כשגלי הקול חודרים במסה הדוממת

אחד הניסים הגדולים שהיו במתן תורה הוא שקולו של הקדוש ברוך הוא לא פסק, כלשון הפסוק: "קול גדול ולא יסף".

המדרש מביא שלוש אפשרויות כיצד לבאר את גודל הנס: הפירוש הראשון הוא שהקול שיצא מאת ה' התחלק באופן ניסי לשבעה קולות נוספים ולשבעים שפות (!). הפירוש השני הוא שקולו של ה' לא נדם לעולם אלא המשיך להדהד בכל דור ודור, ומקול זה קיבלו כל הנביאים את רוח הנבואה. הפירוש השלישי הוא שלא בא הד בעקבות הקול.

לפי שני הפירושים הראשונים מובן מה היה עוצמתו של הקול, אך הפירוש השלישי כלל לא מובן - מה מייחד את הקול בכך שלא בא הד בעקבותיו? לכאורה זה אף מקטין את עוצמת הקול, שהרי ככל שהקול גדול יותר כך חוזר הד חזק יותר.

ובכלל צריך להבין איזו הוראה אנו יכולים ללמוד מכך שקול ה' לא פסק, שהרי התורה איננה ספר סיפורים, אלא כל מה שכתוב בה בא ללמדנו הוראה בעבודת ה'.

באותו קול

עשרת הדיברות פותחים במילה "אנכי", והגמרא מסבירה ואומרת ש"אנכי" הם ראשי התיבות "אנא נפשי כתבית יהבית" (אני את נפשי כתבתי והבאתי), כלומר שהקדוש ברוך הוא הכניס את כל כולו בעשרת הדיברות, ואמר אותן לכל אחד ואחת מבני ישראל באופן אישי.

למרות עוצמת הדברים היה ניתן לחשוב שהקדוש ברוך הוא הכניס את עצמותו רק אז - במתן תורה, אך בכל הדברים שהתגלו בתורה מאוחר יותר אין את אותה מעלה מיוחדת, כי בהם לא נאמר "אנכי". כמו כן ניתן היה לחשוב מעלה זו אינה קיימת בשבע המצוות שנצטוו בני נח.

כלפי דברים אלו אומר הפסוק "קול גדול ולא יסף", שזה מדגיש ומבהיר שכל ענייני התורה שמתגלים בכל דור הם המשך ישיר לאותו קול שהדהד בהר סיני, וגם בהם הקדוש ברוך הוא מלובש בשיא עצמותו, ואפילו המצוות שקיבלו בני נח מקורם הוא באותו "קול גדול" ממתן תורה שנחלק לשבעים שפות.

ההד שנעדר

כעת נותר להבין בנוגע לפירוש השלישי, מה מיוחד בכך שלא בא הד לאחר הקול:

תופעת ההד נוצרת כאשר גלי הקול נתקלים בקיר (או בכל דבר אחר) שעוצר בעדם שאז הם חוזרים ומהדהדים שוב. כמו כדור, שכאשר זורקים אותו על קיר, הוא חוזר ומנתר לאחור.

אך בעשרת הדיברות לא היה הד, כי כאשר הקדוש ברוך הוא אמר "אנכי ה' אלוקיך", שום דבר לא יכל לעצור בעד הקול, והוא המשיך וחדר בכל פרט ופרט בבריאה. כל דבר בעולם ספג לתוכו את הקולות של עשרת הדיברות ונהיה חדור בהם. וזה כוונת הפסוק "קול גדול ולא יסף", שהקול הגדול לא חזר, אלא הוא נקלט ונספג בבריאה כולה.

לספוג את התורה והמצוות

מכאן ניתן ללמוד את ההוראה אלינו:

כאשר יהודי לומד תורה, עליו להשתדל שהדברים יחדרו בו לגמרי, ממש כפי שהיה במתן תורה, שהקול חדר אפילו בחלק ה'דומם' שבעולם, וכאשר קול התורה חודר בכל חלקי היהודי אזי זה נהיה חלק ממנו, כך שהוא והתורה מתאחדים למציאות אחת.

ועניין זה יהיה בגלוי בעולם כולו בקרוב ממש, כיעוד הגאולה ש"אבן מקיר תזעק" - שהקירות עצמם יהיו חדורים באלוקות, והם יזכירו לאדם את חובתו בקיום רצון ה' - בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי לקוטי שיחות חלק ד' ע' 1092)