפילו שהוא רק מתחיל להתרגל בתקיעת שופר זה מיד מזכיר לו שזה קשור עם "עם לא יחרדו", זה דבר בלתי אפשרי, 

אף על פי שתקיעת שופר בשלימות לפי דעה זו והפסק דין בפשטות זה מחר, [=ביום השני דר"ח] אבל החרדה שבדבר כבר קיימת וביודעו שמחר הוא גם יעשה תקיעה וכבר היום התחיל להתרגל בזה גם במעשה בפועל, 

וזה מביא את הענין שכתוב שלעתיד לבוא יהיה "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו", ועד שיגיעו ל"יראת הוי' והדר גאונו" שזה יהיה אז בכל העולם כולו כפי שמובא גם בתניא סוף פרק ל"ד כמדובר כמה פעמים בסיום וחותם שלו, 

וזה מזכיר גם, שתקיעת שופר דלעתיד לבוא (נוסף על התקיעת שופר של ראש השנה שאז זה שופר סתם, ותקיעת שופר שבראש חודש אלול שזה הרי מנהג ישראל), 

שכל ענינים אלו מזכירים על ענין השופר לאמיתו שזה שופר גדול קרן הימיני שהיא העיקר לגבי הקרן השמאלי כנאמר בפרקי דרבי אליעזר ומבואר בארוכה בהמשך הידוע של הרבי מהר"ש "מלכתחילה אריבער",

ומיד נהיית ההתעוררות וביטול השאלה "עד מתי", כי ישנו "תקע בשופר גדול לחרותינו", ואין מעכב בידו, ומיד באה החירות בתכלית השלימות חירות אמיתית ושלמה, כי זו הגאולה האמיתית והשלמה, "ולא עכבן אפילו כהרף עין", שנהיה מיד "תקע בשופר גדול לחירותינו", 

ומיד, לא עכבן, כאמור, אפילו כהרף עין את חירותינו, בתכלית ובשלימות, "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו" "קהל גדול" לשון יחיד, יבוא הנה "עם ענני שמייא", "בשעתא חדא וברגעא חדא", לארצנו הקדושה, ושם לירושלים עיר הקודש, "עיר שחוברה לה יחדיו", עושים מכל היהודים מציאות אחת ויחידה, ושם גופא בבית המקדש, וקדש הקדשים, אחת גם במקום, ובפשטות למטה מעשרה טפחים ובשעתא חדא וברגעא חדא!!

- לחיים!!