מסכת סוטה ליום י"א באייר: דף כ"ו

(סוטה כו,א)

2. מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות (דכתיב 'תחת אישה') ולא נוטלות כתובה - דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא - יוציא ולא יחזיר עולמית (קנסא קנסוהו רבנן); וחכמים אומרים: יוציא, וכשיגיע זמנו לכנוס (לאחר כ"ד חדש ללידת הולד) – יכנוס;

3. והרובא (בחור כמו ילד (בראשית כא) רביא) שנשא עקרה וזקינה ואין לו אשה ובנים מעיקרא - לא שותה ולא נוטלת כתובה; רבי אלעזר אומר: יכול הוא לישא אחרת ולפרות ולרבות הימנה; אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו, ומשכנסה נסתרה - או שותה או לא נוטלת כתובה; מעוברת ומינקת (שהיתה אשתו מעוברת וקינא לה) עצמו - או שותה (ולא אמרינן לא ליקטליה לולד) או לא נוטלת כתובתה.

4. הרובא שנשא עקרה וזקינה, ויש לו אשה ובנים - או שותה או לא נוטלת כתובה.

5. אשת ממזר לממזר ואשת נתין לנתין ואשת גר ועבד משוחרר (כלומר אשה הראויה לממזר וניסת לממזר וקינא לה ונסתרה) ואיילונית או שותה או לא נוטלת כתובה (ולקמן פריך פשיטא).'

קתני מיהא 'איילונית' - תיובתיה דרב נחמן!

אמר לך רב נחמן: תנאי היא, ואנא דאמרי כי האי תנא, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה, שנאמר (במדבר ה,כח) [ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא] ונקתה ונזרעה זרע - מי שדרכה להזריע יצאתה זו שאין דרכה להזריע' (דאית ליה עקרה וזקנה שותות, מדלא נקט אלא 'איילונית' ונסיב תלמודא מ'ונקתה ונזרעה זרע', ולא משום דאינה ראויה לקיימה - אלמא כרבי אלעזר סבירא ליה דיכול לישא אחרת ולפרות ולרבות, ואפילו הכי - איילונית לא).

ורבנן - האי 'ונקתה ונזרעה זרע' - מאי עבדי ליה?

מיבעי להו לכדתניא: 'ונקתה ונזרעה [זרע]' - שאם היתה עקרה נפקדת - דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי ישמעאל: אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו, וזו (כל אשה צנועה עקרה) הואיל ולא נסתרה הפסידה!? אם כן מה תלמוד לומר 'ונקתה ונזרעה זרע' שאם היתה יולדת בצער - יולדת בריוח, נקבות - יולדת זכרים, קצרים - יולדת ארוכים, שחורים יולדת לבנים.

אשת ממזר לממזר:

פשיטא?

מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש (לא נעשה שלום ביניהם: הלואי לא יפרה ולא ירבה הואיל וכל דורותיו ממזרין) - קא משמע לן.

אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית:

פשיטא!?

מהו דתימא (במדבר ה,יב) דבר אל בני ישראל [ואמרת אלהם: איש איש כי תשטה אשתו, ומעלה בו מעל] ולא גרים - קמ"ל.

ואימא הכי נמי?

'ואמרת' - רבויא הוא.

אשת כהן שותה כו':

פשיטא!?

מהו דתימא (במדבר ה,יג) [ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה] והיא לא נתפשה – אסורה, הא נתפשה – מותרת; וזו, הואיל ונתפשה – אסורה, אימא לא תשתה? (כלומר מהו דתימא פרשת סוטה על כרחך באשת ישראל קיימא, מדכתיב 'והיא' - מיעוטא משמע: זו היא דכי לא נתפשה אסורה הא נתפשה כו' [מותרת], ועלה קאי קרא דבתריה: ועבר עליו רוח וגו' דהיכא דמספקא לן בהך אם נטמאה ואם לא נטמאה שותה, אבל אשת כהן - דליתה בכלל והיא לא נתפשה - ליתה נמי בכלל השקאה) קא משמע לן.

ומותרת לבעלה:

פשיטא!?

אמר רב הונא: במתנוונה (לאחר ששתתה; איצטריך לאשמועינן דמותרת לבעלה דלא תימא זונה היא שהרי בדקוה המים).

מתנוונה? הא (ודאי) בדקוה מיא (וזונה היא, אלא שתלה לה זכות, ואמאי מותרת לבעלה)?!

במתנוונה דרך אברים (שאינה מתנוונה במעים ובירכים, אלא ראשה ושאר אבריה כבידים עליה): מהו דתימא הא זנויי זנאי (לאו זכות תלה לה דאם כן הוה לה להתנוונה דרך בדיקת המים), והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה - משום דבאונס זנאי (אלא באונס זינתה לפיכך מתנוונה שלא כדרכה), ולגבי כהן אסירא (ולכהן מיהא תיתסר) - קא משמע לן.

אשת סריס שותה:

פשיטא!?

מהו דתימא [במדבר ה,כ: ואת כי שטית תחת אישך וכי נטמאת; ויתן איש בך את שכבתו] מבלעדי אישך' אמר רחמנא (משמע דאישה בר הכי הוא), והאי לאו בר הכי הוא - קא משמע לן (דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא, וסריס בר שכיבה הוא ואף על גב דלאו בר זריעה הוא; ובסריס חמה קאמר, דמותר לקיימה, ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום 'לא יבא פצוע דכא' (דברים כג)).

על ידי כל עריות מקנין:

פשיטא!?

(סוטה כו,ב)

מהו דתימא: (במדבר ה) 'נטמאה' 'נטמאה' שני פעמים (אמורים בפרשה ודרשינן ליה לקמן (כז,ב)): אחד לבעל ואחד לבועל: היכא דקא מיתסרא (אבועל) בהא זנות (בהא סתירה משתעי קרא דנוהג בה דין סוטה), אבל הא - הואיל ואסורה וקיימא - אימא לא? קא משמע לן (דכי אתא קרא - לגופיה אתא: דהיכא דאינו קרוב לה נאסר עליה על ידי קינוי זה, ולאו למעוטי קרובים אתא).

[ע"י כל עריות מקנין] חוץ מן הקטן [וכו' וממי שאינו איש]:

'איש' ((במדבר ה,יג) ושכב איש אותה) שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה והוא לא נתפשה] אמר רחמנא, ולא קטן; 'ושאינו איש' - למעוטי מאי?

אילימא למעוטי שחוף (שבשרו נשחף וכלה ויבש, ואין בו כח; ובתורת כהנים בקללות שנינו דוגמתו: יש לך אדם שהוא חולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו - תלמוד לומר 'את השחפת', מלמד שבשרו נשחף) - והאמר שמואל 'שחוף - מקנין על ידו ופוסל בתרומה'!

'מקנין על ידו' (כמו 'והוינן בה מקנין על ידו') – פשיטא!?

מהו דתימא (שם) 'ושכב איש אותה שכבת זרע' אמר רחמנא, והא לאו בר הכי הוא - קמ"ל

'ופוסל בתרומה' (אם הוא אחד מן הפסולים המחללין את האשה, כגון עובד כוכבים, עבד, חלל, נתין וממזר, דקיימא לן בקדושין וביבמות דפסולין האשה בביאתן – מ'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' - כיון שנבעלה למי שזר אצלה פסלה) – פשיטא!?

מהו דתימא (ויקרא כא,טו) [ו]לא יחלל זרעו [בעמיו, כי אני ה' מקדשו] (מדלא כתיב 'לא יחל' - דרשינן שני חילולין: אחד לה ואחד לזרעה) אמר רחמנא: דאית ליה זרע – ליחלל (מחלל את האשה בביאתו), דלית ליה זרע לא ליחלל - קמ"ל (שמואל – דפוסל; שמעינן ליה מהא דאמר מקנין על ידי שחוף);

ואלא למעוטי עובד כוכבים? והאמר רב המנונא: 'עובד כוכבים מקנין על ידו ופוסל בתרומה'!?

'מקנין על ידו' – פשיטא!?

מהו דתימא 'נטמאה' 'נטמאה' שתי פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל: היכא דקמיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא - אימא לא? קמשמע לן.

'ופוסל בתרומה' - פשיטא!?

מהו דתימא (ויקרא כב,יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הוא בתרומת הקדשים לא תאכל] (ומיניה נפקא לן דפסולין פסלי לאשה בביאתן ומדאפקיה בלשון 'הויה' נדרוש: 'דאית ליה הויה') אמר רחמנא: דבר הויה – אין, דלאו בר הויה – לא (מי שקידושין תופסין בה - כגון ממזר נתין וחלל – פסלי, אבל עובד כוכבים ועבד, הרי הן כבהמה, וכיון דלית להו 'הויה' - לא נפסלו. עובד כוכבים אין לו קידושין בישראל דכתיב (ויקרא כ) 'איש אשר ינאף את אשת רעהו', ותניא בסנהדרין (נב,ב): פרט לאשת אחרים, אלמא לית להו אישות; עבד 'עם החמור' כתיב בהו - עם הדומה לחמור)? קמשמע לן דפסיל, מדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל שפסלוה? שנאמר (ויקרא כב,יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה [וזרע אין לה ושבה אל בית אביה כנעוריה: מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו]: מי שיש לו אלמנות וגירושין בה (הוא - דכי אין לה זרע ממנו ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל, דלא פסלה בביאתו; יצא עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה - שלא תפסו לו בה קידושין, וכשמת אין שם אלמנות עליה; וביבמות פריך 'אימא לקולא - דמי שיש לו אלמנות וגירושין - הוא דכי אית לה זרע לא תיכול, אבל עובד כוכבים ועבד - אפילו אית לה זרע מיניה – תיכול? והתם משני לה ב'הבא על יבמתו' ומיהו שמעינן [ליה מהא] דמקנין ע"י עובד כוכבים), יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה;

ואלא ('מי שאינו איש' דמתניתין) למעוטי מאי? א"ר פפא: למעוטי בהמה, דאין זנות בבהמה (אינה נעשית זונה בבעילת בהמה, ואינה נאסרת על בעלה).

אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי: מנא הא מילתא דאמור רבנן: אין זנות בבהמה?

דכתיב (דברים כג,יט) לא תביא אתנן זונה (נתן טלה באתננה) ומחיר כלב (החליף כלב בטלה) וגו' [בית ה' אלקיך לכל נדר, כי תועבת ה' אלקיך גם שניהם], ותניא: אתנן כלב (שאם אדם אומר לזונה "היליך טלה והבעלי לכלבי") ומחיר זונה (היתה לו שפחה זונה, והחליפה ב?ט?לה; ומדקאמר 'אתנן כלב מותר' - מכלל דלאו 'זנות' הוא, דאי זנות הוא - הוה חייל עלה שם אתנן)מותרין, שנאמר 'גם שניהם' - שנים ולא ארבעה.

ואלא 'שכבת זרע' [במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה והוא לא נתפשה] למה לי (כיון דאמרת מקנין ע"י שחוף)?

מיבעי ליה לכדתניא: ש"ז - פרט לדבר אחר.

מאי 'דבר אחר'?

אמר רב ששת: פרט ל?ש?ק?ינ?א לה שלא כדרכה ("אל תסתרי עמו להבעל שלא כדרכה").

אמר ליה רבא: שלא כדרכה – '(ויקרא יח,כב) [ואת זכר לא תשכב] משכבי אשה [תועבה, הוא]' כתיב (הוקשו שני משכבותיה לכל דברים, וכיון דנאסרת עליו - אמאי לא הוי קינוי)!?

אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים.

א"ל אביי: פריצותא בעלמא היא (שוכב עמה בקירוב בשר), ופריצותא מי אסר רחמנא (אשה על בעלה בהכי? וכיון דלא מתסרא עליה בהכי - פשיטא דלאו קינוי הוא)?

אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה (משיק השמש באותו מקום).

הניחא למאן דאמר: העראה זו הכנסת עטרה, אבל נשיקה ולא כלום היא - היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה (דלא תימא העראה היא), אלא למאן דאמר דאמר (ביבמות (נה,ב)) העראה (האמורה בתורה שהיא כגמר ביאה בכל העריות, כדכתיב (ויקרא כ) 'את מקורה הערה' 'את שארו הערה') זו נשיקה - מאי איכא למימר (היכי מצית למימר דאתא קרא למעוטה? הלא כגמר ביאה היא לכל דבר חוץ משפחה חרופה)?

לעולם לשקינא לה דרך אברים; ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא (דכתיב 'וקינא', ובעל - הא חזינן ליה דקפיד, שהרי קינא לה על כך), ובעל הא קא קפיד - קמשמע לן.

אמר שמואל: ישא אדם