כך מתמודדים מול האיום הפרסי

לקרוא לחג הפורים על שם הפור, הגורל, שערך המן הרשע כדי לבחור את הזמן הטוב עבורו כדי לפגוע ביהודים, זה כמו שאדם שניצל מתאונה יקרא ליום ההצלה שלו "יום ההתנגשות"...

עוד אינו מובן: פור זו לא מילה בלשון הקודש, אלא מקורה בפרסית, והתרגום שלה הוא גורל. אם כן לא מובן מדוע קוראים לחג בשם 'פורים' ולא בשם 'גורלות', בלשון הקודש, כמו שכל החגים נקראים בשמות בלשון הקודש?

שאלה נוספת: ידוע שמגילת אסתר היא הספר היחיד (מבין 24 ספרי הקודש שבתורה-נביאים-וכתובים) שלא מוזכר בה כלל שמו של הקדוש ברוך הוא. הדבר תמוה ביותר, שהרי אצל יהודי שם שמים שגור תמיד, אפילו כשעוסקים במסחר או בשאר ענייני חול, ועד שנהוג לפתוח כל מכתב בכתיבת ב"ה וכדומה כדי להזכיר את שם ה', וכיצד ייתכן שבכל מגילת אסתר לא מוזכר שמו של הקב"ה אפילו פעם אחת?

תפילה או דיפלומטיה

בסיפור המגילה ניתן להצביע על התנהגות שונה מהמצופה ביחס לאותה תקופה: בזמן ההוא היו ליהודים קשרים מצויינים בבית המלך. מרדכי היה "יושב בשער המלך", והציל את חיי אחשוורוש, וגם אסתר הייתה מצויה בארמון, ונשאה חן בפני המלך. אם כן, כאשר נודעה הגזירה האיומה, היו צריכים לכאורה לגשת מיד אל המלך באמצעות מרדכי ואסתר, ולנצל את הקשרים בממלכה כדי לבטל את הגזירה.

אבל בפועל זה לא היה כך. מיד בהוודע זממו של המן, הלך מרדכי "בלבוש שק ואפר" ועורר את כל היהודים לשוב בתשובה. גם אסתר, במקום להתלבש יפה ולגשת למלך, פתחה בצום של שלושה ימים, ורק לאחר מכן ניגשה אל המלך וביקשה ממנו לבטל את הגזירה.

התמונה המלאה

ההסבר לכך הוא פשוט. מרדכי ואסתר ראו את התמונה המלאה, והם ידעו שהגזירה היא לא תוצאה של מזימה פוליטית שנרקמה בין המלך והמן, אלא היא ביטוי ישיר שנבע מהנאתם של היהודים בסעודת אחשוורוש. לכן הפעולה המיידית שלהם לא הייתה לרוץ למסדרונות הארמון, אלא לשוב בתשובה ולהתקרב אל ה', ורק לאחר מכן להתחנן לאחשוורוש לבטל את הגזירה.

ההוראה מכל זה ברורה: יש החושבים שבעת צרה צריכים לפעול בעיקר בחיפוש פתרונות על פי הטבע. מספרת לנו המגילה, שאמנם יש לפעול בצורה טבעית, אבל רק לאחר השלב החשוב והעיקרי - להתחזק בקיום המצוות, ולהתחבר לה' בתפילה ובלימוד תורה. הנסיון לדלג על ההתקרבות לבורא, דומה לאדם שמנסה להוציא מהבנק כסף ללא שהצטייד בשטר המחאה או בכרטיס הנכון.

גם במצב שכזה

אמנם, ניתן היה לחשוב שכל זה נכון כאשר האור האלוקי מאיר בגלוי, כמו בזמן בית המקדש, ואילו עכשיו לכאורה צריכים לנהוג לפי כללי הטבע.

לכן באה ההוראה דווקא ממגילת אסתר, שבה שמו של הקב"ה חבוי ואינו מוזכר בגלוי. חג הפורים שנקרא על שם מילה בפרסית, ועל שם הפור של המן הרשע, דווקא הוא המלמדנו שלמרות שהיהודים היו תחת שלטון אחשוורוש, הם ידעו שכדי להינצל מצרה יש להתקרב אל ה' לפני כל פעולה אחרת.

על ידי זה גישה זו, ניתן להגיע לשמחה הכי גדולה והכי אמיתית, שמחת חג הפורים, ומשמחת פורים עוברים לשמחת הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ו' עמוד 189)