הלידה שקדמה לירידה למצרים

לאחר כל התלאות שעברו על יעקב בבית לבן ובמפגש עם עשיו אחיו, הגיע סוף סוף הרגע בו הוא שב אל ארץ כנען בתקווה לקבוע שם את ביתו בשלווה ובמנוחה, אלא שהתוכנית השתבשה די מהר. על הפסוק "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" אומר רש"י "ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף".

מכירת יוסף על ידי אחיו לא רק שהסבה צער רב ליעקב וטרדה את מנוחתו, אלא היא אף הובילה לכך שבסוף הסיפור יעקב ובניו ירדו למצרים, מה שהוביל לאחר מכן לשיעבוד וגלות ממושכת של מאות שנים. וצריך להבין כיצד כל זה מסתדר עם שם הפרשה "וישב" שפירושו הוא ישיבה במנוחה ובשלווה, הלא זהו בדיוק ההיפך?

להקדים תרופה למכה

באמצע סיפורו המתגלגל של יוסף לוקחת הפרשה הפסקה מהסיפור ומתחילה לספר על יהודה שיצא לחפש אישה ולאחר סיפור שלם התחתן ויצאו ממנו שני בניו - פרץ וזרח.

לכאורה מהו הקשר? המדרש מספר לנו הסבר להפסקת סיפורו של יוסף לטובת סיפורו של יהודה: "שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, יעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, יהודה היה עסוק ליקח לו אישה והקדוש ברוך הוא עוסק ובורא אורו של מלך המשיח (שיצא מזרעו של פרץ)", וממשיך המדרש "קודם שלא נולד מֶשַׁעַבֶּד הראשון, נולד גואל אחרון", עוד לפני שנולד פרעה ששיעבד את עם ישראל במצריים, נולד כבר פרץ שממנו יצא הגואל האחרון, המשיח.

יוצא אם כן שלידת פרץ הייתה 'הקדמת תרופה למכה', הקדמת לידת אבי אביו של מלך המשיח לירידת יוסף (ואחריו כל עם ישראל) למצרים.

חלק מהסיפור

בצורה עמוקה יותר יש לומר שלידת פרץ לא הייתה רק כמין 'תרופה לפני המכה', אלא היא בעצמה מהווה חלק מסיפור ירידתו של יוסף למצרים:
יוסף היה מיוחד מבין כל השבטים בכך שהוא ירד למצרים ולא נשאר רק רועה צאן בסביבה של קדושה, כי מצד גדולתו יכל יוסף לרדת למקום הכי נמוך כמו מצרים, מבלי לחשוש שדביקותו בה' תיפגם חלילה.

אבל התכלית האמיתית של עבודת יוסף לא הייתה רק להישאר שם בעצמו בתכלית הקדושה, אלא גם להשפיע על מצרים, וכשמו "יוסף" - מלשון הוספה, כלומר להוסיף אל הקדושה ולהשפיע בכל מקום.

הכח לפעול במצרים

מה נתן ליוסף את הכח לעבודה זו? לידת פרץ. פרץ מסמל את הפריצה אל מעבר לגבולות ומעל כל הגדרים, ולכן התורה "עוצרת" באמצע סיפור מכירת יוסף ופונה לספר על לידת פרץ משום שדווקא זה מה נתן ליוסף את הכח שעבודתו הרוחנית במצרים תתבצע בשיא השלימות. לאחר ירידת יוסף למצרים, ירדו אחריו גם יעקב והשבטים וכתוצאה מכך כל עם ישראל התגלגל למצרים, והסיבה האמיתית לשיעבוד במצרים הוא כדברי חכמינו "לא הגלה הקב"ה את ישראל . . אלא כדי שיתווספו עליהם גרים", כל תכלית הירידה הייתה רק כדי להוסיף (מלשון יוסף) ולברר את כל ניצוצות הקדושה שנפלו במצרים.

והכח לזה בא כתוצאה מלידת פרץ, כך שגם בירידה למקום הנמוך ביותר עושים את העבודה בשלימות ובכל התוקף, ועד שפורצים ("פרץ") את גדרי העולם וממשיכים בו את גילוי ה', וכדברי המדרש שכל ירידת עם ישראל למצרים הייתה רק בשביל התגלות המשיח, שעל ידו פורצים את כל הגדרים בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת שבת פרשת וישב תנש"א)