אין חניית ביניים בדרך לגאולה

ספר שמות, המכונה "ספר הגאולה", מגיע לסיומו במילים: "כי ענן ה' על המשכן . . לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". הכוונה כאן במילה "מסעיהם" אינה למסעות במדבר אלא לחניות, שאז היה הענן יורד על המשכן. רש"י על המקום מתעכב להסביר מדוע באמת התורה משתמשת בלשון של מסעות כלפי חניות, ואומר: "לפי שממקום החניה חזרו ונסעו, לכך נקראו כולן מסעות".

מהסבר זה לכאורה עולה, שהחניות היו עניין זמני וטכני בלבד, ומכיוון שכל מטרת החניות הייתה לשם המסעות שלאחר מכן, לכן התורה מתבטאת כאן בלשון של מסעות. אבל נשאלת השאלה: החניות לא היו מתוך אילוצים או כורח המציאות, אלא היו על פי ציווי ה', וכמו שאומרת הגמרא שהחניות היו נחשבות כמקום של קבע, בגלל היותם על פי ציווי ה', אם כן איך ניתן לכנות אותם בשם מסעות, כאילו הם בסך הכל שלב מעבר לפני המשך המסע?

חלק מהמסע

אלא הביאור הוא, שיחד עם העובדה שהחניות היו מטרה כשלעצמן על פי ציווי ה', הרי שהתורה כאן באה ללמדנו שהחניות היו חלק מהמסע הכולל של עם ישראל ממצרים לארץ ישראל. החניה איננה הפסקה מהמסע חלילה, אלא היא חלק מהמסע עצמו, בדרך לארץ ישראל, ולכן גם החניות נקראות בשם מסעות.

זהו אחד היסודות המרכזיים שמבדילים את בני ישראל משאר הדברים שבעולם. כל דבר שקיים בעולמנו הוא רק אמצעי ושלב ביניים בדרך למטרה האמיתית. למשל: אם אדם רוצה להגיע למדף גבוה, הוא לוקח סולם, מטפס עליו ולוקח את מה שהוא צריך. הסולם אמנם מהווה שלב חשוב כדי להגיע למדף הגבוה, אבל הוא לא המטרה אלא רק אמצעי כדי להגיע אליה.

אין טפל

אבל אצל עם ישראל שונה הדבר, משום שהם עצמם המטרה שלשמה נברא העולם, ומכיוון שכך, כל שלב בעבודה שלהם - גם כזה שנראה כשלב ביניים זמני לקראת השלב הבא, הרי שגם בו יש ערך וחשיבות בפני עצמו. כאשר יהודי עולה מדרגה לדרגה, המדרגה הנמוכה אינה מתבטלת, אלא היא מתעלה ומשתלבת בתוך הדרגה הגבוהה יותר.

לפי זה מובן מדוע החניות במדבר לא נחשבות רק כ"הפסקות" בין מסע למסע, אלא הן עצמן מטרה ושלב חשוב כחלק מהמסע לארץ ישראל.

חניה שהיא מסע

אדמו"ר הזקן מסביר שכל ארבעים ושניים המסעות במדבר נקראות "יציאת מצרים", מפני ש"מצרים" איננה רק מקום גיאוגרפי, אלא מצב של מיצרים והגבלות רוחניות, ולכן כל מסע היה חלק מיציאת מצרים - היציאה מהמיצרים הללו.

במבט שטחי, המסעות הם אלו שמייצגות את התקדמות לקקראת הגאולה, ואילו החניות מהוות מצב של גלות ועיכוב בדרך למטרה. אך כאן מגיע החידוש הגדול: התורה קוראת גם לחניות בשם "מסעיהם", כלומר, אפילו רגעי העצירה עצמם הם חלק מתהליך הגאולה!

זהו המסר אותו אנחנו למדים מסיומו של ספר שמות - "ספר הגאולה", שגם מצבים שנראים כמו עיכוב או גלות הם למעשה שלבים במסע הגדול בדרך אל הגאולה. כל הפרטים המסופרים בספר שמות, מהירידה לגלות במצרים ועד להשראת השכינה במתן תורה ובמשכן, הם הכל מהלך אחד של "יציאה מאפילה לאורה". החניה איננה הפסקה, אלא היא שלב חשוב במסע אל הגאולה האמיתית והשלימה, שתהיה בקרוב ממש על ידי משיח צדקנו.

(על פי לקוטי שיחות חלק ו' עמוד 235)