ציון האר"י

ציון האר"י, בית העלמין העתיק בצפת

רבי יצחק לוריא (מכונה "האר"י הקדוש", "האריז"ל החי" נולד בשנת ה'רצ"ד – ונפטר בתאריך ה' במנחם אב ה'של"ב (לפני 449 שנה), היה ממקובלי צפת ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטת קבלת האר"י היא השיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים בתורת החסידות. 

שנתיים של גילויים

מפתיע לגלות כי כל תקופת השפעתו בארץ הקודש, ארכה כשנתיים בלבד, בהן הנחיל את תורתו לתלמידיו הדגולים. בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע לצפת. בתחילה ולמשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי משה קורדבירו, ולאחר הסתלקותו, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של הרמ"ק והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, את עשרות תלמידיו המכונים גורי האר"י. האריז"ל הסתלק בגיל שלושים ושמונה.

פיוטים לשבת

בין השאר חיבר את הפיוטים "אסדר לסעודתא", "אזמר בשבחין" ו"בני היכלא" הנאמרים בסעודת ליל שבת קודש, בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים. 

ציפיה לגאולה

מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם להגיע לירושלים לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו עת רצון להבאת הגאולה השלימה, כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק.