משילות - חלום או מציאות? מהאופוזיציה לקואליציה

בימים אלו מוקמת ממשלה חדשה בישראל. העם אמר את דברו, והוא די שמח מכך שדברו נשמע. אך טבעי שמצביעי הגוש שמרכיב את הממשלה החדשה יתהלכו ברחוב בתחושה חגיגית. הם מרגישים כי השלטון חוזר לידיים ראויות, ולמדיניות הנכונה שתצעיד את עם ישראל לביטחון, שגשוג, ושמירה על אוצרות הרוח האדירים שניתנו לנו. אך באופן מעניין ולא-בלתי-הגיוני ניתן למצוא גם רבים מקרב אלו שלא הצביעו לגוש הקואליציה החדשה, שמוצאים את המבט החיובי על המתרחש.

אמנם לא אלו המנהיגים להם ייחלו, ולא זו המדיניות עבורה הצביעו, אך הם מוצאים נחמה בלתי מבוטלת בעובדה שהגיע הקץ לפלונטר בן כמעט ארבע שנים. הסחרור הפוליטי לא תרם לאף אחד, וממשלת מעבר רעועה איננה יכולה לקדם אף לא את מדיניות מצביעיה. הם מתנחמים בכך שכעת לפחות תתפקד בישראל ממשלה יציבה, שתחתום את המשבר הפוליטי ואולי גם את עידן הקיטוב הגדול אותו חווינו עד עכשיו.

לא לעולם חוסן

אך ישנם כאלו מקרב מצביעי הימין שיטענו טענה מעניינת. הם סבורים כי היה שווה להיכנס אל הסחרור המייגע והארוך הזה, כדי להגיע לתוצאה הנוכחית. בדיעבד, הם יסבירו, אולי טוב שהיתה כאן במשך שנה וחצי ממשלת לפיד-בנט. שהרי לולא ממשלה זו לא היינו מגיעים להישג כזה, של קואליציה ימנית הומוגנית בת 64 מנדטים.

את תחושה זו, המבוססת על "תנועת המטוטלת", ניתן למצוא גם בגוש המתנגד לממשלה החדשה. בקרב מצביעי מפלגות האופוזיציה הצעירה יהיו רבים שיאמרו כי אולי עכשיו, כאשר העם יראה מה יכולה לעולל פה הממשלה החדשה, העידן הרע הזה - להשקפתם - יביא רק טוב לאחר מכן. וכמו שאמרה אחת ממנהיגות אותו גוש, כי "גם אם החורף ארוך, הוא לא ימנע את בוא האביב", ובכך ביטאה את התחושה שאמנם כעת הפסדנו, אך אולי דווקא תבוסה היא המסייעת הגדולה לניצחון משמעותי בהמשך.

ואם עד עכשיו תיארנו את תחושת המטוטלת בצבעים פוליטיים, הרי שגם בתחומים משמעותיים יותר ניתן להצביע על כך. הרי, אף מנהיג פוליטי כזה או אחר איננו המשיח. אף מפלגה לא תושיע אותנו מהצרות, אלא רק תפעל במסגרת הפרלמנטרית ובתחום החקיקה לממש מדיניות טובה יותר ורעה פחות.

אף יהודי לא שם את מבטחו בפוליטיקה. ברור שאנו מצפים למשהו הרבה יותר גדול.

תהיה משילות?

גם אם אנחנו שמחים ושיכורי ניצחון, אסור לנו לשכוח שיש צרות רבות שממשלת ימין לא תפתור. יש היום רוע בעולם, מוות, מחלות, אובדן, עוני, לחץ כלכלי, איומים ביטחוניים, פיגועים, לא את הכל אפשר לפתור. ואם פעם היינו יכולים לפחות לדעת כיצד עלינו להתמודד עם כל קושי, וקיבלנו הדרכה ברורה ממנהיג הדור - הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א - הרי שגם כעת, בתקופה זו בה אנו מתחזקים בידיעה שהוא חי וקיים, מבקשים כולם לדעת וללמוד מהי דעתו בנושאים השונים העומדים על הפרק. 

אך כמו בפוליטיקה, גם הפסד צורב וחושך סמיך, הוא בסך-הכל עוד תחנה בדרך לניצחון הגדול. דווקא חושך הגלות, התקופה בה נראה כי הרוע נמצא בשיא כוחו, היא אבן היסוד של הגאולה. היא תחנה בלתי נמנעת לקראת היעד הסופי, הטוב המוחלט. בדיוק כפי ששיא החושך בלילה הוא השלב האחרון לפני שמאיר היום, כך גם סוף הגלות - רגע לפני שאנו נכנסים לעידן בו הטוב שולט לבדו על העולם ללא שום רוע - מתאפיין במצב בו נראה כי הרוע בשיאו.

רעיון זה עומד גם בבסיסו של חורבן בית המקדש. המדרש אומר כי בורא העולם מחוייב כביכול למלא אחר המצוות שהוא כותב בתורה. קביעה זו מעוררת תהיה, שהרי אנו יודעים כי הקדוש-ברוך-הוא החריב את בית המקדש, בית הכנסת הגדול בהיסטוריה של עם ישראל, וכיצד הוא עשה זאת? איך זה מתאים עם ההלכה הקובעת כי אין להחריב בית כנסת?

אלא שהחרבת בית כנסת מותרת במקרה מיוחד, כאשר עושים זאת על-מנת לבנות על שטחו בית כנסת חדש, גדול ויפה יותר. אז מותר למחוק את קודמו. ביאור זה מראה לנו כיצד גם המקרה החשוך והעצוב ביותר - חורבן בית המקדש - אינו אלא מדרגה בדרך לבניית הבית השלישי, הגדול יותר, המפואר יותר, והכי חשוב - הנצחי.

המזרק הריק

בדיוק בימים אלו ממש, לפני 45 שנה, חגג העולם היהודי כולו את החלמתו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א מהאירוע הלבבי אותו חווה בעת ההקפות של חג שמחת תורה. היום בו יצא הרבי מלך המשיח שליט"א לראשונה לקהל החסידים, חתם תקופה קשה מנשוא, בת חודש ושבוע, בה הוא לא נראה לקהל החסידים ולא יצא לבית המדרש. באותה תקופה דאג העולם כולו לשלומו של הרבי. ראש הממשלה מנחם בגין ביקש להתעדכן באופן קבוע במצב בריאותו, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר שיגר מכתב איחולי החלמה, והתקשורת עקבה אחר ההתפתחות הרפואית.

רבבות היהודים שהיו רגילים בדרך קבע לראות את הרבי מלך המשיח שליט"א - נותרו המומים מכך שעבר זמן רב כל-כך והוא איננו יוצא אל הקהל. הדאגה שררה בלבות כולם. אלא שבאחד מאותם ימים, במהלך הטיפול הרפואי, כאשר הרופא ביקש להזריק לרבי מלך המשיח שליט"א זריקה מסויימת, שאל אותו הרבי כיצד מתמלא המזרק בחומר לכדי תכולה מלאה. השיב הרופא כי הואקום שבתוך המזרק, החוסר באוויר, שואב אליו את החומר וממלא את המזרק לחלוטין.

הרבי מלך המשיח שליט"א היה מרוצה מן התשובה, והורה להעביר את המסר הזה לקהל החסידים העצום - דווקא הריק המוחלט, דווקא התקופה שנראית חשוכה ורעה, היא זו שמביאה ל"מילוי המזרק" - היא מביאה את האור הגדול שלאחריה. ואכן, בראש חודש כסלו תשל"ח (1977), חלה הטבה משמעותית במצבו, והוא יצא לראשונה מאז האירוע אל הקהל העצום שהמתין בחוץ.

החגיגות הגדולות שהתחוללו אז בניו-יורק, בישראל, ובמאות ריכוזים יהודיים בעולם כולו - יחד עם המבצעים החדשים בהם פתח הרבי מלך המשיח שליט"א לאחר מכן, היוזמות פורצות הדרך, ודברי התורה העמוקים יותר מלפני כן, סימלו יותר מכל את האור האדיר שפורץ לאחר שיא החושך.

גם כעת, כאשר לעיתים נראה שהגלות בשיאה, מסביב נראה כי הרוע הוא גזירת הגורל, ומעל הכל מרחף המצב בו כבר 28 שנה שאיננו רואים את הרבי מלך המשיח שליט"א, לא זוכים לשמוע ממנו דברי תורה חדשים והוראות ברורות חדשות בקולו, אל לנו ליפול לתודעה הכוזבת כאילו זהו המצב ואין בלתו. החושך הוא ההקדמה הטובה ביותר לאור הנצחי, עלינו רק להוסיף בעוד מעשה טוב, מצווה, ולימוד תורה. והאור יפציע בענק.