עולם השליחות עם הרב עקיבא סודרי

ילדות // נולד וגדל בירושלים לאבא שעלה ממרוקו ואמא שעלתה מצרפת, והתקרבו לחב"ד. "לאמא זיכרונה לברכה היה קשר מיוחד עם הרבי שליט"א מלך המשיח, הוא פנה באופן אישי לשלוחים שלו בצרפת וביקש שידאגו לה. זה היה סיפור מדהים שלאורך השנים כלל לא ידענו אותו, שמענו זאת רק במהלך ה'שבעה' לאחר שנפטרה".

לימודים // כבן למשפחה חב"דית, השלים את חוק לימודיו כפי שמקובל בישיבות חב"ד. "למדתי שלוש שנים בישיבה לצעירים ועוד שלוש שנים נוספות בישיבה הגדולה של חב"ד בצפת, ולאחר מכן נסעתי כפי המסורת ל'קבוצה' – לשנת לימודים נוספת ב-770, בית המדרש של הרבי שליט"א מלך המשיח בניו יורק".

שליחות // הפעם הראשונה שהגיע לדלהי היתה לאחר סיום שנת הלימודים ב-770. "התבקשתי לנסוע לסייע שם בבית חב"ד, ושהיתי שם חצי שנה. במהלך התקופה הזו ראיתי בעיניי את העשיה הברוכה והצלת הנפשות בעבודת השליחות בבית חב"ד, והחלטתי כי גם אני, אחרי שאקים משפחה, אבחר לצאת בשליחות הרבי שליט"א מלך המשיח למקום כלשהו סביב העולם".

החצי השני // מושקא גרומך, מהיישוב בית דגן שבמרכז הארץ. "אבא שלה הוא השליח של הרבי שליט"א במקום כבר עשרות שנים, היא נולדה וגדלה בשליחות והיה לה טבעי וברור להמשיך את החיים בשליחות בארץ או בעולם, דיברנו על כך כבר מתחילת הקשר בינינו, אך הודו דווקא לא היתה על הפרק".

הודו // חודשים ספורים לאחר החתונה פנה אליהם מנהל בית חב"ד בדלהי הרב שמוליק שארף, הוא היה צריך לנסוע עם משפחתו לארץ לחדש את הויזה להודו וביקש שיבואו למלא את מקומו לתקופה של שלושה חודשים. "האמת שזה לא הכי הסתדר לנו עם התוכניות והחלומות שלנו, אבל לאחר שכתבנו לרבי שליט"א מלך המשיח באמצעות ה'אגרות קודש' וקיבלנו ברכה ברורה, הבנו שזה הדבר שעלינו לעשות. עשינו חשבון שלא יהיה משתלם לנסוע ולהמשיך להחזיק את הדירה בארץ, לכן קיפלנו את הבית החדש והטרי שלנו, בית של זוג צעיר, חלק מהחפצים הצלחנו למכור וחלק העברנו לאנשים, ונסענו".

נחיתה // הבית חב"ד ממוקם ב'מיין בזאר' מכיוון שכל המטיילים מגיעים קודם לאזור זה, ומכאן ממשיכים הלאה. "המפגש הראשוני עם ה'מיין בזאר' גורם הלם לרוב האנשים, זהו מקום הומה אדם, עמוס וצפוף, מזוהם ומלוכלך, ויחד עם החום הגבוה השורר בהודו – פעמים רבות למעלה מארבעים מעלות – התוצאה לא סימפטית בעליל. ולתוך כל זה נחתנו, הזוג הצעיר והטרי"...

בית חב"ד // בדלהי משמש בית חב"ד עבור המטיילים כתחנת מעבר, וממנו הם יוצאים להמשך הטיול ברחבי תת היבשת או גם למדינות אחרות במזרח. "נכנסים אלינו המון מבקרים, עשרות ולפעמים אפילו מאות ביום. בגלל שהרחוב בחוץ כל כך סוער ומשוגע, אנשים מחפשים אי של שקט ושל שפיות ולכן בית חב"ד כאן הוא לא עוד מקום המעניק שירותי דת אלא ממש מצרך חיוני, אפילו רק להניח את התיק, לשתות כוס מים, להתחבר לאינטרנט".

חיבור // מגוון המטיילים בהודו אינו מצטמצם רק לאוכלוסיית הצעירים שסיימו צבא, אלא רחב הרבה יותר. "היהודים שנכנסים לבית חב"ד זה ממש עם ישראל על כל גווניו וסוגיו, ועבור הרבה מהם זהו המפגש הראשון שלהם בחיים עם יהדות ועם הרבי שליט"א מלך המשיח. זהו אמנם חיבור מאוד קצר אבל בעל השפעה גדולה לכל החיים".

אסון // הם כבר עמדו לסיים את תקופת מילוי המקום עבורה הגיעו והתכוננו לחזור לארץ, אך אז הגיעו אליהם בשורות קשות וכואבות. "זה בתקופת מבצע 'עמוד ענן', הרב שמוליק שארף שהה עם משפחתו בקרית מלאכי כאשר רקטה שנורתה מרצועת עזה פגעה ישירות בדירה בה שהו. הוא ובנו הקטן נפצעו, אשתו מירה נהרגה במקום. זה היה הלם מוחלט, טרגדיה נוראה".

נקודת מפנה // הנסיבות הקשות הובילו לכך שהרב שארף כבר לא יכול היה לחזור לבית חב"ד בהודו, אבל היה ברור לכולם שאין מצב לסגור את המקום. "בשלב מסוים נסענו לארץ ללידה של בתנו הבכורה, ובינתיים הגיעו תלמידי ישיבת חב"ד כדי לאייש את בית חב"ד. לאורך כל התקופה ניסינו אנחנו ואחרים למצוא מי שיוכל להחליף את משפחת שארף בדלהי באופן קבוע אך לא מצאנו שום פתרון מתאים, ואט אט הבנו שהשליחות הזו נותרה עבורנו ומחכה לנו, אין מישהו אחר... ומאז אנחנו כאן, כבר למעלה מעשר שנים".

אתגר // המגורים במקום יוצרים התמודדות מורכבת בנושא החינוך, כיצד למצוא לילדים את השגרה והמקום שלהם לגדול בו. "מאוד חשוב לנו להקנות להם את ההרגשה של היציבות והלימודים. הם יוצאים מהבית כל בוקר בשעה קבועה עם תיקים והולכים 'לבית הספר' – לדירה שכורה באזור, שם הם מבלים את החצי הראשון של היום במסגרת לימודית, הגדולים ב'משיח קידס', בית ספר אינטרנטי מדהים שנותן להם המון ומעניק להם חברה, חיבור, כוח בשליחות, ועוד. לצעירים יש גן עם סדר יום, משחקים וכל מה שצריך בגיל הזה. בשעות אחר הצהריים הם מגיעים לבית חב"ד שם הם נמצאים איתנו, משתתפים ומקבלים את החוויה של האירוח, העזרה, השליחות".

קורונה // המגפה העולמית לא פסחה על הודו, שידעה זמנים מאוד קשים של סגר מוחלט, תחלואה המונית ושיעורי תמותה גבוהים. "במשך כל הזמן הזה לא עזבנו, היה ברור לנו שדלת בית חב"ד לא תיסגר לרגע, למרות שעקב ההגבלות ומצב התעופה כבר לא הגיעו מאתיים מטיילים ביום אלא מטייל אחד ביומיים... כעת העולם כבר מתאושש והמטיילים חוזרים בהמוניהם, ושוב עמוס וצפוף, ברוך השם".

צר מלהכיל // בשנים הראשונות בית חב"ד היה ממוקם בחדר שכור בתוך גסט-האוס (מלון אורחים פשוט). קצת לפני שהם הגיעו נשכר בנין עבור בית חב"ד, ובמהלך השנים הם החלו לשכור בנין נוסף ממול ובנו גשר שיחבר ביניהם, אבל בכל זאת המקום כבר נהיה קטן מידי. "מה שהיה לנו הכי קשה זה לראות אנשים שנכנסים לבית חב"ד, ועוזבים רק בגלל שלא מצאו לעצמם מקום או כיסא פנוי לשבת. אנחנו נמצאים פה בתנאים לא קלים במיוחד בשביל לפגוש עוד ועוד יהודים, והנה בגלל תנאים פיזיים לא מספקים אנחנו מפספסים אנשים".

תוכניות לעתיד // במשך כמה שנים חיפשו מקום מתאים עד שלבסוף מצאו הזדמנות נדירה – שטח רחב ידיים על השדרה הראשית של ה'מיין בזאר'. "צריך להבין שבשביל כזה דבר צריך נס, שברו שם שמונה חנויות כדי לאחד את השטח וכעת אנחנו בונים שם בנין של 5 קומות שיכיל את כל מה שצריך עבור בית חב"ד – לובי כניסה וחדר קבלת פנים, בית כנסת מרווח, אולם גדול ויפה עבור סעודות שבת וחגים, וגם חדר מחשבים ואינטרנט עבור המטיילים ליצירת קשר".

עזרו לנו // הם לא היו אוזרים אומץ לגשת למהלך הזה אם לא היו מקבלים מראש ברכות מיוחדות מהרבי שליט"א מלך המשיח. "קיבלנו ממנו מכתב באמצעות 'האגרות קודש' שם הוזכר במפורש הנושא של בניית בנין לחב"ד 'על הרחוב הראשי'! כמה שהיד שלי רעדה בעת חתימת החוזה... ידעתי שאני מתחייב על סכום ענק, אבל מכיוון שזה בכוחו של הרבי שליט"א מלך המשיח אז עשינו את זה. ברוך השם הבנין כבר עומד ועבודות הבניה בעיצומן. בימים אלה ממש אנחנו בעיצומו של קמפיין לגיוס הסכום האחרון שנדרש כדי שנוכל לסיים את הבניה בהקדם ולהיכנס לבנין החדש כבר לקראת חודש החגים הקרוב. אני קורא מכאן לכל אחד ואחת: טלו חלק ותרמו לנו, זו זכות לכל החיים". charidy.com/delhi

בנימה אישית

סדר יום // "הבוקר נפתח בשעה של לימוד זוגי עם אשתי. אנחנו לומדים יחד את שיחות 'דבר מלכות' של הרבי שליט"א מלך המשיח, דבר שמעניק כוח ומכוון מטרה. לא נדיר שמפריעים לנו באמצע אבל אנחנו משתדלים לתמרן... בערב אני מוסר באופן קבוע שיעור ב'תניא' לאורחים שמתאספים בבית חב"ד. שאר סדר היום מורכב מסיוע למטיילים בבקשת ברכה מהרבי שליט"א מלך המשיח באמצעות ה'אגרות קודש' והנחת תפילין, השאר לא תמיד צפוי. בשל כך שמדובר במקום מאוד הומה ודינאמי אני קם בבוקר ולא יודע מה מצפה לי להיום, חילוץ של צעיר שנפל לסמים או גופה שצריך להטיס דחוף לארץ, הכל יכול להיות והכל אכן קורה".

ספר ביד // "בין לבין כאשר יש זמן פנוי, לימוד שיחות של הרבי שליט"א מלך המשיח, או תניא".

שבת קודש // "שבת זה צורך של כל יהודי, לא משנה כמה הוא יהיה שומר מסורת או מקפיד, זו נקודה חזקה שכולם רוצים ליטול בה חלק, להשתתף בסעודת שבת, מה שנקרא אצלנו 'ארוחת שישי'. השירים, הסעודה, שולחנות מקיר לקיר, מלא יהודים צפופים וכולם שרים ביחד, זו אחדות מטורפת מול העיניים, כולם יחד ללא כל המחיצות שמפרידות בינינו בשגרת ימי החול. אם כל השבוע בית חב"ד הוא תחנת מעבר, אז שבת נותנת לנו רגעים שאפשר לשבת יותר בנינוחות, אחד על אחד, לשוחח ולהקשיב. יש לנו צוות שמתפעל את המטבח ואחראי על ההגשה, כך שאנחנו יותר פנויים לשבת עם האורחים".

משפחה // "מטייל שנמצא כל כך רחוק מהבית ורואה פתאום משפחה יהודיה נחמדה עם ילדים חמודים, זה פשוט מעורר ופותח את הלב. כולם מבינים שבמקום כמו הודו ובמיוחד על ה'מיין בזאר' זה מקום מאוד מאתגר לגדל ילדים, וברגע שאנשים נמצאים בבית חב"ד ואחד הילדים ניגש אליו ומחייך או נותן לו 'כרטיס משיח' עם תפילת הדרך, זה מחולל פלאות. הילדים חיים פה, הם מעורבים מאוד במה שקורה והם חלק בלתי נפרד מבית חב"ד".

איחול // "שנצא יחד עם הבנין החדש ישר לירושלים, הכי קרוב לבית המקדש. שהרבי שליט"א מלך המשיח ייכנס ויבקר במקום הזה שהשקענו בו את חיינו".