• ב"ה ימות המשיח!
  • י"ח אדר ב' התשפ"ד (28.03.2024) פרשת צו

מסכת סוטה ליום י' באייר: דף כ"ה

מנהג ישראל ללמוד בכל יום מימי הספירה, דף מתוך מסכת סוטה (המכילה 49 דפים). לתועלת הגולשים מוגש הדף היומי ליום י' באייר, דף כ"ה. בשילוב הסברים ופירוש רשי (בתוך סוגריים) לצד מקורות הפסוקים
מסכת סוטה ליום י' באייר: דף כ"ה
עדכונים שוטפים בערוץ הגאולה בטלגרם

  

(סוטה כה,א)

ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי יאשיה (דאמר שותה): מדאיצטריך קרא לרבוייה (לרבויי לשתיה) - מכלל (ש"מ) דלאו אשתו היא כלל (ליורשה וליטמא לה ולהאכילה תרומה; וכ"ש לרבי יונתן, דאמר אינה שותה משום דלאו אשתו היא; והא דאיצטריך למעוטי - אסמכתא בעלמא היא, ולאו דקרא להכי אתא, אלא להקיש אשה לאיש כדשני לעיל).

 

איבעיא להו: עוברת על דת (עוברת על דת יהודית: שאינה צנועה: יוצאה וראשה פרועה וטווה בשוק ומדברת עם כל אדם, דאמר בכתובות בפרק המדיר (עב,א) דיוצאה שלא בכתובה) צריכה התראה להפסידה כתובתה (שמא תחזור, ואם תחזור לא תפסיד כתובתה) או אינה צריכה (התראה דבלאו התראה מפסדא)? מי אמרינן כיון דעוברת על דת היא לא בעיא התראה? או דלמא תיבעי התראה, דאי הדרה בה תיהדר בה?

ת"ש: 'ארוסה ושומרת יבם לא שותות ולא נוטלות כתובה': מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני לה; למאי (כיון דלא שתיא קינוי למאי אהני)? לאו להפסידה כתובתה (ואי לאו דקני - לא מפסדא; אלמא צריכה התראה, וזו עוברת על דת היא: שנסתרה עם אנשים)?

אמר אביי: לא! לאוסרה עליו.

רב פפא אמר: להשקותה כשהיא נשואה (ואם תסתר לאחר נישואין - שותה על ידי קינוי של אירוסין; שאינו יכול להשקותה כשהיא ארוסה, דבעינן 'תחת אישה'), כדתניא: 'אין מקנין לארוסה להשקותה כשהיא ארוסה, אבל מקנין לארוסה להשקותה כשהיא נשואה'.

אמר רבא: ת"ש: 'אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין - לא שותות ולא נוטלות כתובה': מישתא הוא דלא שתיא, הא קנויי מקני להו; ולמאי? אי לאוסרן עליו - הא אסירן וקיימן! אלא לאו - להפסידן כתובתן!

אמר רב יהודה מדיסקרתא: לא! לאוסרה לבועל כבעל (קינוי לא מהני אלא לאוסרה על בועלה אם ימות זה או יגרשנה, ולא שתת), דתנן (לקמן בפרק כשם שהמים בודקין (כז,ב)): 'כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל'.

א"ר חנינא מסורא: ת"ש: 'ואלו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורין ולא להשקותה אמרו אלא לפוסלה מכתובתה (מכלל דאי לא אתרו בה - לא מפסדא); שמע מינה בעי התראה? שמע מינה!

וכולהו מאי טעמא לא אמרי מהא?

דלמא שאני התם (הא דבעי התראה): דלית לה אימתא דבעל כלל (ואי לאו דאתרו בה בי דינא - לא הוה לן למקנסה, דכיון דלית לה אימתא - אין תימה בדבר אם עוברת על דת, ואין זה פריצותא יתירתא; אבל מי שבעלה אצלה ואינה יראה ממנו ועוברת על דת - פריצותא יתירתא אית בה, ואיכא למימר דבלאו התראה נמי מפסדא כתובתה).

 

איבעיא: להו עוברת על דת ורצה בעל לקיימה - מקיימה או אינו מקיימה? מי אמרינן בקפידא דבעל תלא רחמנא (דכתיב וקנא את אשתו), והא לא קפיד, או דלמא כיון דקפיד קפיד (כלומר: כיון דאורחיה דבעל למיקפד בהכי - על כרחיה דהאי נמי הויא קפידא לגביה)?

ת"ש: 'ואלו שבית דין מקנין להן מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורין', ואי אמרת רצה בעל לקיימה מקיימה - עבדי ב"ד מידי דדלמא לא ניחא ליה לבעל (והיאך אנו נעשים שלוחים לו בדבר שהוא חוב לו, שאינו חפץ בו, וקיימא לן (כתובות יא,א) דאין חבין לאדם שלא בפניו)?

סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא - מינח ניחא ליה.

איבעיא להו: בעל שמחל על קינויו (והשתא ס"ד דקבעי בין שמחל קודם סתירה בין שמחל לאחר הסתירה ואם תימצי לומר עוברת על דת שרצה לקיימה מקיימה הני מילי בלא קינוי אבל היכא דאיכא קינוי וסתירה ורצה למחול מהו מי עקר קינוי ושריא ליה או לאו) - קינויו מחול או אינו מחול? מי אמרינן בקינוי דבעל תלא רחמנא, ובעל הא מחיל ליה לקינויו? או דלמא כיון דקני ליה מעיקרא - לא מצי מחיל ליה?

ת"ש: 'ואלו שב"ד מקנין להן: מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורין', ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול - עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה (ואיכא זילותא דבי דינא)?

סתמא דמלתא אדם מסכים על דעת ב"ד (וסמכינן אסתם דעתיה דאינשי ומקנינן לה; ואי אתי ומחיל מחיל).

ת"ש: 'ומוסרין לו שני ת"ח שמא יבא עליה בדרך', ואי אמרת בעל שמחל על קינויו קינויו מחול - לחליה לקינויה ולבעול!?

מאי שנא 'תלמידי חכמים' (תירוצא הוא, והכי קאמר: לעולם מחיל ודיקא ליה ממתני' מאי שנא דבעינן תלמידי חכמים משום דגמירי דאסורה ליה בדלא מחיל קינוי ואי אתי למיבעל אמרין ליה אחלי לקינויך)? דגמירי: דאי בעי למיבעל - אמרי ליה 'אחליה לקינוייך ובעלה'.

ת"ש: דאמר רבי יאשיה: 'שלשה דברים סח לי זעירא (שהיה) מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו - קינויו מחול, וזקן ממרא (שהמרה על ב"ד של לשכת הגזית; ומיתתו בחנק) שרצו בית דין למחול לו - מוחלין לו, ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו - מוחלין לו; וכשבאתי אצל חבירי שבדרום, על שנים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי, שלא ירבו מחלוקת בישראל' ש"מ בעל שמחל על קינויו קינויו מחול - ש"מ.

 

פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר קודם סתירה מחול, לאחר סתירה אינו מחול, וחד אמר לאחר סתירה נמי מחול; ומסתברא כמאן דאמר אינו מחול.

ממאי?

מדקא מהדרי רבנן לרבי יוסי, דתניא: 'רבי יוסי אומר: בעלה נאמן עליה מקל וחומר: ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עליה, סוטה - שהיא בלאו ('אחרי אשר הוטמאה' לרבות סוטה שנסתרה בפ"ק דיבמות (יא,ב)) - לא כל שכן!? אמרו לו: לא! אם אמרת בנדה - שכן יש לה היתר - תאמר בסוטה שאין לה היתר?' ואי אמרת לאחר סתירה מחול לה - משכחת לה דיש לה היתר, דאי בעי מחיל ליה - לקינויה ובעיל! אלא שמע מינה: לאחר סתירה אינו מחול - שמע מינה:

 

 

מתו בעליהן עד שלא שתו בית שמאי כו' [אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות, ובית הלל אומרים: או שותות או לא נוטלות בתובתן]:

במאי קמיפלגי (איזה טעם נותנין לדבריהם)?

בית שמאי סברי: שטר העומד לגבות כגבוי דמי (מי שיש לו שטר חוב על חבירו [כגון כתובה] ושיעבד לו בו נכסיו - מוחזק בעל השטר בנכסים יותר מן הלוה, והלכך - כיון דנכסי ברשותיה קיימי - הוו להו יורשי הבעל תובעין, והמוציא מחבירו עליו הראיה, ועליהן להביא ראיה שזינתה בסתירה זו ואבדה כתובתה)

 

(סוטה כה,ב)

ובית הלל סברי: שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי (והויא לה: היא תובעת מספק, דדלמא זנאי, הלכך אינהו ודאי והיא ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי, ועליה להביא ראיה שלא זינתה).

 

 

מעוברת חבירו כו' [ומניקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי רבי טרפון, וחכמים אומרים: יכול הוא להפרישה ולהחזירה לאחר זמן;

איילונית וזקינה, ושאינה ראויה לילד - לא נוטלות כתובה ולא שותות.

ר"א אומר: יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה. ושאר כל הנשים או שותות או לא נוטלות כתובה]:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת (דפליג ר"א ואמר יכול לישא אחרת כו') בעקרה וזקינה (דליכא למימר אינה שותה, אלא טעמא משום דלא חזיא לקיימה עלה פליג ר"א, ואמר: ראויה לקיימה היא, דיכול לישא אשה אחרת), אבל איילונית (נהי נמי דראויה לקיימה - מיהו לא שתיא מהאי טעמא: דראויה להריון בעינן; ועקרה על ידי מכה וזקינה - מינא דבת הריון היא קודם לכן, אבל איילונית מבטן אמה לקויה היא ולא חזיא) - דברי הכל לא שותה ולא נוטלת כתובתה, שנאמר (במדבר ה,כח) [ואם לא נטמאה האשה וטהרה הוא] ונקתה ונזרעה זרע - מי שדרכה להזריע, יצאה זו שאין דרכה להזריע

מיתיבי: Ƈ. המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו אם עד שלא כנסה נסתרה לא שותה ולא נוטלת כתובתה;

 

מסכת סוטה ליום ט' באייר: דף כ"ד

מסכת סוטה ליום ח' באייר: דף כ"ג

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...