המהלך האמיץ שהביא את הגאולה

ימים אחדים לפני הגאולה המיוחלת, התחולל במצרים מחזה בלתי נתפס: כל משפחה עברית לוקחת שה קטן ומכניסה אותו אל תוך ביתה. זה לא קרה בסתר, בלחש או בחסות החשיכה, אלא בגלוי ובפומבי, לעיני כל המצריים.

את קרבן הפסח הם אמנם יקריבו רק ביום י"ד בניסן, אבל כבר ארבעה ימים קודם לכן - ביום י' בניסן - הם נצטוו לקחת את השה ולהחזיק אותו בבית, עד להקרבת הקרבן.

לשחוט את אליל מצרים

המעשה הזה לא היה תמים או חסר משמעות. כל עובר אורח מצרי ידע היטב שהשה הוא הרבה יותר מבהמה תמימה. השה במצריים נחשב אז לאליל ולסמל הכח של מצרים, והנה כאן היהודים לוקחים אותו לבתיהם, קושרים אותו למיטה למשך ארבעה ימים, וכאשר הם נשאלים בזעם על ידי המצרים: "לשם מה לכם השה?", הם עונים ללא היסוס שבעוד ימים אחדים הם מתכוונים לשחוט אותו כקורבן לה'.

אירוע זה מבטא וממחיש את גודל התוקף ומסירות הנפש שהיה אז לבני ישראל. למרות היותם עבדים במצרים הם לא פחדו ולא התפעלו מתגובתם של המצריים על כך שהם הולכים לשחוט את האליל שלהם, אלא עשו זאת ללא היסוס ובביטחון גמור.

מסירות נפש זו היא שהביאה את הגאולה. על הפסוק "ואת ערום ועריה", אומרים חז"ל שהמלאכים טענו בפני הקדוש ברוך הוא ושאלו מדוע הוא מוציא את עם ישראל ממצרים, והרי "הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה". כדי לענות על טענת המלאכים, ובכדי שעם ישראל לא יהיו "ערומים" מן המצוות, נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצוות - מצוות מילה ומצוות קרבן פסח - שבזכותם הם נגאלו ממצרים.

מתכון להבאת הגאולה

כל מה שהתרחש סביב הגאולה ממצרים אינם רק סיפורים היסטוריים מן העבר, אלא הם רלוונטיים במיוחד אלינו היום - הדור הראשון לגאולה, משום שהתורה עצמה קובעת את ההקשר הזה בפירוש: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאת" - כלומר: יציאת מצרים אינה רק סיפור שהיה, אלא היא משמשת כמשל ודוגמא למה שעתיד לקרות בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

כשם שיציאת מצרים באה בזכות עמידתם האיתנה של בני ישראל במסירות נפש, כך גם הגאולה השלימה תבוא - לא מתוך ויתור או פשרות, אלא - דווקא מתוך תוקף על שמירת התורה והמצוות מבלי להתפעל ממה שיאמרו אחרים, ומבלי להירתע מלחצים חיצוניים. אדרבה - דווקא העמידה במסירות נפש היא זו שמבטלת את כל הההפרעות והמנגדים לקדושה, וסוללת את הדרך לגאולה.

בלי חשבונות

מובן אם כן שאם את כל המצוות יש לקיים בתוקף, כל שכן ובמיוחד שיש לקיים את מצוות אהבת ישראל - שהיא היסוד של כל התורה - מבלי להתפעל בכלל. יש לגשת לכל יהודי ולדבר עמו על תורה ומצוות, באהבה ובפשטות, מתוך אמונה בנשמה שבו, ואפילו כאשר נדמה שהוא "בועט" או מתנגד לכך, אין מה להתרשם. אדרבה, עצם העובדה שהוא "בועט" מוכיחה שהדברים נוגעים בו ומזיזים את נשמתו, ולכן יש להמשיך ולפעול עליו עוד הפעם עד שהדברים יחלחלו וייקלטו בנפשו.

רק כך - על ידי ההליכה ללא חשבונות ובתוקף גדול - במסירות נפש, ומתוך אהבת ישראל, נזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק א' עמוד 127)