בארה של מרים בברז במוצ"ש חוקת

בארה של מרים בברז במוצ"ש חוקת

לאחר דיבורים אלה בהתוועדות מוצאי שבת פ' חוקת תשל"ט, יצאו כל המתוועדים אל החצר האחורית של 770 "לשאוב מים" לרפואה מ"בארה של מרים" שמתגלגלת במוצאי שבת קודש "בכל בארות ומעיינות" מנהג ישראל - תורה.

במוצאי שבת חוקת תשל"ט 1979 ביאר הרבי שליט"א כדרכו בקודש פסוק בחומש עם רש"י, על "בארה של מרים". בפרשה מסופר על בני ישראל בשנת הארבעים לפני כניסתם לארץ, ועל מות מרים הנביאה שבזכותה היתה הסלע -זו הבאר שהתגלגלה איתם משך השנים במדבר וסיפקה להם מים, והיתה מרפאת את כל החלאים למי ששתה ממנה. יש מנהג שמובא בשולחן ערוך שהבאר של מרים מתגלגלת בכל מוצאי שבת ומי שיזכה לשתות ממנה יתרפא מכל החלאים רפואה שלמה אמיתית.

הרב הכט מבית שמש, שהיה באותו זמן בחור ועמד בהתוועדות, זוכר שבסיום אותה ההתוועדות אחרי שעה 01:00 או 02:00 בלילה יצאו כל הגברים לחצר האחורית של 770 למקום ה"תשליך" שם נמצאת באר, והיה שם תור ארוך למלא משם מים.

בתחילת הקטע הרבי מדבר שנוגע לקחת את המים מיד אחרי "ברכו." לא מדובר על ה"ברכו" השני, בסוף התפילה משתי סיבות: בחב"ד אומרים כידוע רק את ה"ברכו" בתחילת תפילת ערבית, ובעיקר, שבתקופה לפני המצאת החשמל היה חושך בבית הכנסת במוצאי שבת, ומיד אחרי אמירת ה"ברכו" הראשון נהגו להדליק נרות כפי שמביא הרמ"א, בסעיף זה:

"ומזה נתפשט המנהג להקל שמדליקים נרות מיד שאמר הקהל ברכו", וזה היה הסימן למוצאי שבת לנשים שהלכו מיד לשאוב מים מהבאר. כי "בארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה יתרפא מכל תחלואיו" [כל בו].

כיום, שכל הבארות מחוברות לברזים, ניתן לפתוח את הברז מיד אחרי ברכו ולמלא בקבוק! ובעזרת ה' תתגלגל אליכם בארה של מרים. שבוע בריא, ורפואה שלמה לכל עם ישראל בגשמיות ורוחניות! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

= = = תמליל התרגום:

"ובזה יש כאן שייכות מיוחדת למוצאי שבת. יש מדרש שמובא ב"כל בו" שמובא אח"כ בבית יוסף, בפירושו על התורה, עד שהרמ"א מביא זאת בהלכות שבת בסופן, היכן שמדובר על מוצאי שבת. שיש מנהג, "יש נוהגים", "יש אומרים" לשאוב מים במוצאי שבת מבארות ומעיינות ולעשות זאת הכי מוקדם תיכף אחר אמירת "ברכו." עד כדי כך זה חשוב, ועד כדי כך זה נוגע לזמן.

מה הטעם? היות וישנה "בארה של מרים," ובכל מוצאי שבת היא מתגלגלת בכל בארות ומעיינות, במילא אולי האישה ששואבת מים תפגוש בבאר זו בפרט שזה מיד אחרי "ברכו", ברגע הראשון שאפשר, והיא זריזה לעשות זאת; שהיא תדלה מים מבארה של מרים שאולי התגלגלה לאותו באר ומעין שמשם היא היא שאבה את המים. ועניין זה כתוב רק על מוצאי שבת!

וכאן רואים איך העניין של פעולה נמשכת נוגעת דווקא לעניין של "ונשקפה על פני הישימון," ונוגע למוצאי שבת. כי כאן יש עוד פלא. ידוע ומפורסם שהרמ"א, באופן כללי הקפיד, ושמר, והזהיר, על מנהגים. שזה כללות החילוק העיקרי בין הגהות הרמ"א לשלחן ערוך של בית יוסף, שהבית יוסף לא כתב את כל המנהגים שהרמ"א מביא אותם, והבית יוסף מביא על פי רוב רק את הדינים. ברובא דרובא. איפה שיש מנהג מביא את זה הרמ"א.

והפלא שעל מנהג זה, אחרי שהרמ"א אומר קודם "יש אומרים" שכך צריך לעשות "לדלות מבארות ומעיינות", ומביא את הטעם ומציין את המקור ל"כל בו", ואחרי זה מוסיף "ולא ראיתי מנהג זה". שזה "עניין ושוברו בצידו", ויוצא שזה לכאורה דבר והיפוכו: הוא מביא את המנהג ואומר "לא ראיתי" שלא ינהגו כך! [ומה שהבית יוסף בספרו מביא את המנהג מהכלבו ולא מוסיף "ולא ראיתי נוהגים זה," וזו אינה הוכחה שהוא לא סובר כך למרות שלא מביא זאת בשו"ע שלו, כי שו"ע מביא דינים, לא מנהגים].

הפלא יותר גדול: הרמ"א כן מביא מנהגים, ומביא גם מנהג זה ואחרי כך הוא מוצא צורך להעיר "לא ראיתי מנהג זה, בפשטות כדי שהנשים לא יתרוצצו בקרקא עירו של הרמ"א מיד אחרי "ברכו" לשאוב מים ממעיינות ובארות, זה הטעם בפשטות הטעם מדוע הוא מוסיף "לא ראיתי מנהג זה." וזה אבל פלא שצריך עיון וצריך בירור: בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן, שהיה אחרי הרמ"א, וראה את הרמ"א, אדמו"ר הזקן רבי מביא זאת בשולחן ערוך שלו, באותו סימן, רצ"ט בסופו, מביא את הלשון כמו שזה ברמ"א, אבל אינו מוסיף "ולא ראיתי מנהג זה!" שאז יוצא שלפי אדמו"ר הזקן שאחרי הרמ"א, וראה את הרמ"א, ומביא את לשון הרמ"א בדין זה! ומביא מה שהרמ"א כותב בהמשך מיד אחרי זה בסעיף שלאחרי זה! ומדלג, ולא מביא את "ולא ראיתי מנהג זה!"

שלכאורה מובן מכאן, וכך נאמר לכאורה בכללי הפוסקים, אפשר לומר על זה לכאורה שזה דבר שנשאר באמיתיות, שלמנהג זה יש מקום גם היום, ולראיה מביא זאת אדמוה"ז בשו"ע שלו!

(אני לא ראיתי נוהגים מנהג זה - לא אצל עקרת הבית שלי, ולא אצל חותנתי (-שנבדל לחיים ארוכים-), ולא אצל החותנת של החותנת (-שנבדל כולנו לחיים ארוכים-)),

אבל אף על פי כן אדמו"ר הזקן הביא זאת בשולחן ערוך, והשולחן ערוך נדפס לרבים - דבר "השווה לכל נפש", אלא אם כן כתוב בסידור באופן אחר, ובפירוש אינו מוסיף "לא ראיתי מנהג זה!"

המסקנא מזה שכל אחד יבין מה שהוא רוצה, רק שתהיה התוצאה, שמביא העניין של בארה של מרים ברוחניות עד לתוצאה "המעשה הוא העיקר" כפי שהענין מובא גם בגשמיות, כמו שמביא ה"כל בו," שזה מביא רפואה, עד שזה כלל בהלכה, כאשר מביאים בהלכה סיפור מעשה אז זו ראיה מוכחת שההלכה היא הלכה קיימת!

ולכל הדעות מביא ה"כל בו" גם מעשה, שהיה מעשה בפועל על אחד שאשתו הלכה לשאוב מים במוצאי שבת והתעכבה שם כדי להביא את המים הביתה במוצאי שבת. ובגלל שהיא התעכבה בעלה היה מאד "לא מרוצה," ולשון הכתוב ב"כל בו" שהוא היה בכעס, ומצד הפחד מכעס בעלה, הכד נפל ונשבר, והמים שהיא שאבה השפריצו, והיא באמת שאבה מ"בארה של מרים," ולבעלה היה ה"פסק," שהטיפות שהשפריצו עליו, באותם מקומות שהם פגעו בגופו, נתרפאו ברפואה גמורה שלימה, ובשאר המקומות שהמים לא הגיעו, הוא נשאר, (-לא עליכם-) עם "היפך הבריאות" שלו, כפי שהיה מקודם.

ובנוגע לענייננו, רואים שזה ענין שמביא רפואה ומביא רפואה שלימה, וזה גם מתרץ מה שהגמרא מביאה, בלי להביא את הפסוק, הגמרא במסכת שבת מאיפה אפשר לראות את בארה של מרים - בשעה שיעלה "להר הכרמל," ואז רואה את "ימה של טבריה", ואז יראה "כמין כברה בים," וזהו בארה של מרים!

ולא מובן שם למה זה נוגע?! - זה נוגע לסיפור הנ"ל שמובא מה"כל בו", ומשמע גם מכמה מקומות והאריז"ל - חיים ויטאל מספר שהוא שט עם האריז"ל ב"ימה של טבריה," והאריז"ל שאב מים כאשר הם הגיעו למקום קבוע, וציווה עליו לשתות, ואמר אתה שותה מבארה של מרים.

ובכללות מובן מה בארה של מרים פועלת בגשמיות, כמו שאומר ה"כל בו" בפירוש שזה רפואה קרובה ושלימה! על אחת כמה וכמה איך שזה פועל ברוחניות, ומובן שברוחניות בוודאי שהמנהג קיים, ו"לא ראיתי מנהג זה" אפשר לומר רק בנוגע לגשמיות הענינים, לגשמיות המנהג.

וכאשר לומדים שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, ולומדים סעיף זה, זה פועל פעולה נמשכת על כל מוצאי שבת, שאז דולים מבארות ומעיינות ופוגשים את העניין ששם נמצא בבארה של מרים, וזה פועל במוצאי שבת זה ואח"כ נמשך על כל השבוע כולו, שיהיה שבוע בריא בגשמיות, שבוע בריא ברוחניות ובגשמיות וברוחניות גם יחד, בריאות גם בלימוד התורה וקיום המצוות בכלל ובפרטיות בנוגע לכל הענינים הקשורים עם י"ב י"ג תמוז ומתוך שמחה וטוב לבב! לחיים"!

= = = 

כאמור, לאחר שיחה זו, יצא כל קהל אנ"ש מההתוועדות מוצש"ק פ' חוקת תשל"ט, ו"שאבו מים" מהבאר בירכתי 770.