מסכת סוטה ליום כ'"ז באייר: דף מ"ב

(סוטה מב,א)

סוטה מב,א פרק שמיני משוח מלחמה

משנה:

משוח מלחמה (כהן שנתרבה לכך שנאמר 'ונגש הכהן וגו' ובגמרא פריך מאי קאמר), בשעה שמדבר אל העם - בלשון הקודש היה מדבר שנאמר

(דברים כ,ב) והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן [ודבר אל העם] - זה כהן משוח מלחמה –

'ודבר אל העם' (סוף הפסוק)- בלשון הקודש,

(דברים כ,ג) ואמר אליהם שמע ישראל וגו' [אתם קרבים היום למלחמה על איביכם; אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם]

(שם)'על אויביכם' - ולא על אחיכם: לא יהודה על שמעון ולא שמעון על בנימין, שאם תפלו בידם ירחמו עליכם כמה שנאמר (דברי הימים ב כח,טו) ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל (כל הכושלים שבהם, שאינן יכולין לילך ברגליהם) ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון וגו' (כתיב גבי פקח בן רמליהו שנלחם עם אחז, בדברי הימים, ששבו מבני יהודה הרבה, ושם היה נביא, עודד שמו, והוכיחם לבני ישראל ואמר להם: בחמת ה' על בני יהודה נתנם בידכם והכיתם בהם לאין מרפא, ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים!? שמעוני והשיבו את השביה וגו') - על אויביכם אתם הולכים שאם תפלו בידם אין מרחמין עליכם;

(שם) אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו וגו' [ואל תערצו מפניהם]:

'אל ירך לבבכם' - מפני צהלת סוסים (צנף סוסים קרוי צהלה בלשון המקרא) וציחצוח חרבות;

'אל תיראו' - מפני הגפת תריסין (מגיפין וסוגרין ומדבקין התריסין זה סמוך לזה כדי שינקשו זה על זה, והקול נשמע כקול המון - לאיים על שכנגדם) ושפעת הקלגסין (חיילות);

'אל תחפזו' - מקול קרנות;

'אל תערצו' - מפני קול צווחות

(דברים כ,ד) כי ה' אלהיכם ההולך עמכם [להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם] - הם באין בנצחונו של בשר ודם ואתם באים בנצחונו של מקום: פלשתים באו בנצחונו של גלית; מה היה סופו? לסוף נפל בחרב ונפלו עמו; בני עמון באו בנצחונו של שובך (שר צבא הדרעזר); מה היה סופו? לסוף נפל בחרב ונפלו עמו; ואתם - אי אתם כן, 'כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם וגו' [עם איביכם להושיע אתכם] - זה מחנה הארון.

גמרא:

מאי קאמר (היכי יליף לשון הקודש מהכא)?

הכי קאמר: שנאמר 'ודבר [אל העם]', ולהלן אומר (שמות יט,יט) [ויהי קול השפר הולך וחזק מאד] משה ידבר והאלהים יעננו בקול: מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש.

תנו רבנן: (דברים כ,ב) [והיה כקרבכם אל המלחמה] ונגש הכהן ודבר אל העם;

יכול כל כהן שירצה? ת"ל (דברים כ,ה) ודברו השוטרים [אל העם לאמר: מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישב לביתו, פן ימות במלחמה, ואיש אחר יחנכנו] - מה שוטרים בממונה - אף כהן בממונה. ואימא 'כהן גדול דומיא דשוטר'?

מה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו' (תירוצא היא השופט ממונה על השוטר ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף).

כהן גדול נמי - האיכא מלך על גביו?

בעבודתו קאמר.

ואימא סגן (מדבר דברים הללו, דהא ממונה הוא, ויש ממונה על גביו)?

סגן לאו 'ממונה' הוא, דתניא: אמר רבי חנינא סגן הכהנים: למה סגן ממונה (לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן)? שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו (אבל בעוד שלא אירע פסול לכהן גדול - אין לסגן גדולה של כלום).

ואמר אליהם 'שמע ישראל'

מאי שנא 'שמע ישראל' (למה מתחיל בלשון זה)?

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית - אי אתם נמסרין בידם.

אל ירך לבבכם אל תיראו כו':

תנו רבנן: פעמיים מדבר עמם: אחת בספר (כשיצאו מארצם) ואחת במלחמה. בספר - מה הוא אומר?

(סוטה מב,ב)

'שמעו דברי מערכי המלחמה (מי ראוי לחזור, ומי ראוי לילך) וחזרו במלחמה' (וחזרו הראוים לחזור, כגון 'בנה בית' ו'נטע כרם' ו'אירש אשה' ו'ירא ורך הלבב' ואע"ג דכתיב בהן 'ודברו השוטרים' - לקמן אמרינן דכהן קאמר להו, אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם);

מה הוא אומר 'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו' (ארבעה אזהרות)?

כנגד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושין (לאיים): מגיפין (בתריסין), ומריעין (בקרנות) צווחין (בקולם) ורומסין (בצהלת סוסיהן ודהרותם; אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים - הן עיקר המלחמה, ואינן לאיים).

פלשתים באו בנצחונו של גלית כו':

'גלית' - אמר רבי יוחנן: שעמד בגילוי פנים (בחוצפה) לפני הקב"ה, שנאמר (שמואל א יז,ח) [ויעמד, ויקרא אל מערכת ישראל ויאמר להם: למה תצאו לערך מלחמה? הלוא אנכי הפלשתי ואתם עבדים לשאול] ברו (בחרו) לכם איש וירד אלי', ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר (שמות טו) ה' איש מלחמה אמר הקב"ה הריני מפילו על יד בן איש שנא' (שמואל א יז,ב) ודוד בן איש אפרתי הזה [מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמנה בנים, והאיש בימי שאול זקן בא באנשים].

א"ר יוחנן משום רבי מאיר: בשלשה מקומות לכדו פיו (אמר פיו את כשלונו) לאותו רשע: אחד: 'ברו לכם איש וירד אלי' (משמע 'עלי': שהוא יגבר; דהוה ליה למימר 'וילחם אתי') ; ואידך (שמואל א יז,ט) 'אם יוכל להלחם אתי והכני וגו' [והיינו לכם לעבדים; ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו] ('והכני' - ואע"ג דהדר אמר 'ואם אני אוכל לו והכיתיו' - מכל מקום פתיחת פיו לרעתו); ואידך: דקאמר ליה לדוד (שמואל א יז,מג) [ויאמר הפלשתי אל דוד:] הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות [ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו].

דוד נמי אמר ליה (שמואל א יז,מה) [ויאמר דוד אל הפלשתי] 'אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון'?

הדר אמר ליה (המשך הפסוק) 'ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת (ואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה 'אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש, ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו').

(שמואל א יז,טז) ויגש הפלשתי השכם והערב [ויתיצב ארבעים יום] - אמר רבי יוחנן: כדי לבטלן מק"ש שחרית וערבית

(המשך הפסוק) 'ויתיצב ארבעים יום' - א"ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה (שאיחרה תורה להתקבל - ניתן לו כח להתיצב).

(שמואל א יז,ד) ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים וגו' [גלית שמו, מגת, גבהו שש אמות וזרת]; מאי 'בינים'?

אמר רב: שמבונה מכל מום (מתוקן ומנוקה מכל מום של כיעור); ושמואל אמר: בינוני שבאחיו (ארבעה היו (לו) כדלקמן); דבי רבי שילא אמר: שהוא עשוי כבנין; רבי יוחנן אמר: בר מאה פפי וחדא נאנאי (בן התערובת שבאו הרבה אנשים על אמו בלילה אחת ונתעברה מן אחד נמצא האחד אביו; וכולן מנאפים) ('נאנאי' זהו אב בלשון פרסי; 'פאפי': פרשטרא; ולשון איש הבינים שיצא מבין אנשים הרבה).

(שם) 'וגלית שמו מגת' - תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת.

כתיב (שמואל א יז,כג) 'מערות' ('ממערות פלשתים') [והוא מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה גלית הפלשתי שמו מגת ממערות פלשתים, וידבר כדברים האלה, וישמע דוד] וקרינן 'מערכות'!?

תני רב יוסף: שהכל הערו באמו.

כתיב (שמואל ב כא,טז) 'הרפה' [וישבו בנב אשר בילידי הרפה ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה; ויאמר להכות את דוד], וכתיב (רות א,ד) 'ערפה' [וישאו להם נשים מאביות; שם האחת ערפה ושם השנית רות, וישבו שם כעשר שנים] (שם האחת ערפה (רות א) וכתיב 'הרפה' - אשר בילידי 'הרפה' - והיא ערפה, כדאמרינן לקמן: שנגזר עליה שיפלו בניה בחרב ביד בני רות שדבקה בשכינה): רב ושמואל: חד אמר 'הרפה' שמה ולמה נקרא שמה 'ערפה'? - שהכל עורפין אותה מאחריה (הפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף); וחד אמר 'ערפה' שמה, ולמה נקרא שמה 'הרפה'? - שהכל דשין אותה כהריפות (חטין כתושין), וכן הוא אומר (שמואל ב יז,יט) ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות [ולא נודע דבר]; ואי בעית אימא מהכא: (משלי כז,כב) אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי [לא תסור מעליו אולתו].

(שמואל ב כא,כב) ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו - מאי נינהו?

אמר רב חסדא: סף ומדון גלית וישבי (כולם בספר שמואל*) בנוב,

'ויפלו ביד דוד וביד עבדיו' דכתיב (רות א,יד) [ותשנה קולן ותבכינה עוד] ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה; אמר רבי יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה (שנשקה לחמותה להפרד מעמה שלא נתגיירה) ויפלו ביד בני הדבוקה.

דרש רבא: בשכר ארבע דמעות (שתי בכיות משתי עינים) שהורידה ערפה על חמותה - זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים שנאמר (רות א,ד) ותשאנה קולן ותבכינה עוד (פעם שניה, דלעיל מיניה [פסוק ט] כתיב 'ותשאנה קולן ותבכינה') [ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה].

כתיב (שמואל ב כא,יט) 'חץ חניתו' וקרינן 'עץ חניתו'!?

אמר רבי אלעזר: ('חץ' לשון חצי הודיעך הכתוב:) עדיין לא הגיענו (שלא סיפר) לחצי שבחו (בחצי גבורתו) של אותו רשע; מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים.

ולא לפתח ביה כלל?

לאודועי שבחיה דדוד (שנלחם עם גבור כמוהו).

*[שמואל ב כא,טו ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל; וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את פלשתים ויעף דוד

שמואל ב כא,טז וישבו בנב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת והוא חגור חדשה; ויאמר להכות את דוד

שמואל ב כא,יז ויעזר לו אבישי בן צרויה, ויך את הפלשתי וימתהו; אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר: לא תצא עוד אתנו למלחמה, ולא תכבה את נר ישראל

שמואל ב כא,יח ויהי, אחרי כן, ותהי עוד המלחמה בגוב, עם פלשתים; אז הכה סבכי החשתי את סף אשר בילדי הרפה

שמואל ב כא,יט ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלשתים; ויך אלחנן בן יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי ועץ חניתו, כמנור ארגים

שמואל ב כא,כ ותהי עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדין, ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר, וגם הוא, ילד להרפה

שמואל ב כא,כא ויחרף, את ישראל; ויכהו יהונתן בן שמעי אחי דוד]

בני עמון באו בנצחונו של שובך כו':

כתיב שובך (בספר שמואל (ב' י)) וכתיב שופך (בדברי הימים (א' יט))!?

רב ושמואל: חד אמר 'שופך' שמו, ולמה נקרא שמו 'שובך'? שעשוי כשובך; וחד אמר 'שובך' שמו, ולמה נקרא שמו 'שופך'? שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון.

(ירמיהו ה,טז) אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים (בחיילות של נבוכדנצר כתיב; ואיידי דנקט פלוגתא דרב ושמואל בדרשות דקראי - נקט לה); רב ושמואל, ואמרי לה רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: בשעה שזורקין חץ עושין אשפתות אשפתות של חללים; ושמא תאמר שאומנין בקרב (אבל אינם גבורים)? ת"ל 'כולם גבורים' וחד אמר: בשעה שעושין צורכיהן עושין אשפתות אשפתות של זבל (מחמת שאוכלין הרבה בגבורה); ושמא תאמר מפני שחולי מעיים הם? תלמוד לומר 'כולם גבורים'.

אמר רב מרי: שמע מינה (מדקאמר 'שמא תאמר חולי מעיים הם'): האי מאן דנפיש זיבליה - חולי מעיים הוא.

למאי נפקא מינה?

ליטרח בנפשיה (לבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו עליו).

(משלי יב,כה) דאגה בלב איש ישחנה [ודבר טוב ישמחנה] - רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: ישחנה מדעתו, וחד אמר: ישיחנה לאחרים.

ואתם אי אתם כן כו':

וכל כך למה (אומר להם? ומה היא הבטחה הזו שהבטיחן 'כי ה' אלהיכם ההולך' ולא אמר 'כי ה' אלהיכם עמכם'? ומה היא הליכה זו, דמשמע הולך ממש)?

מפני שהשם וכל כינויו