מן הנהר הגדול ועד נהר פרת

מן הנהר הגדול ועד נהר פרת

כיבוש יריחו, "מנעולה של ארץ ישראל" ע"י הרבי שליט"א מלך המשיח במלחמת ששת הימים, פתח את הדרך לכיבוש כל ארץ ישראל "מהנהר הגדול ועד נהר פרת".

לפניכם, בפירסום ראשון,  קטע מתוך שיחת שישית בהתוועדות י"ג תמוז תשכ"ט, לפני חמישים שנה. הרקע – רצון של ממשלת ישראל להחזיר את כל השטחים שכבשה, תמורת משא ומתן על "שלום" עם הערבים.

= = =

מיד אחרי הניצחון, ממשלת ישראל שלחה שלוחים לוושינגטון, לומר שרוצים להחזיר הכל. בתחילה האמריקאים לא האמינו לשליחים אלה שהם מייצגים את ישראל, עד שהתברר שאכן, רח"ל, זה רצון הממשלה. מספר חודשים לאחר מכן, התקבלה במועה"ב החלטה 242 "שטחים תמורת שלום". באותן שנים התחיל להתפתח גם עניין "הגזרה האיומה" מיהו יהודי, שעדיין לא הגיע להצבעה בכנסת, אבל כבר הגיע לבג"ץ, ולכותרות. שני נושאים אלו נמצאים ברקע השיחות החמישית והשישית באותה התוועדות, ודברי הרבי שליט"א מלך המשיח באותה תקופה.

שעושים מעין סיכום על חמש עשרה שנה של שיחות בנוגע למלחמת ששת הימים, מסתבר שזה היה הניצחון של המלך המשיח, שהוגה בתורה ומצוות כדוד אביו,  קיים גם "יכוף כל ישראל" במבצע תפילין, ואחרי ש"נצח את כל האומות שמסביב", התחילה גם עליה של יהודי בריה"מ, כפי שהבטיח.

לפני מלחמת ששת הימים, כל צבאות ערב התאספו על ישראל בצבא ענק, וכל אומת העולם עמדו מנגד. או שעזרו לערבים כמו בריה"מ, או שתקו – כמו האמריקאים והאירופים, או כמו הצרפתים – (הטנקים ומטוסים בישראל היו רק מצרפת) שהכריזה על "ניטראליות". אין צורך להכביר מילים על חשיבות אספקה שוטפת של כלי נשק וחלפים בעת מלחמה, ראה ערך "הרכבת האווירית" במלחמת יום כיפור. ישראל נשארה לבד, ובפחד גדול.

אחרי הניצחון הגדול והפלאי, התברר שצבאות מצרים ירדן וסוריה חילקו ביניהם למפרע את הפיקוד על המחוזות והישובים שהם יכבשו בארץ ישראל, כפי שהרבי שליט"א מלך המשיח מזכיר גם בשיחה זו. היחיד שניבא בביטחון גמור ובאחריות מלאה על הניצחון המהיר, היה הרבי שליט"א מלך המשיח, וכך הווה.

הניצחון המהיר שהגדיל את השטח פי ארבע מהגבולות ערב המלחמה, תוך תבוסה מוחלטת והכנעה גמורה של צבאות האוייב שהתפרקו וברחו והשאירו את כל כלי הנשק ליהודים, הפתיע את הגוים, והפחיד אותם מאד.

מראש השנה תשכ"ח, כחצי שנה אחרי הניצחון הגדול, ביאר אומר הרבי שליט"א מלך המשיח שמלחמת ששת הימים היתה "שופר גדול" לתשובה לקראת ביאת המשיח.

בשנים שלאחר מכן, אמר הרבי שליט"א מלך המשיח כמה פעמים ש"אילו זכינו", מלחמת ששת הימים יכלה להיות גאולה אמיתית ושלמה, ואין גאולה בלי משיח.

מדוע זה לא קרה? הרבי שליט"א מלך המשיח מונה שלוש סיבות למה אז לא היתה גאולה:

א. היו צריכים להפוך את מדינת ישראל לארץ ישראל, שניכר שזו ארץ יהודית, ובפרט לתת יהדות לעולים שהתחילו להגיע מרוסיה לארץ ולארה"ב באותה תקופה.

ב. ה"פחדנים מוגי לב שרצו לוושינגטון להודיע שרוצים להחזיר הכל".

ג. הטיפשות ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", חוסר הרצון להודות שהניצחון היה נס גלוי ומתנה מהקב"ה. סיבה זו השלישית כוללת את שני הנושאים הקודמים, של התכחשות לקב"ה, לתורתו, עמו וארצו, ובמילא "מה שבא בקלות הולך בקלות", ואפשר להחזיר הכל.

ילד יורש הכל.

מנהיגי הציונות הם תינוקות שנשבו. הרבי שליט"א מלך המשיח מדבר בשיחה על עם שיצא ממצרים בלי זכויות של מצוות כדי לקבל את התורה ולהיכנס לארץ. בשיחת דבר מלכות בראשית תשנ"ב, יש הסבר מדוע נתן הקב"ה את ההנהגה בארץ עכשיו דווקא ליהודים שאינם שומרים לע"ע תורה ומצוות: בחירת הקב"ה בישראל מתגלית דווקא בגוף החומרי, יותר מאשר בגוף הגשמי שמזוכך ומעודן ע"י לימוד תורה וקיום ומצוות. ואיך הקב"ה מגלה את בחירתו בגוף היהודי? הוא נותן את הארץ שבחר בה, לעם שבו בחר.

אומר הרבי שליט"א מלך המשיח בשיחה, שילד יורש הכל, למרות שאין לו שום זכויות ושום מצוות, והוא עדיין צריך ללמוד. אם רק נולד יהודי הוא יורש הכל.

יחד עם זה, לציונים יש זכויות: בניין ארץ ישראל. הרבי שליט"א מלך המשיח מספר על אחאב, שהיה מלך ישראל שעבד עבודה זרה אבל היתה לו זכות:  אביו הקים כרך גדול, ולכן מלכותו נמשכה כ"ב שנה.

הציונים יישבו את ארץ ישראל,  והיו צריכים להודות להקב"ה על המתנה שקיבלו - שטח פי ארבע גדול ממה שהיה, ע"י הוספה בתורה ומצוות. אבל, בגלל ההתכחשות לנותן המתנה, ולמתנה עצמה התחילו כל הצרות.

וזה בדיוק מה שקרה לאחאב: אחרי שניצח את ארם בנס גדול, וצבא ארם ברח והשאיר לו את כל כלי הנשק. ואחאב עצמו? במקום להודות לקב"ה על הניצחון, רדף אחרי מלך ארם לעשות איתו "שלום", ומזה התחילו הצרות.

אסור להחזיר את המתנה שנתן הקב"ה

הרבי שליט"א מלך המשיח מדבר וחוזר ומדבר על כיבוש יריחו ע"י יהושע, כהתחלת כיבוש כל ארץ ישראל, "מן הנהר הגדול ועד נהר פרת יהיה גבולכם", - ולפי הכלל שלימד במאמר "ואתה תצוה", "יש לומר שבזה פסק בעל המאמר את הדין על עצמו" ובפרט, שבאותו יום של כיבוש יריחו במלחמת ששת הימים, נכבשו גם ירושלים, ושכם. ואם כן, הסיבה העיקרית שאסור לוותר - בגלל שהקב"ה נתן, (כך בשיחה זו), ועוד סיבה (ותוצאה מהסיבה העיקרית) שבדרך הטבע, זה נוגע לביטחון.

בשנים שאחרי, מאז שהתחילו הסכמי שביתת הנשק וה"שלום", הרבי שליט"א מלך המשיח ינסה לשכנע את ההנהגה שמסירת שטחים פוגעת במפלגה, בכסף, ובביטחון, וזה מה שנוגע להם להישאר בשלטון. כל זה נכון אמנם, אבל בשורש הדברים, השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים הם מתנה של המלך המשיח לעם ישאל לקראת הגאולה, ולהחזירם - זה חילול ה', וח"ו "יריקה בפרצוף" לקב"ה שמואסים במתנתו.

בפועל, החזרת השטחים גורמת לפיקוח נפש, ועל זה דובר רוב השנים, כי פיקוח נפש דוחה את כל התורה. יחד עם זה, בשיחה לשר התבורה דאז, מר קצב, י' שבט תשנ"ב, השיחה האחרונה והמסכמת בנושא, הרבי שליט"א מלך המשיח חוזר בתוקף רב על טענת חילול ה' במסירת שטחים, יחד עם הטענה של סכנת נפשות. ודווקא חילול ה', זו הסיבה להפלת ממשלת שמיר. "אסור שממשלה של אנשים שמאמינים בה' תחתום על דבר כזה". עדיף שממשלה של אומות העולם תעשה את זה.

יריחו – מנעולה של ארץ ישראל

בשמיעת שיחה זו עשרות שנים אחרי הסכם אוסלו, מבינים שכיבוש יריחו במלחמת ששת הימים, לא היה כיבוש של סתם עוד עיר, אלא התחלת נתינת כל ארץ ישראל בפועל, מהנהר הגדול עד נהר פרת. כי יחד עם יריחו, נכבש לראשונה ע"י יהודים  גם חצי האי סיני, וזה הרי חלק מהארץ המובטחת שמעולם לא היה בידיים יהודיות.

"הגזרה האיומה - מיהו יהודי" (אדר תש"ל, פחות משנה אחרי שיחה זו) גרמה לדידור מצב הביטחון: מלחמת ההתשה, מחבלים, והמלחמות שאח"כ, כולל כ3000 קרבנות הי"ד מלחמת יום הכיפורים, ואלפי קורבות הטרור והמלחמות הי"ד, מאז.

הסיסמה שנתנו הציונים להסכם החזרת מחבלי ערפאת ומטוניס היתה רח"ל, "עזה ויריחו תחילה". לתת להם ביד שליטה בכל ארץ ישראל דרך יריחו, "מנעולה של ארץ ישראל" בערב ראש השנה תשנ"ד, כאשר הרבי שליט"א מלך המשיח מתפתל ביסורים איומים.

כאשר צה"ל עמד מול המחבלים בלבנון ולא השמיד אותם, קורה יום יום ב"עזה ויריחו תחילה". "חומת מגן" ועוד שלוש מלחמות בעזה, עשרות אלפי טילים, מנהרות טרור, טרור בלונים פעיל עוד לא הספיקו להבשיל בממשלת הליכוד את ההחלטה הזו. ממשלת נתניהו, עצרה שלוש פעמים את צה"ל מלכבוש את עזה כאשר החמאס היה כבר מובס, כמו שהיה בלבנון, אבל הפעם ממשלת ישראל מחמשת את הטרור בכסף, חשמל, דלק, וסחורות. וביריחו? מי לדעתכם הקים את הקזינו ביריחו (ב"ה מזמן כבר לא קיים)? – ממשלת נתניהו 1998.

סליחה, נסחפנו.

אבל לא. אחרי החדשות מכל המכשירים והחברים שוסוחפות אותנו לחשוב שהעיקר הוא להצביע בעד מפלגה מסויימת, צריך לדעת שזה "עבודה שזרה ליהודי", וצריך "לתקוע דעתו בחוזק" שלא מדובר על תמיכה בשלטון של "מדינת" ישראל שבנויה על חוקות הגוים, שהוקמה במחשבה תחילה ש"ככל הגוים בית ישראל" רח"ל, ועל זה הרבי שליט"א מדבר בקטע הזה כמה פעמים.

מדברים על משהו אחר לגמרי, אבל ממש רלוונטי: שהגוים "יתנו לבני ישראל את ארצות הקיני קניזי וקדמוני מרצונם הטוב" (דבר מלכות תשנ"ב), "מן הנהר הגדול ועד נהר פרת יהיה גבולכם", ע"י "העבודה היחידה" לקבל את פניו בפועל ממש. ונמצאים בימות המשיח, וזה כבר התחיל.

תמליל הסרט המתורגם:

= = = =

ואיך שזה בתורה ובעם ישראל, כך זה גם בארץ ישראל. השלימות של ארץ ישראל היא "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", שמראש השנה ועד סוף השנה, מערב ראש השנה לפנות ערב עד אחרית שנה, תמיד "עיני ה' אלוקיך בה."

שזה המקום בו צריך להראות אלוקות, איך נראית אלוקות פה למטה – ע"י לימוד התורה וקיום מצוותיה.

וכאן בא אותו ענין שבתורת ישראל ובעם ישראל כך גם גם בארץ ישראל. ישנם זמנים, שלא היה כיבוש כל הארץ. בשעה שיהודים נכנסו לארץ ישראל, קודם כבשו את יריחו, אחרי זה כבשו את העי, אחרי זה כבשו עוד שטח, וזה לקח "שבע שכבשו," לקח שבע שנים, עד שכבשו את כל ארץ ישראל.

אחרי כך היה זמן מירבעם בן נבט שנהיה פילוג, אחר כך היה זמן הגלות לאחרי מקדש ראשון, ועוד לפני חורבן בית המקדש הראשון היתה גלות סנחריב שכבש שטח מארץ ישראל. לאחר מכן, בזמן גלות בבל כל ארץ ישראל היתה ביד גוים, וכן בזמן שבית המקדש (השני) היה קים, גם אז לא היה כיבוש כל ארץ ישראל, וגם לא היו "רוב יושביה עליה".

ולכן, הסברא שאפילו בזמן בית המקדש השני מצוות תרומות היו רק מדרבנן היות שזה לא "כבואכם אל הארץ", ויש דעה בחז"ל שהחיוב במצוות התלויות בארץ, זה רק כאשר "ביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם".

וכך זה, על אחת כמה וכמה בנוגע לשטח.

ובאותה שיטה כפי שזה נוגע לשלימות התורה, וכפי שזה נוגע לשלימות עם ישראל.

בנוגע לפועל, אומרים שזה שאוחז בלימוד ה"מקרא" (חומש), אי אפשר עדיין ללמוד איתו משנה. אבל הוא צריך לדעת שכל התורה כולה היא תורה אחת, וחס ושלום לומר לילד שחוץ מ"מקרא" אין שום דבר, הרי זה ענין של כפירה, לא רק כפירה במשנה ותלמוד, זה כפירה במקרא עצמו. כי אז 'מקרא' אינו 'תורת משה'.

אם אומרים שיש רק תורה שבכתב, כלשון הרמב"ם שמי שאומר על אות אחת מהתורה (שבכתב או שבעל פה) שאינה תורת משה, שאינה תורה מן השמים, הוא כופר בכל התורה כולה באותו מקום שהוא קורא, ובכל שאר האותיות שעליהם הוא מורה.

אלא כפי שדובר, עם בן חמש אפשרי ללמוד רק 'מקרא', אבל מיד כשמתחיל לדבר כבר מודיעים לו שהיה משה רבינו, והוא נתן את התורה לכל ישראל.

והרי, כשמתחיל לדבר הוא כל כך רחוק מלימוד המקרא, בדוגמה לריחוק בן חמש מלימוד המשנה, וכבר אומרים לו "תורה ציוה לנו משה" אף על פי שאינו יודע עדיין את הפירוש, - הוא רק מתחיל לדבר.

וכך זה גם בנוגע לארץ ישראל.

בשעה שנכנסו לארץ ישראל בתחילת "שבע שכבשו", אומרים רז"ל, שהדבר הראשון שכבשו בארץ ישראל, היתה יריחו.

ומיד מפרשים: זה לא שכבשו אותה כעיר אחת – יריחו, וגם לא כבשו אותה כהתחלת הכיבוש של שבע שנים, אלא שכבשו את יריחו, כי זה "מנעולה של ארץ ישראל".

זהו המפתח! שאיתו פותחים את כל ארץ ישראל. כפי הדין בבבא בתרא, שבשעה שמחזיקים במנעול, אז 'קונה כל הבית כולו'. דהיינו, שלא כבשו את יריחו כסתם עיר, או כהתחלת הכיבוש, אלא בכיבוש יריחו היתה הכוונה כיבוש כל ארץ ישראל בכללותה.

אלא מה, זה היה צריך לקחת זמן, כי בינתיים בעיר 'עִי' ישבו עדיין גוים. אבל אותם גוים כבר ידעו, שבני ישראל לקחו את המפתח שיפתח גם את העיר 'עִי', אלא מה, זה יקח זמן.

ה'גבעונים' ידעו כנ"ל שכאשר נכבשה יריחו, ועשו כל מיני תחבולות והערמות להוציא מהיהודים שיעשו איתם שלום. ואיזה שלום? שלא יהרגו אותם והם יהיו רק למס עובד.

היהודים יושבים ליד יריחו ועדיין צריך לעבור 'שבע שכבשו', אבל הגוי כבר מרגיש בגלל ש"יריחו סוגרת ומסוגרת", "אין יוצא ואין בא", ואף על פי כן "ותיבקע החומה תחתיהם", וכבשו את יריחו כמנעולה של ארץ ישראל, הם כבר יודעים שאין להם מה לעשות ב'עי', אין להם מה לעשות ב'גבעון', הם צריכים לחפש דרכים:

או כמו הגרגשי ש"הלך ופנה", או כמו בני גבעון שעשו שלום, או כמו העיר 'עי' שעשתה מלחמה אולי בכל אופן יצליחו קצת.

וכבר אז זו נהייתה "נחלת עולם," זה לא שהיה כיבוש לשעה, זה נהיה על דרך ירושה ומתנה מהקב"ה, שזה לעד ולעולמי עולמים, אלא רק החילוק הוא האם "יושביה עליה", או שיושביה – "אוי לו לאב שבניו גלו מעל שולחנו".

אבל זה "שולחנו" של אב, ובשעה ש"בניו גלו" הרי הם "בניו", והשולחן שייך למלך מלכי המלכים הקב"ה, שמחכה רק לזה שהבן יחזור - יעשה תשובה, ויחזור להתיישב ליד השולחן.

אבל ח"ו לומר שבגלל ש"גלה מעל שולחן" אביו, זה לא ח"ו אביו וזה לא שולחנו, - אין לזה מקום.

ועל דרך זה בארץ ישראל. בשעה שגלו ישראל מעל אדמתם, אז לא הפשט שזה נקרא "ארץ אשור" בגלל שאשור היו בנחלת עשרת השבטים, חס ושלום!

היא היתה "ארץ ישראל" גם אז. אף על פי שהיו מצוות שבטלו אז, המצוות שקשורות עם  מציאות של "יושביה עליה,", על דרך שבטלו המצוות שקשורות עם מציאות המקדש.

אבל מה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל, זה מאז ברית בית הבתרים שאז היתה ה"ברית עולם", שבשעה שיהודים יצאו מגלות מצרים, מ"כור הברזל" ממצרים על מנת שהם יעמדו על הר סיני "תעבדון את האלוקים על ההר הזה" כדי לקבל שם את התורה ולהיכנס לארץ ישראל,

ואז - עם כיבוש יריחו, שכבר היתה "מנעולה של ארץ ישראל", ומאז והלאה זו כבר איננה "ארץ כנען", ומעולם לא היתה "ארץ בבל", או "ארץ מדי", או "ארץ יון", או "ארץ אדום", אף על פי שיהודים היו בגלות בבל, בגלות מדי, בגלות יון ובגלות אדום – עשו.

אלא ההבדל הוא, שבשעה שיהודי יושב בחוץ לארץ, יש לו חלק בארץ ישראל, והיא נקראת "ארץ ישראל" על שמו, עד כדי כך, כפי שנאמר קודם, שגוים קוראים לזה ארץ ישראל, הם קוראים לזה "ארץ הקודש".

- ועם מי צריך להתווכח?!  עם יהודים...

מה זה המילה "ארץ" - הוא רוצה לקרוא לזה "מדינה"...

הקב"ה קורא לזה ארץ ישראל, ואומר על זה, שזה "מן הנהר הגדול ועד נהר פרת יהיה גבולכם"!

וזה פסק דין בתורה, שהתורה היא נצחית, ומה שזה יכול להיות באמצע הגלות, זה רק איפה שיהודי יכול להימצא בגופו. כאשר אין "חטאינו",  אז הוא נמצא ב"אדמתינו," ב"ארצנו". בשעה שישנם "חטאינו" - אז = "גלינו מארצנו".

אבל בה בשעה ש"גלינו", בגלות עצמה, אומרים שארץ ישראל נקראת "ארצנו". ונתרחקנו" – אבל ממה" לא מעל אדמת .. סתם, אפילו לא מעל "אדמת ישראל". אלא - "נתרחקנו מעל אדמתינו"

בשעה שהוא נמצא במקום רחוק, אז אותה אדמה ואותה ארץ נקראת "ארצנו", "אדמתינו." "ומה זה "ארצנו" ו"אדמתנו", זה לא מה שהגוי הזה רוצה והגוי ההוא רוצה, זה "מן הנהר הגדול ועד נהר פרת".

איי, לבינתיים הקב"ה הכניס לשם דייר, שכן, ואז אומרים "והשימותי .. על  אויביכם", כפי שרש"י מפרש בפ' בחוקותיי שזו ברכה, שגוי לא יכול להחזיק בארץ ישראל.  הוא מחזיק בארץ באופן של שממה, באופן שאין שום ישוב. אין שום ענינים.

בנוגע ליהודים זה תלוי בהנהגת היהודים. איך? - בנוגע לאיפה יהודי יחיה. איפה הוא יחיה בגופו.

כי בנשמתו, כפי שדובר קודם, הדין, שזה דין מתורת אמת שמראה שהאמת היא ככה, שבשעה ש"והתפללו אליי", זה צריך להיות "דרך ארצי".

כי מה ענין התפילה: "שפכי כמים לבך נוכח פני ה' ", שהפירוש הפשוט בזה הוא, שכל הנפש של יהודי יוצאת בתפילתו.

ולאן הולכת התפילה? איפה שיהודי לא יהיה ואיפה שלא יתפלל, כאמור קודם, הדין בשולחן ערוך זה דין לכל ישראל כולם, לא דווקא ללומדים אפילו לא לאלה שכבר לומדים תלמוד, והרי זה שעומדים בתפילת שמונה עשרה לכיוון מזרח יודע גם ילד קטן.

למה הוא עומד לכיוון מזרח? כי "התפללו אליי דרך ארצי", זו "ארץ ישראל" בשביל יהודי, לילד שנמצא בקצווי תבל.

ובשעה שהוא נעמד להתפלל, אז יוצאת "נפשי" ביחד עם תפילתו, אל "ארצי", ודרך בית המקדש ודרך קודש הקדשים. כי העיקר באדם הוא לא הגוף אלא הנפש שלו. והיות שהנפש נמצאת עם התפילה בתפילה אל "ארצי", אז היהודי נמצא שם בנפשו.

אלא מה, "מפני חטאינו גלינו מארצנו", כפי שבעל השמחה והגאולה אומר, הגוף הלך לגלות, הגוף נמצא בגלות בחוץ לארץ, או בגלות בהיותו בארץ ישראל,  שזה יותר גרוע, גלות מר ביותר, שהוא נמצא ב"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", והוא לא רואה שזו "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה", הוא מתכוון שזה "כגויי הארצות", שנוספה עוד מדינה, לא רחוק מלבנון, או ירדן או מצרים וכיוצא בזה.

ועל זה אומרים, כדי להקל על הניסיון, הכניסו בטבע, ששואלים גוי, איזה ארץ יש בין לבנון וירדן ומצרים, הוא עונה שזו ה"הולי לנד". מאיפה הוא יודע שזה "הולי לנד"? כך כתוב בחומש, "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה".

ואין מה לפחוד מהגוים.

הם מעולם לא היו בעלי הבית על ארץ ישראל, כפי שרש"י אומר מיד שמתחילים ללמוד עם ילד "בן חמש למקרא", כמדובר כמה פעמים, ש"אלוקים בראה, והוא נתנה" למי שרצה,  ואחר כך "נטלה מהם ונתנה לנו", אז "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים".

שהקב"ה רצה, שמה שפעם היה נקרא על פי תורה נחלת גוים "ארץ כנען",  אפילו בזמן יצחק גם אז נקראה "ארץ כנען", אבל משכבשו ישראל, דרך "מנעולה של ארץ" שזה היתה יריחו, מאז והלאה איננה יותר ארץ כנען, היא נהייתה ארץ ישראל.

ומה נהיה ארץ ישראל? "מן הנהר הגדול, ועד נהר פרת".

אלא מה, שצריך אחרי זה לראות שיהודי יהיה גם בגופו בארץ ישראל, וצריך לבטל את הסיבה, ובדרך ממילא יבטל המסובב.

כאשר מבטלים את ה"חטאינו," מתבטל המסובב "גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו".

אבל לומר שבגלל זה הוא תושב של מקום אחר, והוא מעורה במקום אחר, ואת ארץ ישראל הוא מחזיר להיות "נחלת גויים", - זה אי אפשר.

את זה הקב"ה עשה, ונתן, "לתת להם נחלת גוים". אפילו יהודים אינם ה"בעל הבית" על זה! - אתה רוצה לתת שטח? - זה לא שלך!!  זה "לתת להם" מה שהקב"ה נתן.

 כמו שיהודי לא יכול להיות גוי ואף על פי שחטא, איזה עבירה שלא יעשה. והם צועקים "נהיה כגויי הארצות", עונה להם יחזקאל: יש לכם טענה בשכל: "עבד ששלחו אדונו", "ואישה שגירשה בעלה", כל הקושיות על פי שכל.

אבל "ביד חזקה אמשול עליכם".

כמו שכביכול הקב"ה "להחליפם באומה אחרת איני יכול", וכאן זה גם כביכול "איני יכול".

הוא נולד יהודי, כך ישאר כל ימי חייו, בעלמא דין, ובעלמא דאתי. הוא יכול להיות ילד טוב ולשבת ליד שולחן אביו, ילד שצריך ללמוד איתו, במילא לומדים איתו, כמדובר קודם, בכל אתר ואתר לפי ענינו. אבל הוא נשאר ילד עם כל העינים שיש לילד.

הדבר הראשון שיש לילד זה עניין הירושה. הדין בירושה, שלא צריך להיות בשביל זה "בר מצוה", לא צריך להיות למדן, לא צריך להיות חכם, ובכל מקום שרואים מציאות ש"נולד", אז מיד יורש את אביו בכל הענינים.

אלא מה, זה לא, רח"ל כמו אצלם, של "אבוך מת", אלא כאן זה ירושה של  אלוקים חיים. והקב"ה רצה "לתת להם נחלת גוים", ואומרים על זה שזו ירושה, זה אלוקים חיים, וזה עם חי, והם מקבלים את הירושה דרך – גם – תורת חיים.

איי יש שאלה הוא עוד ילד, לא יכול ללמוד ולא לקיים מצוות, ורק בנו של הקב"ה, בלי שום זכויות. אבל אומרים: "בנים אתם ל-ה' אלוקיכם", יש לו נפש אלוקית שהיא הרי חלק אלוקה ממעל ממש, יש לו נשמה – אז הוא מיד יורש הכל.

שזה דין ירושה. אין בזה שום הגבלות.

ולומר שהוא יעשה תנאים בירושה, אז "מתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטל". תנאים לא עוזרים.

- שיהודי יגיד שהוא רוצה לוותר, שזה מתאים לו וזה לא,

- הוא יכול לוותר. הוא יכול ללכת משם.

הקב"ה נתן לכל יהודי בחירה, ומתחנן לפניו "וברחת בחיים", אבל לא יכול להכריח אותו. אבל לומר שבגלל זה יהיה שינוי ב"ארצנו", וב"אדמתנו, "בגלל שיהודי הלך משם,

- בפירוש לא!

יש מצוות כאלה, שיש בהן תנאי בקיום מצווה, שהתנאי לקיומה הוא שיהיו "כל יושביה עליה". או תנאי במצוה שיהיה כיבוש כל ארץ ישראל.

התנאי ב"כיבוש יחיד" מתי נקרא כיבוש? לאחר שכבשו את כל ארץ ישראל. אבל בארץ ישראל מצד עצמה, מאז שהפסיקה להיות ארץ כנען,

- וזה היה בכיבוש יריחו,

מאז והלאה, זה "ברית עולם", "מן הנהר הגדול ועד נהר פרת יהיה גבולכם", זה לא מדינת ישראל אלא ארץ ישראל, ו"מן הנהר הגדול ועד נהר פרת".

ובאים גוים ומתפלאים מדוע אתם דנים על השטח, מדוע אתם עושים מזה שקלא וטריא?! לקחתם זאת לעצמכם שבו ותהנו מזה!

ומה שנראה לכם שלגוי יש טענה, - את זה מראה לכם היצר הרע שלכם!

- מדוע אתם צריכים לשמוע את ה"מלך זקן וכסיל"?

- אבל יש בחירה, והקב"ה עצמו אמר שהוא כביכול לא יכול לקחת את הבחירה מיהודים.

דובר פעם בארוכה שישנו "על חטא" מוזר, בשעה שמתבוננים ב"על חטא שחטאתי לפניך" לפי סדר הא', ב', ג', אחרי זה יש גם "על חטא שחטאתי לפניך ביצר הרע".

שואלים המפרשים קושיה, מה פירוש?! הרי כל החטאים הם ביצר הרע?! ומה זה חטא ביצר הרע?

והביאור בזה, שיש ענינים שאפילו יצר הרע לא רוצה אותם. יצר הרע עצמו יודע, שליהודי אין שייכות לענין כזה.

על "חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע," הוא מגרה – לשון הגמרא, הוא מגרה את יצר הרע על עצמו, וטוען ליצר הרע שהוא חייב לפחוד מהגוי.

לגוי היתה מפלה והוא ברח, והוא רועד מפחד, וליהודי יש פחד מהגוי, - הוא רודף אחרי הגוי ואומר לו: שמע, אל תרעד ממני!

וגם זה כבר היה לעולמים!! זה מפחיד לחשוב על זה בשכל. זה סיפור שלם בתנ"ך.

הקב"ה נתן שארם יפול לפני אחאב. היתה להם [לארם] מפלה. אחאב רדף אחרי ארם, אמר לו שמע, אל תפחד ממני. אחר כך, רח"ל, היו מזה צרות. [מלכים א', כ]. סיפור מלא, במקרא בתורה שבכתב, בנביאים!

לכאורה, מדוע צריכים להיכוות מאותו ענין פעם שניה?

פעם סופר על ילד שלמד בחיידר - ילד פשוט, שהתחיל ללמוד חומש, ובשנה הראשונה למד סיפור עם יוסף איך אחיו רימו אותו, וזרקו אותו לבור, ואחר כך מכרו אותו למצרים.

לילד היה מעט שכל, אבל זיכרון טוב. היו נוהגים לחזור בחיידר ביום שישי את פרשת השבוע, ואם לא היה זמן לספר את כל הפרשה, היו מספרים לפחות עד "שני," או "שלישי" או "רביעי".

אחרי שנה, המלמד שוב למד עם הכיתה את פרשת וישב. והילד נעמד ואמר, איי, לפני שנה רימו אותו, הוא ראה שמכרו אותו למצרים, אז שוב הוא נותן להם לרמות אותו?! שעוד פעם האחים שלו ימכרו אותו עוד פעם למצרים...?

- הוא לא מחזיק מיוסף!

לאפשר שירמו אותו שוב עם אותה 'חכמה', אותה תחבולה, שיכניסו אותו שוב לבור ושוב ימכרו אותו? ...

- הוא לא היה צריך ללכת! הוא היה צריך לדעת משנה שעברה!

- וזה קרה עם אחאב, אותו ענין לכל פרטיו!! היה ענין שארם ארגנו חיל (צבא) גדול, והם היו בטוחים בניצחון, בדיוק כמו שהיה לפני שנתיים. [מלחמת ששת הימים]. הם כבר חילקו ביניהם איזה חלק [מארץ מישראל] יקח כל אחד מהם.

ואחר כך היה נס, למעלה מדרך הטבע, לגוים היתה מפלה אמיתית, וכל הגוים ברחו, והשאירו את כל כלי הנשק, בדיוק כמו שקרה לפני שנתיים [במלחמת ששת הימים].

אותו מעשה! מה היו צריכים ללמוד מזה? מדוע לחזור על הטעות שעשה אחאב!

- לא!

רודפים אחרי הגוי ושולחים שלוחים, בדיוק כמו שעשה אחאב!

- אחרי זה מתפלאים למה יש מזה קשיים.

והקשיים לא באו מצד ארם. הם באו מצד אחאב. שלאחאב היתה זכות גדולה, כי אביו הוסיף כרך ולכן מלכותו נמשכה כ"ב שנה וכו', ואחר כך, אף על פי כן, אמנם העיר נבנתה,

אבל כאשר הוא שמע לגוי גוי מופסד, מוכה, שבורח, שהפקיר לו את הכל, והוא רץ אחריו להוכיח שהוא "רודף שלום", ומנהיג בצדק ויושר וח"ו לא יעשה שום עוולה, ובגלל שהוא מלך, הוא לא יפגע בו, ויושיב אותו על כיסא המלוכה. וכו'.

וזו היא הלכה מפורשת. כל סיפור בתורה זה גם הלכה. כי התורה היא לא ספר סיפורים. וזו הלכה שמספרים את כל הענין על מנת שלא תהיה טעות פעם שניה.

כמו שסופר מקודם בנוגע לחומש שלמדו את זה שנה שעברה, וחוזרים שוב על אותו ענין ורח"ל יכול להיות אותן תוצאות.

אבל הקב"ה ארך אפיים ויש עוד זמן לתפוס, תוך כדי ידיעה, כאמור לעיל, על דרך בנוגע לתורה, שאפילו אותו אחד שלא אוחז אפילו בלימוד ה"מקרא", אבל גם הוא צריך לדעת שישנה כל התורה כולה, ואם הוא רוצה לשלול אות אחת, אז גם את לימוד ה"מקרא" אין לו. אלא שהוא יודע שזה צריך לקחת זמן.

על דרך זה בנוגע לשלימות עם ישראל שאסור להתכחש ל"חוטב עציך ושואב מימך", בכל אתר ואתר לפי ענינו אף על פי שזה מקום רחוק, כמדובר לעיל בארוכה, על דרך זה בנוגע לארץ ישראל כולה.

אז אף על פי שבינתיים "מפני חטאינו גלינו מארצנו", ואפילו אלה שנמצאים בארץ ישראל, זה בינתיים גם באופן של גלות, ולא באופן שמחוייבים בכל הענינים, עם כל ההגבלות שהקב"ה הטיל, שצריך להישמר,

על אחת כמה וכמה במקומות שנמצאים עדיין בידי הגוים.

אבל לאידך גיסא, צריך לדעת שכל ארץ ישראל, זה ארץ ישראל "מן הנהר הגדול עד נהר פרת", ואותם שטחים שיש כבר ביד, אין שום רשות לוותר עליהם!

- זה היפך הענין!

ועד, כפי שדובר ככמה פעמים בכל ענין שיהיה יותר קל בדרך הטבע, רואים במוחש, שזה ענין שנוגע [לביטחון] כדי להבטיח שכל שטח שהוא בארץ ישראל חייבים להחזיק בכל אותם מקומות שהקב"ה נתן.

אלא לדעת, שזה לא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", וזה לא עוד מדינה שנוספה בין לבנון וירדן ומצרים, זוהי "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"

- על ידי מה, על ידי ש"ארץ הקודש יקרא לה", וזה עושה את ההכנה שהקב"ה יתן גם את שאר החלקים, ועד שיהיה "מן הנהר ועד נהר פרת יהיה גבולכם", בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו,

- בקרוב ממש!!