בית מדרשו של הבעל שם טוב, מזיבוז’

התעוררות

רבי ישראל בעל שם טוב (הבעש"ט), נולד ביום ח"י אלול שנת ה'תנ"ח (לפני 232 שנה) והתפרסם בזכות דרך החסידות שהנחיל לעולם. על לידתו נאמר כי זו נועדה לעורר את עם ישראל מעלפונו, כאדם המתעלף וקוראים באוזנו את שמו בחוזקה, כך גם נשמה זו קיבלה את השם ישראל, ועוררה את עם ישראל לעבודת הבורא.

מורה משמים

ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו מורו ורבו אחיה השילוני, דמות מהנביאים שקמו לעם ישראל בדורות הראשונים, מי שאף נטל חלק בשרשרת העברת התורה. הנביא אחיה השילוני לימדו את כל סודות התורה כפי שהיא נלמדת בגן עדן, במשך עשר שנים ובמשך בזמן הפציר בו להתגלות בעולם.

לכשיפוצו מעיינותיך

לאורך כל השנים הפציר בו מורו ורבו להתגלות, עד שבגיל 36, באותו יום, הוא התחיל להתגלות. עיקר התגלותו באה בעקבות עליית נשמתו השמיימה בראש השנה בשנת תק"ז, שם פגש את מלך המשיח ושאלו: "אימתי אתי מר"? (= מתי יבוא כבודו), וענה לו מלך המשיח "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". התגלות והפצת תורת החסידות נועדה כדי להביא את קיום הבטחה זו.

מכאן יצאה אורה

במשך רוב השנים התגורר הבעל שם טוב ופעל מהעיירה מעזיבוז, שם גם הוקם בית מדרשו, שנחרב בשנות המלחמה אך בשנים האחרונות הוקם מחדש ונעשה מאמץ לשחזרו. בבית מדרש זה למדו גדולי תלמידיו ובהם ממשיך דרכו המגיד ממעזריטש, מורו ורבו של רבי שניאור זלמן בעל התניא.