היפני שלא הסכים

היראו אונודה הוסמך כקצין מודיעין של צבא יפן, ובמלחמת העולם השנייה נשלח לאי לובאנג שבפיליפינים. משימתו הייתה סיכול פלישת האויב לאי, כולל הריסה של מסלולי ההמראה והנחיתה והמזח במפרץ, שהיה בשליטת היפנים באותו זמן. עוד נאמר לו שאסור לו בשום תנאי להיכנע, או לשים קץ לחייו. 

בתוך זמן קצר נהרגו או נכנעו כל החיילים היפניים שבאי, חוץ מאונודה וקבוצה קטנה של חיילים יפניים נוספים עליה פיקד. הוא הורה לקבוצה לברוח ולהסתתר באזור ההררי.

המלחמה היתה קשה וממושכת, והקבוצה חיה במתח עצום של איום מתמיד. מאמץ השרידה הקיומי קיבע במוחם מחשבה שהמלחמה עדיין נמשכת. כך הוסיפו אונודה וחבריו לחיות בהרים תוך חוויה של סכנה ממשית. באוקטובר 1945 יצאו מהמסתור על מנת לצוד פרה לאכילה, ונתקלו בכרזה שמבשרת כי המלחמה נגמרה. החיילים היפניים בחרו שלא להאמין לכרזה, וסברו שמדובר בתרמית שנועדה להוציאם ממחבואם.

בהמשך הוטלו באזור כרזות נוספות ביפנית עם הוראות כניעה מהגנרל טומויוקי ימאשיטה מפקד הארמייה ה-14. גם הפעם בחר אונודה שלא להאמין, ולהישאר במסתור עם אנשיו. הם בדקו את הכרזות היטב והגיעו למסקנה שהן מזויפות.

שבע שנים מאוחר יותר הוצנחו באזור מכתבים ותמונות מבני משפחותיהם עם בקשה לשוב הביתה. ושוב סברו שזאת הונאה.

ב- 1972 נשאר אונודה לבדו, לאחר שהוכרז ביפן כחלל. שנתיים מאוחר יותר מצא אותו מטייל יפני. אך גם אז סירב אונודה העיקש להיכנע עד שיקבל פקודה מקצין גבוה ממנו בדרגה. המטייל הנרגש חזר ליפן עם תמונה משותפת שלו עם אונודה כדי להוכיח שאכן הצליח למצוא אותו, והגיע עימה לחלונות הגבוהים ביותר. הממשלה היפנית נכנסה לתמונה מיד ואיתרה את מפקדו הישיר של אונודה לשעבר, שהוטס מייד ללובאנג, ומצא את פקודו הנאמן. הוא הודיע לו פנים בפנים שהמלחמה הסתיימה בתבוסתה הנוראה של יפן, והורה לו להיכנע.

במרץ 1974, לאחר 29 שנים של חיים בדימיון מסויט, הבין אונודה סוף סוף שהמציאות השתנתה, והסכים לשוב הביתה. 

למרות שהיפנים לא היו בצד הנכון במלחמה ההיא, ניתן להפיק מהסיפור הפאתטי הזה לקח חשוב, וגם רלוונטי מאד.

הטעות ששיבשה את חייו של אונודה אינה נדירה כל כך. חוסר גמישות וקיבעון מחשבתי אפייניים לרבים מאיתנו. לא נעים להודות, אבל לעיתים די קרובות גם אנו "סוחבים" איתנו אירועים ותפיסות שאבד עליהן הכלח, ומתנהלים ברוחה של דעה קדומה ולא רלוונטית שהפכה כבר מזמן להיסטוריה. ממשיכים לנהל קרבות עתיקים מול אוייבים דימיוניים, ומקדישים את חיינו למלחמה ברוח.

כי זה עידן ועידנים שעם-ישראל שרוי במלחמת-שרידה אכזרית. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. אמנם הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם ועל כך אנו מוקירים לו ית' תודה אינסופית, אבל מלחמת הקיום האכזרית מול עולם עוין וחייתי, מלחמה שבכמעט אלפיים השנים האחרונות ניטשה במגרש הביתי של היריב, הותירה בנשמותינו צלקות עמוקות.  

זה נמשך זמן רב מדי. רבים מאיתנו כבר שכחו על מה ולמה התחיל הכל. על מה בעצם אנו לוחמים. וממילא אינם יודעים מתי זה אמור להיגמר. שיש לזה מטרה אסטרטגית שכבר הושגה, ומה שהכי חשוב – שניצחנו! 

רבים מאיתנו זקוקים בדחיפות לפקודה מנומקת, כדי שנסכים לצאת סוף סוף מהמגננה המיותרת. שנפסיק לפחד, ונסכים לשוב הביתה. והרי היא:

העולם נברא מלכתחילה למען מטרה  ברורה: "בכדי שישתמודעון ביה", על מנת שהברואים יתוודעו אל בוראם.

וכדי שיזכו להרוויח את העונג האינסופי שבמודעות עילאית שכזו, יצר הבורא מרוץ-מכשולים מפרך בדרך אליה. רוב האנושות כשלה מיד בתחילת המרוץ, והעדיפה סיפוקים פחות אלוקיים ויותר קלים להשגה.

אבל הבורא לא ויתר על חלומו. הוא זיקק לעצמו גזע עיקש של מבקשי האמת האמיתית באמת, ורשת סוכנים כפולים שלא ייכנעו לעולם נפרשה בעולם. הם נראים פחות או יותר כמו כולם, אבל הם משהו אחר. כל אחד ואחת מהם הוא/היא שליח/ה ישיר/ה ואישי/ת של הריבונו של עולם. הם מצליחים להטמיע את עצמם בעולם הסרבן תוך שמירת-אמונים מופלאה לייעודם הראשוני: זריעת זרעי אמונה וכמיהה לגילוי הטוב האלוקי המוחלט. ויהיה מה שיהיה, הם ימשיכו בשלהם עד שהעולם יהיה מסוגל להכיל את הגילוי האלוקי השלם.

כבר ארבעת אלפים שנים שעם ישראל חי ועובד בחירוף נפש לטובת העולם כפוי הטובה. מאור-כשדים וחרן דרך כנען ומצרים, בבל פרס ומדי יוון ורומי, באסיה אירופה אפריקה אמריקה אוסטרליה ובכל מקום על פני הפלנטה הכחולה בה בחר אלוקים להתגלות מלכתחילה. לשליחות שלהם קוראים: גלות.

התכנון האלוקי קובע כי בשיאו ובסיומו של מבצע האדירים בן כמעט ששת אלפי  שנות הבריאה - 

"יקום נשיא זה מלך (המשיח), לא נשיא שבט (שמייצג רק חלק מהעם ותלוי בבוחריו), אלא (אחד כזה) שאין על גביו אלא השם אלוקיו" - ויסיים את המלאכה. 

קל להבין את אלה ששכחו את מטרתו של  מרוץ האימים המטורף הזה. שנפלו בשבי רוחני או פיזי ונטמעו. מה שכן, חייבים להזכיר לכולם ומהר ש- חברה! נרדמתם בשמירה! קומו מחלום הבלהות! המלחמה תמה! 

העולם של היום כבר מוכן לגילוי האלוקי - לגאולה, ואפילו מצפה בכיליון עיניים למשיח שירים את המסך וידליק את האור.

חזיון התעתועים הסתיים. 

נכון לעכשיו אנחנו בגלות רק כי שכחנו שאפשר כבר אחרת.