תסמונת שטוקהולם

בשנת 1973 פרץ שודד ל"קרדיט-בנק" בשטוקהולם וחטף ארבעה מעובדי הבנק. חמישה וחצי ימים הוחזקו החטופים בכספת הבנק עם החוטף תחת איום קיומי. כאשר הוכרע החוטף ובני הערובה חולצו, הוזעק צוות מקצועי לטיפול בטראומה.

אבל אז חל הטוויסט בעלילה. השבויים שחולצו הביעו רגשות הפוכים לגמרי מהצפוי. הם כעסו על המחלצים. בהמשך הגיעו לבקר את החוטף בבית הרפואה ואף תמכו בו במהלך המשפט. האירוע המוזר הוביל לסדרת מחקרים שגילה כי החטופים השוודים אינם היחידים שפיתחו מערכת של הזדהות עם עבריין שגרם להם סבל קשה. התופעה נקראת "תסמונת שטוקהולם", וכוללת פיתוח אמפתיה והזדהות עם אידיאולוגיה מעוותת ומעשים פוגעניים. פעמים רבות עומדת בפני הקורבן הזדמנות לצאת ממעגל-האימה אך הוא אינו מנצל אותה. מומחים מעריכים כי הכלא-הפסיכולוגי בנוי ממנגנון-שרידה לנוכח האימה שחווה הקורבן, וניסיון פרדוקסלי להצטרף ל"צד החזק". עם השנים זוהתה התסמונת בקרב אוכלוסיות נוספות כנשים מוכות, ילדים שעברו התעללות ואנשים שחווים השפלה במקום העבודה, שמשקיעים כוחות בניסיונות לפייס את התוקף, כאשר הציפיה לרגעי-חסד מצידו מעכבת את השחרור-הנפשי.

יש הסבורים כי החלמה-נפשית במקרים כאלה מותנית במחילה לגורם המתעלל, וכניסיון להציל את "מערכת-היחסים" הם מציעים "לקבל אותו כפי שהוא". דרך זו לא הוכיחה את עצמה ולמעשה היא מקבעת את מעגל האימה של פגיעות חוזרות ונשנות.

לדאבוננו, מה שבא לידי ביטוי נקודתי בתסמונת שטוקהולם, נכון גם לגבי פלח אוכלוסיה גדול בהרבה.

למשל - אנחנו.. אמנם מאימת הפריץ הכל-יכול מימי הביניים השתחררנו כבר מזמן, ואפילו מדינות-ערב קורסות בזו אחרי זו. אחד הצבאות החזקים בעולם הוא שלנו, ועדיין -

עדיין מבוהלים מ"מה יאמרו הגויים", ובנסיונות בלתי נלאים משתדלים לפייס את הפריץ האמריקאי/אירופאי.

לומדים "לחיות יחד" עם רוצחים פלסטיניים צמאי דם יהודי, הוזים "שתי מדינות לשני עמים" (שאחד מהם אחוז תשוקה-בוערת להשמיד את השני). התקשורת שלנו כבר עשרות שנים שקועה באובססיה בפירסום שוטף של איומי השנאה וזריעת פחד מעל כל במה אפשרית. ההזדהות עם הרוצחים מגיעה לאבסורדים של שחרור הרוצחים ממאסר תוך ידיעה ודאית אודות כוונותיהם (המוצהרות!) להמשיך בהשמדת יהודים.

כדי לזכות ללחוץ במשאת נפשם של פוליטיקאים: לחיצת-יד היסטורית לפריץ האמריקאי, תוך חיבוקים עם הגרועים שבאדריכלי השמדת-היהודים. עם אחד הצבאות החזקים בעולם, אנו עדיין מתקפלים למראה כל נער מופרע מטפס על הגדר, "מבליגים" כאשר הם מיידים בלוקים בחיילי צה"ל, מחפשים כל דרך להצדיק אותם ולהאשים את עצמנו. סתימת פיות ודה-לגיטימציה שיטתית של כל מסר שאיננו תבוסתני, מלווים אותנו שנים רבות כל כך, עד שחלקים גדולים מאיתנו כבר אינם מודעים כלל לזהותנו. לזכותנו לחיות (כאן ו-) בכלל…

וכמו בשיגעון-שטוקהולם, הגישה המטורפת הזו רק מקבעת ומתדלקת את ריטואל ההתעללות הערבי המתמשך. את הפסיכופתיה שנקראת "פיגועים".

התחלנו בשוודיה, ובשוודיה נסיים. שוודיה היא כזכור מולדתה של התסמונת, אבל מסתבר שבכל הקשור למיגור התסמונת, דווקא יש לנו מה ללמוד מהם. במה מדובר?

שוודיה מוצפת היום בהמוני "מהגרים מוסלמים". רבים מהאזרחים-החדשים מתגוררים בריכוזים אתניים שכבר עתה מתנהגים כמיני-אוטונומיות, מעין מדינה בתוך מדינה. הפשע חוגג שם ואף זולג החוצה, תוך עצימת-עין מכוונת מצד השלטון-הפרוגרסיבי שתלוי בקולותיהם.

זה בדיוק מה שמעצבן את מי שמכונה שם "מנהיג הימין הקיצוני" רסמוס פלודן. האיש הזה נוהג להיכנס לריכוזים איסלמיסטיים ו- לשרוף את הקוריאן לעיני המוני מוסלמים. בתגובה שטף גל התפרעויות של מוסלמים זועמים משטוקהולם ועד מאלמה. הצתת מכוניות ושריפת ניידות משטרה, יידוי-אבנים ופציעת שוטרים.

כמובן שאין בכוונתנו לעודד פרובוקציות כאלה, אבל זה לא העניין.

מה שהפליא אותנו, זו העובדה שפלודן יוצא למבצעיו כשהוא מגובה בחגורה עבה של שוטרים שוודים ממוגנים וחמושים. הם מגינים עליו בגופם ובנשקים שלופים. הכיצד? את ההיגיון שלהם ניתן להבין מתגובתה קרת-הרוח של ראש-ממשלת שוודיה מגדלנה אנדרסון. למרבה הפלא (בעיני מי שגדל כאן) הוציאה אנדרסון הודעת גינוי חריפה נגד ה- מתפרעים המוסלמים! ה"נוהגים באלימות ותוקפים שוטרים". ראש הממשלה נזפה בהם תוך שהיא מזכירה כי "בשבדיה אנשים (כפלודן) רשאים להביע את דעתם.. זה חלק מהדמוקרטיה. לא משנה מה דעתכם - אסור לכם לעולם לנקוט באלימות. אנו איננו מקבלים זאת ולעולם לא נקבל".

וכל זה קורה בימים בהם המון צמא-דם מתבצר ומתפרע על הר-הבית, משחקים כדורגל ורוקדים דבקה במקום הקדוש ביותר בעולם ומשליכים אבנים על מתפללי הכותל היהודים.

באותה שעה, לא הרחק משם ליד שער שכם, מתארגנים יהודים למצעד-דגלים שקיבל את אישור הרשויות.

לאחר מספר צעדים עוצרת משטרת-ישראל את הצועדים ומפזרת אותם לכל רוח.

למה? כי גלות היא לא רק מיקום גיאוגרפי. גלות היא בעיקר שיעבוד-נפשי וחוויית נחיתות. גם גאולה איננה רק יעד גיאוגרפי. גאולה היא בעיקר שחרור-נפשי וצמיחת גאון-ישראל.

המדינה הזאת לא הביאה את השחרור המיוחל. משיח - יביא. גאולה גם במובן הפסיכיאטרי.