מיוחד / לברך על ארבעת המינים של מלך המשיח

מכיון שבשנים האחרונות זכיתי להיות בין המתעסקים בסידור ואירגון ארבעת המינים של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, שאלפים רבים (כן ירבו) מאנ"ש והתמימים, כולל רבנים מורי הוראה, ראשי ישיבות ומשפעים בירכו עליהם בכל יום ויום מימי חג הסוכות, כולל גם ביום הראשון, ומכיון שכמה וכמה אנשים שאלו וביקשו לדעת מהו היסוד על פי הלכה לעשות זאת, אנסה להבהיר כאן כמה נקודות בקיצור בקשר לזה, ותן לחכם ויחכם עוד.

אקדים ואבהיר שכל השקלא וטריא כאן אינם עוסקים כלל וכלל בשאלה האם יש איזשהו ספק אם יוצאים ידי חובה בזה, משום שבעת הקניין של ארבעת המינים נאמר בפירוש שקונים זאת באופן היותר מועיל על פי הלכה, באופן שקונה על מנת לתת לכל אחד ואחד לברך עליהם.

אבל באמת מסתבר לומר שכאן ישנם ממש ארבעה מינים של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א גם על פי הלכה, והוא בעצמו נותן במתנה על מנת להחזיר.

על מנת לבאר זאת, הנה השאלות ש(לכאורה) ישנן:

א) האם במצב המיוחד שלאחרי ג' תמוז, יכול כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א לקנות ולהקנות - אף על פי  שאנו מאמינים ובטוחים שהרבי חי וקיים, אבל כאן מדובר על ענין שעל פי הלכה, ולכן לא יועילו כאן שום "הרגשים חסידותיים".

ב) גם לאחר שיתברר שהרבי מלך המשיח שליט"א אכן יכול לקנות ולהקנות, עדיין צריך להבין מאיפה ברור לנו שהרבי רוצה ומסכים שאנחנו ניקח את ארבעת המינים שלו? הרי לא ראינו שהוא ניגש ואמר שהוא נותן זאת במתנה על מנת להחזיר, ואם כן, מאיפה לנו שהוא מסכים ורוצה לקנות זאת ולהקנות לכל אחד ואחד?

בנוגע לשאלה הראשונה, אומר כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א בפירוש (שיחת ח"י אלול תש"י (תורת מנחם ח"א ע' 192) אפילו בנוגע לאדמו"ר הריי"צ (שאצלו כן הייתה הסתלקות, מה שאין כן בדורנו זה, כמפורש בדבר מלכות פרשת בא):

"ישנם כאלה שפוחדים שלאחרי הסתלקות נעשה "במתים חופשי". אבל האמת היא שלא על כולם נאמר "במתים חופשי", כמבואר בספר חסידים שצדיקים נקראים חיים אפילו במיתתם אינם כשאר המתים (ככל אדם) שהם חופשי מן המצוות, אלא גם לאחר הסתלקותם יש להם כל החיובים כמו שהיו מקודם.

ועל פי זה יש לבאר מה שכתוב בגמרא שלאחרי הסתלקותו של רבינו הקדוש היה בא לביתו בכל ערב שבת לקידוש היום, ובספר חסידים מוסיף שהיה "פוטר את הרבים (בני הבית) ידי חובתם בקידוש היום" (אף שמי שאינו מחוייב בקידוש היום אינו יכול להוציא ידי חובה את הרבים) – כיון שרבינו הקדוש אינו בכלל שאר המתים שהם חופשי מן המצוות, אלא יש עליו חיוב דקידוש היום (וכל שאר החיובים) כמקודם.

וההסברה בזה – שאצל נשמות כלליות, אשר כל ענינם במשך כל ימי חייהם הי' שמסרו את עצמם לגמרי עבור תלמידהם ומקושריהם וכלל ישראל, אין שום סיבה צדדית שתוכל להפריד מענינם העיקרי, כך שגם עכשיו לא יפרדו מעל צאן מרעיתם – שנמצאים גם עכשיו בעלמא דין וחייבים בכל עניני התורה ומצוות – לעזור להם בכל עניניהם, כאמור, לפטור את הרבים. ולא שייך אצלם הענין ד"חפשי", אלא הם חייבים בכל הענינים כמקודם".

עד כן לשון קודשו של הרבי מלך המשיח שליט"א.

וכאמור, כל זה מפורש אפילו בנוגע לכ"ק אדמו"ר הריי"צ. על אחת כמה וכמה בדורנו זה, שישנה "הבטחה גמורה בתורה" (שיחת ש"פ שמות וש"פ בא בסופה) שלא שייך כלל שום עניין של הסתלקות, ועוברים "בלי שום הפסק כלל" לחיים נצחיים דלעתיד לבוא.

כעת הובהר שהרבי מלך המשיח שליט"א אכן יכול לקנות את ארבעת המינים, ומחוייב במצוות נטילת לולב כמו כל יהודי. כעת נותר לברר מאיפה לנו שהרבי מלך המשיח שליט"א מעוניין להקנות את ארבעת המינים שלו לכל אלפי החסידים, באופן שהם יוכלו לצאת ידי חובה - "מתנה על מנת להחזיר".

ישנו גדר מפורסם בהלכה שנקרא "אנן סהדי" (ראה באנציקלופדיה תלמודית ח"ב עמ' ע') ומשתמשים בגדר זה כמה פעמים גם בענין זה גופא של נטילת ארבעת מינים. לדוגמא מי שנתן לחברו ארבע מינים סתם, ולא אמר שהוא נותן זאת כמתנה על מנת להחזיר, אנו נצטרך שמכיון שאי אפשר לצאת ידי חובה אלא על ידי "מתנה על מנת להחזיר", בוודאי נתן לו חבירו על מנת כן, על אף שלא אמר זאת בפירוש.

על אחת כמה וכמה בענייננו, שבמשך שנים רבות ראינו כיצד הרבי מלך המשיח שליט"א נותן ברצון שלם, באהבה ובשמחה רבה את ארבעת המינים שלו לקהל  האלפים על מנת שיברכו עליהם ויצאו ידי חובה. הרי בודאי "אנן סהדי" שרוצה הוא (הרבי) ומסכים לתת זאת לכל אחד ואחד מאיתנו, שכל כך רוצה ומחכה "לתפוס" במה שרק אפשר כדי להתקשר יותר ויותר באילנא דחיי.

והרי כפי שאומר כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א פעמים רבות, ש"קדושה לא זזה ממקומה", וכל העניינים עומדים במקומם באותו אופן שהיו מקודם. 

נוסף על כך, הרי "במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא כולו" – וכאשר אנו כולנו רוצים בכל ליבנו להיות במקום ובמצב מסויים, הרי אנו ממש על פי הלכה נמצאים שם, בלי מרכאות!

לכן חשוב ונוגע כל כך להקפיד - בדבקות, ואפילו בעקשנות - להתפלל עם כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, ולהיות בהתוועדויות שלו, מתוך ביטחון מוחלט שאכן הרבי מתפלל ומתוועד עמנו, גם אם לא רואים או שומעים זאת באוזנינו הגשמיות. וזה גופא ממשיך ופועל שאכן גם נראה ונשמע תיכף ומיד ממש בהתגלות מלכינו משיחנו.

ועל ידי ההליכה בדרכיו, ה"הידבקות" וההיצמדות ככל האפשר בכל התוקף, בכל דרכיו, אורחותיו והנהגותיו של הרבי מלך המשיח שליט"א - כפי שמבואר באריכות מופלאה בהקדמה ל"שער האמונה" לאדמו"ר האמצעי, שכאשר האב מתחבא מבנו כדי שיחפשנו, והבן אינו טיפש והוא נאמן בכל מהותו לגמרי לאביו, ויודע בודאי שהאב הוא כאן, רק שהסתיר פניו כדי שיבקשנו, ולכן הרי הוא הולך כל הזמן בדרכים שהיה האב הולך תמיד, וגם אם לא יראה ולא ימצא מאומה לא יבכה כלל, וידע בבירור שכאשר הוא נאמן באהבתו לאביו והולך בדרכו שם ודאי ימצאנו - הרי זה עצמו מביא שהאב לא יוכל להתאפק, ויתגלה לבנו ממקום המוצנע שהצניע את עצמו, וינשקנו בנשיקין כפולין ותהיה השמחה הכפולה של ישראל בעושיו ושל ה' במעשיו, עד "ישראל ומלכא בלחודוהי" בהתגלות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א לעיני כל בשר בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

הטור נכתב על ידי הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, ועובד קלות.