קבר הרמב”ם, טבריה

הנשר הגדול

על גדלותו העצומה של הרמב"ם (רבי משה בן מימון) אין חולק. סדרת ספריו הי"ד החזקה, או בשמו שנתן לו "משנה תורה" מסכמת את התורה שבעל פה כולה, בהלכות מסודרות המבהירות את כל הנצרך ליהודי לדעת. עיקר חידושו בספרו על שאר הספרים שבאו בעקבותיו, הוא ההתמקדות גם בהלכות הנוגעות לבית המקדש והעבודה בו.

ממצרים לטבריה

למרות שבשנותיו האחרונות, חי הרמב"ם במצרים ולא יכל לעזוב את המדינה בפקודת המושל, הרי שבפועל נקבר בטבריה. על נסיבות הגעת ארונו לעיר מסופר שלפני פטירתו אמר לתלמידיו כי יניחו אותו על גבי גמל, ויתנו לו ללכת למקום שירצה ושהם ילכו אחריו כדי לדעת היכן לקבור אותו. וכך היה, הגמל הלך ברצף עד שהגיע סמוך לקברו של רבי יוחנן בן זכאי ולא זז משם ושם קברו את הרמב"ם.

פוסק הגאולה

כאמור אחד המאפיינים המיוחדים בפסיקת הרמב"ם הוא העיסוק בנושאים השייכים לזמן הגאולה, בשונה משאר ספרי ההלכות שנכתבו לאחריו, אך בתוך כל הלכות אלו בולטת פסיקתו בסימנים בולטים כיצד ניתן לזהות את המלך המשיח: "ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח..."

משיח ודאי

בהמשך ההלכה, מפרט הרמב"ם את השלב הנוסף אצל מלך המשיח: "אם עשה והצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד" על סמך דברי הרמב"ם פסקו מאות רבנים כי הרבי שליט"א - הוא מלך המשיח.