ביום הראשון של סוכות אין יוצאים ידי חובתם בד’ מינים שאולים, אלא צריכים להיות שלו ממש כמו שכתוב "ולקחתם לכם ביום הראשון" ודורשים מהמילה לכם, משלכם – להוציא את השאוּל (ובני חוץ לארץ שעושים שני ימים יום טוב גם ביום טוב שני אין מברכים על השאוּל) ואם אחר נותנם לו במתנה על מנת להחזיר, וזה נחשב מתנה ויוצא בהם.
בשאר הימים חוץ מיום הראשון [ויום שני בחו"ל] מותר ליטול לולב של חבירו שלא מדעתו ולברך עליו, אבל להוציא ממקום שהניחו בעליו למקום אחר, כגון מביתו לבית הכנסת – אסור.
כשנותן את הד’ מינים לאחר לברך נכון לומר בפירוש שהוא במתנה על מנת להחזיר ובפרט ביום הראשון, והוא תועלת לנותן ולמקבל.
ואם נתנם לו סתם לצאת בהם, נחשב כאילו אמר לו בפירוש שהוא נותנם לו במתנה על מנת להחזיר. שמסתמא על דעת כן נתנם לו, כיון שצריך לצאת בהם, אולם לכתחילה נכון לפרש שנותן לו במתנה על מנת להחזיר.
אם אין האיש בביתו והאשה רוצה לתנם לאחר, לצאת בהם, תלוי באומדן דעת הבעל אם הוא אחד שמקפיד או לא.
הרבי שליט"א מלך המשיח הנהיג לצאת בימי חג הסוכות עם הד’ מינים לרחוב, לבתי רפואה ולשאר מקומות שם נמצאים בני ובנות ישראל, כדי לזכותם במצות ד’ מינים.
מי שיש לו אתרוג מיוחד ובעיר אחרת אין להם כלל, מוטב שישלחנו שמה והוא יברך על אתרוג הקהל.
מוטב לא לתת לקטנים ליטול הד’ מינים ביום הראשון (ובחוץ לארץ גם ביום השני) עד לאחר שיטלו הגדולים, כי מן התורה הקטן קונה, אך אינו מקנה לאחרים.
בכללות צריך להקפיד על כשרותם, כגון:
באתרוג - שיהיה שלם ללא כתמים, ושתהא מסורת על פרדס זה שאינו "מורכב" בלימון.
בלולב - שיהיה ישר, והעלה האמצעי שלו יהיה סגור.
בהדס - שיהיה "משולש" (עיין ב")
בערבה, וכן בכל המינים כולם, שלא יהיה קטומים בראשם.
אבל בכל מקרה מנהג ישראל שמי שקונה אתרוג ולולב ואינו מבין בכשרותם והידורם, מראה אותם למורה הוראה לראות אם הם כשרים, שכן ישנם בענין זה חילוקי דעות רבים הכתובים בשולחן ערוך.
תגובות