זמן השיא של האמונה בביאת המשיח

ביאת המשיח והגאולה האמיתית והשלימה היא עיקר ויסוד באמונה, וכפי שמקובל ונהוג בקהילות רבות לומר בכל יום: "אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח . . אחכה לו בכל יום שיבוא" - שיבוא בכל יום.

אך בנוסף לאמונה הכללית במשיח, שקיימת בכל הזמנים ובכל הדורות, יש משהו מיוחד ויוצא דופן דווקא עכשיו, בזמן הנוכחי ובתקופה הזו, שמהווה נקודת שיא וזמן מסוגל ביותר לביאת משיח צדקנו:

ראשית, כל הסימנים מעידים בבירור כי דורנו הוא דור הגאולה וכי 'הנה זה משיח בא' תיכף ומיד ממש, ובנוסף לכך אנו נמצאים בחודש "מנחם אב" שהינו זמן מסוגל ביותר לבניית בית המקדש השלישי, כמופיע במדרש. בחודש אב עצמו מודגש ביותר עניין הגאולה ביום תשעה באב, ובמיוחד השנה - כאשר הוא חל ביום השבת:

יום לידת המשיח

מסופר בספרים הקדושים שבעיצומו של חורבן הבית כבר נולד המשיח שעתיד לגאול את עם ישראל, ואם כן יום תשעה באב הוא יום לידת משיח צדקנו, ועניין זה שב וחוזר על עצמו בכל שנה ושנה, ובתשעה באב מתגבר המזל של המשיח, ולכן מובן כמה יום זה מסוגל במיוחד לגאולה האמיתית והשלימה.

עניין זה מקבל משנה תוקף בשנה זו במיוחד כאשר תשעה באב חל בשבת, כי בקביעות זו כל ענייני האבל והצער של תשעה באב נדחים מפני שמחת השבת, ולכן מה שנותר ביום זה הם רק העניינים החיוביים והשמחים - יום לידת המשיח ויום מסוגל לגאולה. וכמובן ופשוט שהעניינים הטובים - לא רק שהם אינם נדחים, אלא אדרבה - הם רק מתחזקים ומתעצמים, ומקבלים תוקף מיוחד ביום השבת, יום הקשור עם המנוחה השלימה שתהיה בגאולה.

כסעודת שלמה המלך 

הדבר שמדגיש במיוחד את מעלת תשעה באב שחל בשבת הוא האכילה והשתיה ביום זה: כידוע, בשבת יש מצווה מיוחדת של "עונג שבת", שלכן מצווה על האדם להרבות ביום זה באכילה ושתיה, וביום זה ההלכה אף מדגישה שאפילו בסעודה שאוכלים לקראת צאת השבת "אוכל בשר ושותה יין . . ומעלה על שולחנו אפילו כבסעודת שלמה בעת מלכותו", שמכל זה רואים כיצד האבלות של יום זה - לא רק שמתבטלת, אלא - נהפכת ליום של שמחה ותענוג.

וההסבר לכך הוא כי בפנימיות הדברים, יום הצום הוא "יום רצון להשם", וכל כוונתו האמיתית, כמו של כל ימי הצומות, היא לגלות את התוכן הטוב שבהם ולנצל אותם לתוספת קדושה, וכפי שזה יהיה בשלימות בגאולה, כאשר ימים אלו יהפכו לימי ששון ושמחה, ולכן, כאשר תשעה באב חל בשבת, יש כח מיוחד לגלות את התוכן הפנימי של יום זה, מעין ודוגמת ימות המשיח - שאז התענית נדחית לגמרי.

לזעוק ולתבוע את הגאולה

לאור כל האמור מובן שזמן זה הינו מסוגל ביותר לביאת משיח צדקנו בפועל ממש, ולכן האמונה בזמן זה מתחזקת ומתגברת עוד יותר, ונותנת כח ליהודי להוסיף בכל העניינים המביאים את הגאולה השלימה.

בית המקדש כבר עומד בנוי ומוכן למעלה, וכל העניינים מוכנים כבתוך תיבה סגורה שהמפתח שלה ניתן כבר לכל אחד מישראל, ומה שנשאר הוא שיהודי יתבע  שוב ויזעק שהוא רוצה את הגאולה האמיתית והשלימה, ועל ידי זה הוא פועל שמשיח צדקנו בא וגואל את כל עם ישראל תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת שבת פרשת דברים ה'תנש"א)