ג' תמוז • המשפיע הרב גרוסמן חושף סיפורים על מלך המשיח

לקראת ג' תמוז השבועון החרדי-ימני 'שעה טובה' ערך ראיון מיוחד עם הגה"ח הרב בן ציון גרוסמן משפיע קהילת חסידי חב"ד-ליובאוויטש במגדל העמק • במשך שעה ארוכה סיפר הרב גרוסמן מופתים וסיפורים ששמע מכלי ראשון על הרבי מלך המשיח שליט"א • למקבץ סיפורים מהכתבה

הצצה לסיפורי המשפיע הגה"ח הרב בן ציון גרוסמן מתוך כתבה מרתקת המתפרסמת מחר במגזין החרדי 'שעה טובה':

• התשובה שהדהימה את המשפיע רבי משה וולפסון

רבי משה וולפסון, המשפיע שהתקרב בשעתו לרבי מקרלין, ואחרי ההסתלקות של הרבי מקרלין, הוא התקרב לרבי מליובאוויטש. יום אחד הוא מקבל ידיעה שגילו מחלה קשה אצל בתו, אמא לילדים קטנים.

כשהיה מגיע לפסוק בתהלים "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה" פרץ בבכיות נוראות. ביום ראשון הגיע ב'דולרים' והזכיר את הצרה שלו. הרבי אמר לו: "היא תבריא, יצאת ידי חובה ב"לב נשבר ונדכה"… ברוך השם האישה כבר סבתא.

• מעטפה ובה בדיוק 600 דולר

סיפור מדהים אחר על "הראיה" של הרבי. בירושלים (ברחוב סורוצקין) גר יהודי חסיד ברסלב שנקרא ר' אליעזר חיים אסטרייכר. הייתי פעם שכן שלו וראיתי שיש לו הנהגה מיוחדת, ביטחון בה' ברמה גבוהה, עד כדי שאף פעם, גם לא בעיתות מצוקה, שהיו לו, הוא לא הסכים לבקש צדקה. נותנים לו הוא אומר תודה, אבל לא מבקש. עד כדי כך שלא רצה ללכת לכולל על אף שישב ולמד והיה בקיא בכל חדרי תורה. כי מבחינתו ההליכה לכולל כדי להתפרנס, היה בגדר חוסר באמונה וביטחון. הוא הסביר לי כי הרבי שלו, הרב שיק, אומר שמי שיש לו ביטחון אמיתי בה' לא צריך לעשות כלום: "הגעתי להנהגה על ידי הספר 'מקור השמחה' של הרב שיק. היה לי קשה בפרנסה והספר נתן לי ביטחון בה'".

הרבה שנים לא ראיתי אותו. יום אחד אני פוגש אותו באמריקה, ושאלתי אם ההנהגה הזאת נמשכת. הוא אמר לי בזה הלשון: שתים עשרה שנה אני מתנהג בהנהגה זו והקדוש ברוך הוא אף פעם לא איכזב אותי. אני אומר לו: אם כן, אצלך כל יום זה סיפור. ספר לי אחד מהסיפורים.

הוא סיפר לי: רציתי לבקר את הרבי שלי (הרב שיק). הייתי שם חודש. שם אין בעיות של אוכל כי יש במקום. האישה נתנה לו רשות לנסיעה, ואמרה שתי מילים: קנה לילדים בגדים. היא גם רשמה לו איפה לקנות. הערך של הבגדים היה 600 דולר. הוא הגיע לרבי שלו וישב יומם ולילה ולמד. כתוב ב'חובת הלבבות' איך אדם יכול לדעת אם יש לו ביטחון בה', לפי מנוחת הנפש של הבוטח. והנה היום האחרון של השהות בארה"ב, הכל היה מוכן לנסיעה, והוא רוצה לממש את משאלת אשתו. כאמור היה זה יום אחרון ולא היה לו אפילו דולר אחד, ולבקש הרי הוא לא מבקש. הוא רק חשב שאם יהיה לו כסף, הרי בדרך לשדה התעופה יעצור בחנות על פי הכתובת שהאישה רשמה, יתן למוכר את הפתק ויקח איתו את הבגדים.

והנה, הוא יוצא את האכסניה שלו, ובאותו רגע ניגש אליו אברך, ונותן לו מעטפה סגורה, ורק אומר: "אני שליח של הרבי מליובאוויטש". "והנה", אומר לי ר' אליעזר חיים אסטרייכר, "אני פותח את המעטפה ויש בה בדיוק שש מאות דולר"..

אמרתי לו, אתה מספר סיפור כזה בלי תנועה אחת של התפעלות.  הוא השיב לי במשפט מדהים: "אני לא מתפעל, גם אם היה נכנס מלאך ונותן לי מעטפה, לא הייתי מתפעל. רק דבר אחד אני לא מבין, הרי לא הייתי אף פעם אצל הרבי, איך הוא ידע לשלוח לי את הכסף, ובדיוק על הדולר"…

• לבדוק את המצב הכלכלי של השר מסיירה לאון…

ר' אברהם אלקבץ מאנטוורפן שהוא בן למשפחת אלקבץ הצפתית שמתייחסת לבעל ה'לכה דודי', סיפר לי שהעסק שלו היה בזהב. יום אחד הגיע לבלגיה שר הכלכלה של מדינת סיירה לאונה מאמריקה, ומתעניין למכור מכרה זהב. בין השאר הגיע אל אלקבץ ולשותף שלו. אחרי שביררו את כל הדברים הנחוצים ועיינו בכל המסמכים, ר' אברהם אלקבץ שיכנע בנק מסוים שכל המיזם יעבור דרכו (דרך הבנק).

זה היה אחרי שהתקרב לרבי מליובאוויטש, ולא היה עושה דבר בלי לקבל אוקיי מהרבי. הוא כתב לרבי, אבל לא הספיק לקבל את התשובה. החליטו על יום מסוים שהוא יסע עם השותף לסיירה לאון לחתום על העסק. חלק ראשון של ההסכם עשו בבלגיה, וסוכם שחלק שני יעשו שם. ברגע האחרון קיבל, בבית באנטוורפן, פקס מהרבי והרבי כותב לו: צריכים לבדוק את החשבונות של הבנק של שר הכלכלה.

זה נשמע מוזר. איך אני יכול לבדוק חשבון של מישהו אחר. אבל זה נכנס לו לראש כי כנראה יש פה משהו. בינתיים הוא מגיע לסיירה לאון. בשדה התעופה חיכה לו מסוק ליד כבש המטוס, בכדי להביא אותו ואת שותפו למשרד הכלכלה. שם קיבל אותו כבוד השר בברכה. פתאום השר מקבל הודעה כי הוא נקרא לישיבה אצל ראש הממשלה. הוא ביקש סליחה, והורה לאנשי הלשכה שידאגו לכל צרכי האורחים החשובים. תוך כדי המתנה הגיע דואר של השר. המזכירה ממיינת, והוא שומע כשהיא אומרת לעצמה: "עוד פעם אוברדרפט".. החבר שלו לא שם לב אבל הוא שקיבל את דברי הרבי שמע טוב. פתאום הוא התחיל לעשות תרגיל, קיבלתי כאב בטן, אמר. אני לא מרגיש טוב. אני לא יכול היום, אני לא יכול לשבת, נדחה למחר..

הוא נסע לבית מלון ואמר לחבר שלו: אני לא עושה את העסק. החבר תמה: מה זאת אומרת? הרי הבנקים מעריכים שמדובר בעסק מעולה. אבל הוא בשלו: אני לא עושה! אתה רוצה תעשה לבד. תכל'ס הוא השאיר את השותף לבד. עוברים כמה שבועות והשותף סונט בו: אתה לא רצית, תראה כמה כסף הרווחתי.

תכלית הדברים, ר' אברהם אלקבץ אמר לי, שגם אם יחיה את חיי מתושלח, השותף לא יגמור לשלם את החורבן שעשה לעצמו…

• "תיכף ומיד" והיד התאחתה…

אצלנו במגדל העמק, גר יהודי בשם ר' עוזי ביטון, אברך שחזר בתשובה, שמנהל משפחה לשם ולתפארת. במהלך שנים היה הטבח הראשי של 'מגדלור'. קודם היה טבח בצבא. פעם תוך כדי עבודה במטבח נקטעה כף ידו, הימנית, והרופאים השקיעו הרבה מאד בחיבור. כף היד שלו ניצלה, אבל הדבר היה כרוך בהרבה מאד טיפולים אינסופיים, ונשארה לו 'מורשת' של יסורים עצומים. בכל מקרה הוא התקשה לעבוד במקצוע. בינתיים הוא התקרב לחב"ד ונסע לרבי, והצטייד במכשיר הקלטה כדי שיוכל לשמוע שוב את דברי הרבי. מטבע הדברים, בעיקר הוא ביקש על כף היד. הרבי השיב לו בו במקום, בשתי מילים: "תיכף ומיד".

כשיצא רצה להוציא את הטייפ, ובמקום להוציא ביד שמאל הוציא ביד ימין, הפגועה. בו במקום הוא הבריא. מזה שנים הוא עובד כאחראי על המטבח במגדלור ופועל בשתי הידיים. הוא גם מבשל לנסיעות בהאדיטש. כשהיה נוסע לתשרי היה מבשל עבור כל הציבור. לא פעם כשבאים לכאן אורחים, כדי לקדש שם שמים ברבים, הוא מתבקש לספר את סיפורו…

• "אם הוא עושה את זה אז הוא הרבי ואני החסיד"…

ידוע שאחרי פטירת חותנו הריי"צ, הרבי סירב זמן רב לקבל את ההנהגה. וגם אחרי, הגיס הרב גור אריה שהוא יהודי חשוב מאד מאד אהב את הרבי. ובכל זאת, אחרי שהרבי נהיה רבי לא היה נראה שהוא חסיד. היה מגיע לפעמים כן, לפעמים לא. עובר זמן ולפתע הוא משנה את ההנהגה ומגיע לכל ההתוועדויות, עומד בדרך ארץ מופלג. ואז נוצרה שאלה, מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר.

סיפר לי רבי זליג סלונים שניהל את כולל חב"ד במהלך שנים בשם הרבי (וגם אמר לי שרבי שמריהו גור אריה היה ידען עצום), יותר מבוגר מרבי שמריהו גור אריה, וגם שייך למשפחה, ומכאן מצא למתאים לשאול אותו ישירות: ואמר לו מאד מעניין אותי הסיפור שלכם.. הרב גור אריה אמר לו בו במקום: אני מאד שמח ששאלת אותי, אני מחכה מזה זמן שמישהו ישאל.. ואז אמר לו: כל השנים שאנחנו גיסים מאד מאד טובים. הערכתי אותו ומאד מאד אהבתי אותו. אבל כשנהיה רבי הייתה לי חלישות הדעת, כי חשבתי שאני יותר מבוגר וגם החתן הראשון וממילא מגיע לי לשבת על הכסא. אני לא שחקן, ואם בלבי לא הרגשתי לא שיחקתי אחרת ממה שליבי אומר לי. כי אצלנו אין אחד בפה ואחד בלב. מה שקרה שבא אחד מהחסידים שחשב שמגיע לי וקרתה להם בעיה במשפחה שהיה כרוך בפיקוח נפש. הוא בא אלי ושאל אותי מה לעשות. אמרתי לו שאתן לו תשובה אחרי יום. ואז ניגשתי לרבי שענה לי: אני צריך עכשיו ללכת לאוהל של השווער ואתן לך את התשובה שהשווער יתן לי. אחרי שחזר אמר שהשווער אמר לעשות כך וכך והדבר הצליח מאד..

"אני", מסכם הרב גור אריה באוזני הרב זליג סלונים, "יכול להגיד בציון של השווער שלי 'מענה לשון', לדבר איתו אני לא יכול. אם הוא עושה את זה אז הוא הרבי ואני החסיד"…

• כשהרב גור אריה ראה את ה"שווער"…

מאז הוא היה חסיד אמיתי. אני יודע על דברים נוראים שהרבי גילה לגיס שלו. לדוגמה, בשמחת תורה היה נהוג שהקפה ראשונה והקפה שביעית שייך לרבי ולגיס שלו. סיפר לי הבן של המזכיר רבי לייבל גרונר, שהוא גם בן דוד שלי, שפעם, כששניהם (הרבי והגיס) רקדו ביחד, פתאום ראו שהרש"ג לא אותו בן אדם. הוא בכה בכיות נוראות. מה מתברר, שהרבי אמר לו באמצע הריקוד אני רואה את השווער, ואם אתה רוצה אראה לך… והוא באמת ראה אותו וזה היה מקור ההתרגשות העצומה שלו. והוא באמת התבטל לרבי בצורה בלתי רגילה. לא פעם ראיתי שב"פבריינגן" הוא ניגש לרבי ומדבר איתו, הרבי שם יד על הרמקול והוא כל כולו רועד ומתמוסס בבכי.