הלכות ומנהגי חג הסוכות

חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים בהם נצטוו בני ישראל לעלות לבית המקדש. בתורה נקרא חג הסוכות גם בשם חג האסיף.

בחג הסוכות ישנן מספר מצוות עיקריות מדאורייתא, כלומר מצוות שנכתבו בתורה, ומצוות נוספות מדרבנן, כלומר, שחכמי ישראל תיקנו אותן.

מצוות ישיבה בסוכה היא מדאורייתא. נאמר בתורה "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים..". מהמילה 'תשבו' למדו חכמים שעל האדם לעשות בסוכה כל מה שהוא נוהג לעשות בביתו בשאר ימות השנה. לדוגמא: לאכול בסוכה, לשתות, לישון, ללמוד תורה ואפילו 'לטייל' בסוכה.

אמנם, מנהג נשיאי חב"ד הוא לא לישון בסוכה. על פי הקבלה, בסוכה מאיר אור אלוקי מיוחד, ומכיון שנשיאי חב"ד הרגישו את האור הזה, הם לא היו מסוגלים לישון בסוכה.

חסידי חב"ד גם כן לא ישנים בסוכה. הם אמנם לא מרגישים את האור האלוקי, אך ההלכה קובעת ש"המצטער פטור מהסוכה", ומכיון שחסיד מצטער כאשר הוא לא יכול לנהוג כמו רבו (לא לישון בסוכה) הוא פטור משינה בסוכה.

לעומת זאת, בעניין האכילה בסוכה, על אף שבאופנים מסויימים אין חובה לאכול בסוכה (כמו לדוגמא אם מדובר השתייה או מאכל קל, או שיורד גשם בחוץ) מהדרים חסידי חב"ד לאכול ולשתות אך ורק בסוכה.

כאשר אוכלים מאכל חשוב (לחם, או כל דבר שברכתו המוציא או מזונות) בסוכה, מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה

נטילת ארבעת המינים:

נאמר בתורה "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל..."

דהיינו, עבור קיום המצווה דרושים ארבע מינים: אתרוג, לולב, הדסים וערבות. על פי תורת הסוד משולים ארבעת המינים לארבעה סוגים של יהודים: האתרוג, בעל טעם וריח, משול לאדם שיש לו גם לימוד תורה וגם קיום מצוות. הלולב, בעל טעם בלבד (הלולב הוא ענף של עץ תמר), מסמל את מי שיש לו רק לימוד תורה. ההדסים, בעלי ריח טוב אך ללא טעם, נמשלים למי שיש בידו קיום מצוות ללא לימוד תורה. הערבה, חסרת טעם וריח, מרמזת על אותם אלו שאין להם לא לימוד תורה ולא קיום מצוות.

נטילת ארבעת המינים כאשר הם מאוגדים יחדיו, מסמלת את האחדות של עם ישראל, על כל חלקיו וקצותיו.

לארבעת המינים משתמשים באתרוג אחד, לולב אחד, שלושה הדסים ושני ערבות. ניתן להוסיף על ההדסים, אך לא על שאר המינים. את הלולב, ההדסים והערבות מאגדים באמצעות עלי לולב מלופפים.

את הלולב מנענעים בכל יום מימות החג, חוץ משבת.

סדר הנענועים:

עומדים לצד מזרח ומחזיקים את הלולב (עם ההדסים והערבות) ביד ימין. את האתרוג מניחים בנתיים על השולחן.

מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנׇי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב

בפעם הראשונה בשנה שמקיימים את המצווה מברכים גם: בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנׇי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה

לאחר הברכה מרימים את האתרוג ביד שמאל, מצמידים את הלולב והאתרוג, ומנענעים:

לימין (צד דרום) - שלוש פעמים.

לשמאל (צד צפון) - שלוש פעמים.

למזרח (קדימה) - שלוש פעמים.

כלפי מעלה - שלוש פעמים.

כלפי מטה - שלוש פעמים.

שמחה בחג:

נאמר בתורה "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ". הפסוק מדבר על שמחת חג בשלושת הרגלים - חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות.

בחג הסוכות ישנה שמחה יתרה, הנקראת "שמחת בית השואבה'. מקור העניין נעוץ במצוות ניסוך המים שהייתה בבית המקדש בימי חול המועד סוכות. בכל לילה, כאשר היו הולכים הכהנים לשאוב את המים עבור ניסוך המים, הייתה שמחה עצומה, עליה אמרו חכמים "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". התנאים והחסידים הגדולים היו רוקדים במרכז ומבצעים פעלולים עם אבוקות אש.

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א תיקן לערוך בכל מקום גם בימינו שמחת בית השואבה, בהשתתפות קהל רב, ריקודים ומוזיקה שמחה.

מעבר לשמחת בית השואבה, ישנו חיוב לשמוח בכל חג. את השמחה מבטא אדם באמצעות אכילת בשר ושתיית יין (רביעית בכל יום), קניית בגדים ותכשיטים לאשתו, וקניית ממתקים ומגדנות לילדיו.