התמסרות בלי חשבונות שמביאה גאולה

מבין כלי המשכן, הכלי המשמעותי והחשוב ביותר הוא "ארון הברית" הנקרא גם "ארון העדות", ובהתאם לחשיבותו הרבה גם מיקומו היה במקום הקדוש והפנימי ביותר בבית המקדש - "קודש הקודשים".

עובדת היותו כלי כה מרכזי בבית המקדש, מסבירה מדוע התורה פותחת את פירוט כלי המקדש דווקא בציווי "ועשו לי ארון", על אף שמיקומו היה, כאמור, בתוך תוכו של המקדש ובחלק הפנימי ביותר, כי מאחר שארון הברית מהווה עיקר במשכן ובמימוש ותכלית ציווי הקדוש ברוך הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", לכן דווקא איתו בוחרת התורה להתחיל.

ארון הברית - לא תמיד נכח

למרות קדושתו הרבה ותפקידו החשוב בבית המקדש אנו רואים מנגד דבר פלא: ידוע שבית המקדש השני היה פחות בדרגת הקדושה לגבי הבית הראשון, והיו חסרים בו חמישה דברים שביניהם הוא ארון הברית. אפילו בבית הראשון לא היה הארון קיים בגלוי במשך כל הזמן, שכן יאשיהו המלך גנז את הארון עשרות שנים קודם החורבן בקרקעית האדמה.

יוצא אם כן שארון הברית לא היה בבית השני ואף בבית הראשון הוא לא נכח תמיד, וההזדמנות היחידה שבה הוא היה בגלוי במשך כל הזמן הייתה במשכן שנבנה במדבר, ואחר כך יהיה כן גם בבית המקדש השלישי והניצחי.

מזה נוכל להבין גם לגבי המקדש הפרטי הנמצא בתוך כל יהודי ויהודי: כמו המקדש שנחלק לשלוש רמות קדושה (קודש הקודשים, ההיכל והעזרה), כך גם היהודי נחלק לשלושה מדורים ודרגות (הראש, הגוף והרגל), מפנימיות הלב ועד לחיצוניות שלו. וכשם שהדבר בבית המקדש כך גם בתוך תוכו של יהודי קיים ארון הברית בכל עת ובכל מצב, שזהו העניין של הלוחות והתורה - "זכרו תורת משה עבדי".

תמיד קיים, לא תמיד גלוי

אלא שיש זמנים שבהם הארון "גלוי", ויש זמנים שבהם הוא "גנוז", אך מציאותו של הארון קיימת תמיד בפנימיות ליבו של יהודי, ללא הבט על מעמדו ומצבו הרוחני, שכן אפילו בזמן החורבן, כאשר עם ישראל היה במצב של "חטא" וגלות, נותר הארון קיים ניצחי בשלימות.

בזמן המשכן היה עם ישראל במעמד רוחני גבוה, ועל דרך זה יהיה גם בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה, כאשר רוח הטומאה תחלוף מן הארץ, ולכן בשתי תקופות הללו (זמן המדבר וזמן הגאולה) עומד ארון הברית בגלוי, אבל גם בזמן החטא והגלות נותר הארון שלם.

בלי חשבונות

והכח לגלות את הארון - את קיום התורה - הפנימי, מגיע מהמדבר (המשכן, המכונה "מקדש המדבר"):

לעומת מקום היישוב, המדבר מבטא מצב שלמעלה מסדר וגבולות. ובעבודת ה' רומז המדבר על ה"מסירות נפש". כלומר: יש את אופן העבודה המדוד והמסודר שבו עובד היהודי בדרך כלל, שעל זה נאמר "בכל לבבך", אך בנוסף לזה ישנם מצבים שבהם נדרש ממנו לפעול למעלה מסדר והגיון ומתוך מסירות נפש - "בכל מאודך". המילה "מאד" היא אותם האותיות של המילה "אדם" רק באופן שונה, והשוני בא לידי ביטוי בכך שבמילה "אדם" המילה פותחת באות א' המורה על מחשבה והתבוננות, ואילו המילה "מאד" פותחת באות מ', המורה על כך שקודם יש לפעול במעשה בפועל למעלה מכל חשבון.

דווקא בדרך זו ניתן לגלות את ארון הברית הפנימי ולהביא את הגאולה האמיתית והשלימה, שתהיה בקרוב ובפועל ותיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת ערב ראש-חודש מנחם-אב תשל"ו)