הקהל: שנה שמשנה חיים

השנה תשפ"ג, 5783 שנה לבריאת העולם. היא שנה מיוחדת, לכל שנה יש פרטים השייכים דווקא לשנה זו, השנה יוצאת מן הכלל בכך שהיא נקראת 'שנת הקהל'. 

זה אולי נשמע עוד שנה עם משמעות קצת שונה, שנה על שם מצווה שהייתה קיימת בעבר וכיום היא רק בספרים, אך האמת שמדובר בשנה מיוחדת שרק אם נלמד קצת על מהותה ועכשוויות המצווה בחיינו, נדע לנצלה באופן הנדרש - כך שחיינו ישתנו מן הקצה אל הקצה.  

שמה של השנה נקרא על שם מצוות הקהל, מצווה זו הייתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים, אחת לשבע שנים במוצאי השנה השביעית, שנת השמיטה.

מקור המצווה הוא מפרשת וילך: מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת. בְּבוֹא כָל-יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת-פְּנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר, תִּקְרָא אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל-יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹקֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

ההכנה למעמד זה, הקיפה את ירושלים כולה - כאשר במוצאי היום טוב הראשון של חג הסוכות, היו הכהנים מתפרשים ברחובות העיר ותוקעים בחצוצרות של זהב, כדי לקרוא לעם להיקהל אל בית המקדש.

המעמד עצמו התקיים במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות ברחבת העזרה שבבית המקדש, בנוכחות כל ישראל: אנשים, נשים וטף. המלך היה עומד על במת עץ גדולה שעמדה בעזרה, ומקבל את ספר התורה מהעומדים לצידו. הוא היה קורא בספר התורה פרשיות בספר דברים, ובסיום הקריאה מברך את ברכת התורה כמו בכל קריאת התורה, ומוסיף עוד שבעה ברכות מיוחדות למעמד זה.

מצווה זו של הקהל זכתה לחשיבות מיוחדת ביהדות, כדברי החינוך: "זאת המצוה עמוד חזק וכבוד גדול בדת".

וכך כתב הרמב"ם:

חייבין להכין ליבם ולהקשיב אוזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ורעדה, כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה, חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה. ומי שאינו יכול לשמוע מכוון ליבו לקריאה זו, שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת. ויראה עצמו כאילו עתה נצטווה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל.

האברבנאל מסביר את טעם הציווי שהמלך יקרא בתורה ולא מישהו אחר, היות והמלך הוא הנפש הכללית של כל עם ישראל, כשהמלך קורא בתורה את הפרשיות הנקראים במסגרת מעמד הקהל, הרי זה כאילו כל עם ישראל קורא את אותם הפרשיות.

המפרשים מסבירים, שכיום, כאשר אין בית המקדש קיים ואין מלך על ישראל מתוקף חוקי התורה וכפי שהיה באותה התקופה - מן הנדרש הוא שה"גדול שבישראל", שהוא המלך כעת, ישמש בתפקידו של המלך שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים, ו"יקרא את התורה" - יעורר את העם ללימוד התורה וקיום המצוות מתוך יראת השם במועד "הקהל" כפי שהיה בבית המקדש, באופן כזה שקריאה זו תשפיע על עם ישראל להוסיף בזה "תמיד כל הימים".

בימינו אלו, כאשר ה"גדול שבעם" הוא נשיא הדור - מצות ה"הקהל" מוטלת עליו ומתפקידו לעורר את כל היהודים בשנת ה"הקהל" ליראה את השם.

פעם התבטא הרבי מלך המשיח שליט"א כי "נשיא דורנו, מו"ח [=מורי וחמי] אדמו"ר שהוא דוגמת המלך שקורא בתורה בהקהל..". 

כשאנו מבינים זאת, ניתן להבין במקצת את הסיבה לכך שדווקא שהרבי שליט"א מלך המשיח נטל על עצמו את המשימה הכבירה להגיע לכל שכבות העם היהודי ולעורר אותו אודות מצות הקהל. 

יעידו על כך ביאוריו הנפלאים של הרבי מלך המשיח שליט"א בשנת תשמ"א [1980] אודות מצות הקהל ושייכותה בזמן הזה, ההתעוררות העצומה במבצע הקהל בשנת תשמ"ח [1987] והוראותיו הרבות בדבר חיוב מצות הקהל על כל יהודי ושתפקיד כל אחד הוא להיות ה"מלך" בעצמו ולעורר את היהודי השני ליראה את השם.

בימים הקרובים נחשוף מקרוב את המהפך של שנת הקהל בדור האחרון, מתוך תקווה ובטחון מוחלט שעוד השנה נזכה לראות את הרבי שליט"א- המלך המשיח עומד על גבי בימת העץ בבית המקדש השלישי, קורא בתורה ומחזק את עם ישראל כולו ביראת ה'.