הכח לעבודה האישית של כל אחד

השבת חל התאריך י"ט בתמוז, היום בו נכנס הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, בבריתו של אברהם אבינו.

כל דבר הוא בהשגחה פרטית, ובאם כן הוא לגבי כל דבר על אחת כמה וכמה כשמדובר במאורע הקשור עם נשיא ישראל, שאז זהו עניין כללי הקשור לכל אחד ואחד.

אך לפי כל זה דרוש הסבר: כיצד זה שיום הקשור עם שמחה גדולה כיום הברית של נשיא הדור נקבע דווקא בתחילת שלושת השבועות, ימים שלכאורה מציינים את ההיפך בדיוק, שלכן אין קובעים בימים אלו שמחות?

יהפכו לששון ושמחה

הביאור בזה: למרות שבאופן גלוי שלושת השבועות שבין י"ז בתמוז ותשעה באב מציינים ימי חורבן ואבל, אבל הכוונה והתכלית של ימים אלו היא להגיע לעליה והשמחה שתהיה בגאולה האמיתית והשלימה. יותר מכך: לא רק שימים אלו הם "ירידה לצורך עליה", ירידה לצורך הגאולה שתבוא בקרוב ממש, אלא שהפנימיות של ימים אלו עצמם זה שמחה, אלא שהטוב שבהם נמצא בהעלם, ובגאולה האמיתית והשלימה הוא יתגלה ואז ימים אלו יהפכו לששון ושמחה.

העניין הפנימי של ימים אלו נמצא כבר עכשיו בגלוי בשבתות של "שלושת השבועות", מכיוון שבשבת אין נוהגים במנהגי אבילות, ואדרבה - מצווה לשמוח בהם ולענגם אפילו עוד יותר משבתות רגילות, כדי לשלול את רגש האבילות ולהדגיש את השמחה, והסיבה לכך היא, כאמור, שבשבתות אלו מודגש התוכן הפנימי של ימים אלו, מעין המצב של זמן הגאולה.

דווקא בשבת זו

זהו התוכן של שבת זו - י"ט תמוז - יום הברית של הרבי הקודם:

יום השמחה של י"ט תמוז אינו תוכן הפוך מימי שלושת השבועות, אלא אדרבה, יום זה מגלה ומדגיש את התוכן האמיתי של ימים אלו. ומכיוון שהכל נקבע בהשגחה פרטית, מובן שזה שי"ט בתמוז - יום הברית, שהוא השלימות של יום ההולדת של הרבי הקודם בי"ב תמוז - נקבע דווקא בתחילת שלושת השבועות, הרי זה כדי לתת תוספת כח לגלות את התוכן האמיתי של ימים אלו.

ועל אחת כמה וכמה בשנה זו כאשר י"ט תמוז חל בשבת, שאז עניין השמחה מתגבר עוד יותר, ובפרט בשבת פרשת פנחס:

התוכן של פרשת פנחס הוא גם כן ההפיכה של כל העניינים הבלתי רצויים לשמחה ולעליה גדולה, כמו שכתוב שלאחר שפנחס הרג את נשיא שבט שמעון והמדיינית, לא רק שהגזירה התבטלה, אלא שדבר זה גרם שמחה גדולה למעלה - "לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום".

מבשר הגאולה

זוהי גם הסיבה שדווקא פנחס זכה להיות מבשר הגאולה ("פנחס זה אליהו") משום שהתוכן שלו הוא ההפיכה של ענייני העצב לששון ושמחה כפי שיהיה בגאולה.

ההוראה מכל זה בנוגע לכל אחד ואחד: מכיוון ש"הנשיא הוא הכל" הרי שלכל אחד ואחד יש בתוכו ניצוץ מנשיא הדור, הנותן לו את הכח לעבודתו, הן עם עצמו והן בהשפעה על העולם, כמרומז בשמותיו של הרבי הקודם "יוסף" ו"יצחק".

וכל זה מביא ברכה בכל המצטרך למילוי משאלות לבב כל אחד לטובה עד לגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

(על פי שיחת שבת פרשת פנחס תשמ"ט)