עשיית הסוכה: מצוה לעסוק בבניית הסוכה. מנהג רבותינו נשיאינו שהיו מרבים בסכך והדגישו זאת גם באמירה בדיבור. יש להיזהר שהסכך יהיה עמיד ברוח מצויה במשך כל ימי החג. אין לחזק את הסכך בדבר המקבל טומאה (כאזיקונים וכדומה), אלא ניתן להשתמש בקורות עץ או בחוטים המיוחדים לשם כך. אם אפשר, טוב להחמיר שהסכך יונח רק על ידי איש גדול, בר מצווה, ולא על ידי נשים או קטנים. מנהג חב"ד שלא לתלות נויי סוכה, וכפי שכותב הרבי שליט"א מלך המשיח: בליובאוויטש לא נהגו בנוי סוכה, לא בתלייה על הסכך ולא על גבי הדפנות.
ישיבה בסוכה: נאמר בפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים", ולמדו חכמים: "תשבו – כעין תדורו". כלומר, כדרך שהאדם רגיל לדור כל השנה בביתו, כך צריך הוא לדור בסוכה עם כל חפציו, השולחן והכיסאות, כדי שיחיה בסוכה כדרך שהוא חי בדירתו כל השנה. ובלילה הראשון של חג הסוכות ישנו חיוב מן התורה לאכול פת בסוכה. צריך כל אדם לכוון בישיבתו בסוכה, שיושב בה כדי לקיים מצות הקב"ה שציונו לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים.
נשים פטורות מן הסוכה, אם רוצות לישב בסוכה ולברך, הרשות בידן.
אושפיזין: בספר הזהר מובא שמצוה לשתף בשמחת החג את הנזקקים ולהזמינם לסעודה, והם האושפיזין – האורחים. וכך ישנם "אושפיזין עילאין" – אורחים עליונים שבאים לסוכה, והם: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד.
רבותינו נשיאינו גילו שבנוסף לאושפיזין אלו באים גם ה"אושפיזין" החסידיים, והם: הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר הרש"ב. ומקובל ששמיני עצרת ושמחת תורה הם הימים של הרבי הריי"צ והרבי שליט"א מלך המשיח.
מצות נטילת ארבעת המינים: נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל", ודרשו חכמים שארבעת המינים שבפסוק הם: אתרוג, לולב, הדס וערבה.
קטן היודע לנענע כדינו, אביו חייב לקנות לו לולב כדי לחנכו במצוות.
למנהג חב"ד, נשים מברכות על נטילת לולב, ומנענעות לכל הפחות נענוע כל שהוא.
טוב להימנע מלהריח באתרוג של מצוה כל החג. ההדס - מן הדין אסור להריח בו כל החג.
נטילת הלולב והנענועים: מעיקר הדין מקיימים את מצות נטילת ארבעת המינים על ידי עצם נטילתם בידיו, כפי שנאמר "ולקחתם לכם". חכמים תקנו לנענע את הלולב כדרך שציותה התורה להניף כמה קרבנות, וסדר ההנפה היא "מוליך ומביא מעלה ומוריד". ונוהגים להניף לכל ארבע רוחות השמים, וכלפי מעלה וכלפי מטה, כביטוי לאמונה בה' שהשמים והארץ וארבע רוחות העולם שלו, שיצילנו מרוחות רעות וטללים רעים.
את הלולב אוחזים בכל זמן הנענועים ביד ימין, ואת האתרוג ביד שמאל.
שמחת בית השואבה: בזמן הזה נהגו ישראל לקיים שמחה בלילות החג ובחול המועד זכר לשמחת בית השואבה שהיו מקיימים בבית המקדש, וכהכנה לשמחה הגדולה בבית המקדש השלישי תיכף ומיד ממש.
תגובות