עצמות ומהות - דווקא במצרית

דווקא באותו רגע שיא של קדושה, כאשר הקדוש ברוך הוא ירד בכבודו ובעצמו על הר סיני ודבר אל עם ישראל את עשרת הדיברות, מגיע פרט מפתיע: המדרש מגלה שהמילה "אנכי", הפותחת את עשרת הדיברות, מקורה מגיע מלשון מצרית!

איך ייתכן ש"עשרת הדיברות", הכוללות בתוכן את כל התורה כולה, ובמיוחד הדיבור הראשון - "אנכי ה' אלוקיך" - שהוא היסוד והבסיס לכל התורה, ייפתחו במילה שמקורה בלשון מצרית?

למה מצרית?

השאלה מתעצמת לאור המבואר בחסידות שהמילה "אנכי" מבטאת את עצמותו של הקב"ה - דרגה כל כך נעלית עד שאי אפשר אפילו לכנותה בשם כלשהו, ורק מפני שחייבים לבטא זאת במילה כלשהי, אומרים "אנוכי". כיצד ייתכן שעצמותו של הבורא, שלמעלה מכל תואר, תרומז במילה שמקורה בלשון מצרית?

ובמיוחד כאשר מתבוננים במהותה של הלשון המצרית, שהיא הנמוכה ביותר מבין כל שבעים הלשונות, כידוע שמצריים נקראת "ערוות הארץ", ועם כל זה - כאשר התורה מבקשת לבטא את העצמות האלוקית היא משתמשת בלשון מצרית?!

הביאור לשאלות אלו טמון בכלל הידוע "נעוץ תחילתן בסופן" - כלומר, כבר ברגע הראשון חבויה המטרה והתכלית של כל התהליך. למשל: כאשר אדם שותל זרע באדמה, באותו רגע עומדת לנגד עיניו המטרה שלו, לגדל עץ שייתן פירות. כך בדיוק, פותח הקדוש ברוך הוא את עשרת הדיברות ברמז לתכלית ולכוונה שלשמם ירדה התורה לעולם.

התכלית של התורה

כוונת ותכלית נתינת התורה התורה אינה רק להשפיע על ענייני קדושה, אלא אדרבה, מטרתה היא דווקא להשתלשל ולרדת אל המקומות הנמוכים ביותר, אפילו ללשון מצרית, ושם להחדיר קדושה. הדברים אמורים לא רק לגבי תכלית ירידת התורה, אלא גם מצידו של האדם הרוצה לקבל את התורה באמת, הדרך לכך אינה בהתנתקות מן העולם אלא דווקא בהתעסקות עם הדברים הכי גשמיים שיש, כדי לזכך ולהפוך אותם לקדושה, כך זוכים לקבל את התורה בשלימותה.

כאשר עוסקים רק בעניני קדושה, ניתן להשיג את הדרגות של "שמותיו של הקב"ה" - גילויים נעלים ככל שיהיו, אבל כדי להגיע ל"אנוכי", לעצמותו של הקב"ה עצמו - אין דרך אחרת אלא להכניס קדושה בתוך העולם, ובתוך המציאות הגשמית.

וכמו שאומר הפסוק לגבי בית המקדש: "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" - אפילו העולמות העליונים והנשגבים ביותר אינם יכולים להכיל את גילוי עצמותו של הקדוש ברוך הוא; רק בעולם הזה הגשמי - כהמשך הפסוק: "אף כי הבית הזה" - בבית המקדש, הבנוי מאבנים וחפצים גשמיים בעולם הזה, יכולים להכיל את גילוי עצמותו של הקב"ה.

לצאת לעולם

ההוראה מכך ברורה: אין ליהודי להסתגר בד' אמותיו ולהתעלות רק בתוך עולם הקדושה הפרטי שלו. עליו לצאת אל העולם, ודווקא שם, בתוך המציאות הגשמית, להחדיר קדושה - ובכך להגשים את המטרה.

כך גם בעבודה האישית, אין די בקיום המצוות בהידור ובלימוד התורה, אלא חייבים להחדיר את הקדושה "בכל דרכיך דעהו" - שגם בעסקיו של יהודי, בענייני הרשות ובמהלך החיים הגשמיים, תהיה ניכרת נוכחותו ומציאותו של הקדוש ברוך הוא.

כך אפשר להגשים את מטרת הבריאה, ומטרת ירידת התורה לעולם, להפוך את העולם לדירה לה' - בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ג' עמוד 892)