מדרום לירושלים, בפאתי בית לחם, שוכן המבנה המזוהה כמקום קבורתה של רחל אמנו, רעייתו של יעקב אבינו, ואמם של יוסף ובנימין. ביום י"א חשון שנחשב ליום פטירתה עולים המונים למקום זה, על מנת להעתיר בתפילה ולבקש על הגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
על מקום קבורתה אומרת התורה בספר בראשית: "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם. ויצב יעקב מצבה על קבורתה הוא מצבת קבורת רחל עד היום". כך גם בדבריו של יעקב לבנו יוסף הוא מספר לו: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת הוא בית לחם".
המדרש מסביר את החלטתו של יעקב לקבור אותה דווקא שם, באמצע הדרך: "מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת. אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים". ואכן, בעודם עושים את דרכם לבבל, כבולים בשלשלאות, עצרו הגולים לבקש רחמים אצל רחל אמנו שתתפלל לגאולה.
בספר ירמיהו נאמר כי אכן, שומע הקב"ה לבכייה של רחל המתפללת על ילדיה ומבטיח לה את הגאולה: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם".
תגובות