ילדות // נולד בעיר דוּשָׁנבֶּה, בירת טג'יקיסטן להוריו חיים דובער (ברל) וחיה אסתר. "הם גרו במקום במשך שנה וחצי, לאחר שהסבירו להם כי שם יוכלו להרוויח יפה מציור וילונות ומפות שולחן. החיים היהודיים שם לא היו מפותחים מידי, למשל כדי להגיע למקווה היו צריכים לנסוע כל פעם 36 שעות ברכבת (1,500 ק"מ) כל צד. לבסוף התחזית לא תאמה את המציאות, ובגלל שהעסק לא הצליח הם עזבו לעיר סמרקנד באוזבקיסטן, שם התקיימה קהילה חב"דית גדולה. לפני שעזבו הם בנו שם מקווה, ואנשים שהגיעו משם סיפרו לי שעד היום המקווה הזה פעיל".
חינוך // כאשר הגיע לגיל 7, אז חל חיוב על פי חוק לרשום את הילד לבית הספר הממשלתי, החל להסתגר בבית מחשש שמא יבחינו בו השכנים וילשינו כי הוא לא נשלח ללימודים. "אבא ואמא קראו לי ואמרו שאני צריך להיעלם. לא הבנתי, והם הסבירו כי החל מהיום הם יספרו שאני אצל הסבא במוסקבה, ואני מצידי לא יכול לצאת לרחוב, לא לפתוח דלת בבית אם מישהו דופק, לא להיכנס לחדר עם חלון פתוח לרחוב, ולא לצעוק, כדי שלא ישמעו את קולי. כך התנהלו חיי במשך כ-6 שנים, עד לגיל בר מצווה. שנתיים אחר כך עלינו לארץ".
עליה לארץ // במשך 6 שנים היו מסורבי עליה, אך המשיכו להגיש בקשה כל שנה מחדש. "סבא היה מסורב עליה במשך 11 שנים. כאשר הצליח לצאת והגיע אל הרבי שליט"א מלך המשיח, ביקש ברכה עבור בניו שיוכלו לצאת מרוסיה, ואז, בשנת תשל"א - 1971, אישרו לנו לצאת. בארץ הייתי בסך הכל 6 שבועות, ואז הצטרפתי לאבא בנסיעתו לחגי חודש תשרי לניו יורק, אל הרבי שליט"א מלך המשיח".
הנסיעה // הוא מאוד רצה להישאר בצילו של הרבי שליט"א מלך המשיח, ולהיכנס ללמוד שם בישיבה קרובה, אך ההורים לא הסכימו. אמרו להם שזה מסוכן להשאיר ילד בן 15 לבד בארה"ב. "ידעתי שאבא לא עובד, והוא לווה את הכסף עבור כרטיסי הנסיעה, לכן הצעתי שעבורי יקנה כרטיס רק לצד אחד וכך יוזיל את עלות הנסיעה. אמא לא הסכימה, היא אמרה שאם כך – עדיף שלא אסע בכלל"...
התקבל // הוצעו לו שתי אפשרויות למועד קביעת פגישה אישית (יחידות) עם הרבי שליט"א מלך המשיח, והוא בחר את המוקדמת מביניהן, למחרת יום כיפור. "בדיוק ביום כיפור פגשתי חבר שהצביע על יהודי כלשהו ואמר לי: 'ראה, זהו ראש הישיבה במוריסטון, ניו ג'רזי. מחר אנחנו הולכים אליו לבחינת קבלה לישיבה'. החלטתי להצטרף ללא ידיעתו של אבא, כדי שלא יסכל את התוכנית עוד לפני שהתחילה. למחרת בסיום המבחן אמר הרב שהתקבלנו לישיבה".
הישיבה // כפי המקובל, הוא ניסח מכתב אותו יגיש לרבי שליט"א מלך המשיח במהלך הפגישה האישית באותו לילה. "כתבתי שם שהתקבלתי לישיבה ואני מבקש ברכה. אבא ביקש ממני לראות מה כתבתי, אך הסכמתי להראות רק את העמוד הראשון, בתואנה שבעמוד השני כתבתי משהו אישי. במהלך פגישת ה'יחידות' אמר לי הרבי שליט"א מלך המשיח: 'מכיוון שאתה כותב שהישיבה קיבלה אותך, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת'. אבא המתין לי ביציאה, והציע לי להעלות על הכתב מיד את מהלך הפגישה. אז הוא התוודע לראשונה לכך שנבחנתי, התקבלתי, ואף קיבלתי ברכה ללימודים בישיבה, מה שאומר שאני נשאר כאן ולא חוזר איתו ארצה. למרות זאת לא היה לו צל של התלבטות – אם כך אמר הרבי שליט"א מלך המשיח, אז זהו זה".
שידוך // הלימודים בישיבה נמשכו 3 שנים, לאחריהן הוא הגיע לשנת שליחות בישיבה בארץ, ואז חזר לעוד 4 שנים של לימודים בישיבות בברוקלין. "בקיץ תשל"ט - 1979 הגעתי לארץ לרגל חתונת אחותי, ואז ההורים לחצו שאכיר מישהי בשידוך. טענתי שאני כבר כמעט 10 שנים בארה"ב אז יותר מתאים להתחתן עם בחורה אמריקאית, אבל הם אמרו ששם אני לבד ומי יעזור לי, לעומת זאת פה בארץ הם נמצאים לצידי. הלחץ עזר ויצאתי להיפגש".
החצי השני // קוראים לה חֶינה, והיא ילידת כפר חב"ד, בתו של הרב אליעזר ליפש. "שפת האם שלה היתה עברית, אך היא הבינה גם אידיש. לעומתה, אני דיברתי מילדות רק אידיש, אבל הבנתי גם עברית. הפגישות בינינו התנהלו כשאני מדבר באידיש והיא בעברית. לאחר שנסגר השידוך נסעתי בחזרה לחצרו של הרבי שליט"א מלך המשיח, שם שהיתי עד שלושה ימים לפני החתונה. בטיסה לארץ בדרך לחתונה ישב לידי 'המשפיע' המפורסם הרב מענדל פוטרפס, הוא נתן לי 'טיפים' לחיים טובים".
שליחות // כפי שסוכם מראש, שלושה שבועות אחרי החתונה שהתקיימה בכפר חב"ד, נסע הזוג הצעיר להתגורר בשכונתו של הרבי שליט"א מלך המשיח. "גרנו שם שנה, ואז קיבלנו הצעות לשליחות, רובן היו לפעול עם קהילות יוצאי רוסיה במקומות שונים. מבין קנדה, אוסטריה, אוסטרליה, פלורידה, קליפורניה ופילדלפיה, נפלה ההכרעה על קנדה. הרבי שליט"א מלך המשיח נתן את הסכמתו וברכתו, ואז יצאנו לדרך. הגענו הנה בחג החנוכה תשמ"א - 1981, בדיוק לפני 41 שנים".
התחלה // הם התחילו לפעול עם היהודים יוצאי רוסיה בטורונטו, ובהמשך התרחבו לכל מחוז אונטריו. "היתה לי רשימה ראשונית של 50 משפחות, וקבעתי לעצמי מנהג לבקר אצל שתי משפחות כל יום. במקביל תליתי מודעות ברוסית במשרדי המהגרים שהגיע רב דובר רוסית לעיר, ואם מישהו צריך עזרה יהודית ניתן להתקשר אליי. אלו שהתקשרו אז, היום הם כבר חסידים לכל דבר".
התפתחות // כשנתיים אחרי שהגיעו למקום הוא החל להוציא עיתון חודשי. כמו כן החל בבניית מאגר נתונים של תאריכי 'יארצייט' (אזכרה), כדי להזמין את בני המשפחה לציין את יום השנה בבית הכנסת. "בהמשך התחלתי לאסוף גם תאריכי ימי הולדת, ולכל אחד אנחנו מוציאים מכתב עם איחולי מזל טוב ותוכן יהודי בקשר ליום ההולדת. בשנה האחרונה שלחנו 60,000 (!) מכתבים".
התרחבות // כיום קיימים כבר 13 סניפים בכל מחוז אונטריו, והפעילות ממשיכה לגדול. "בשנים האחרונות התחלנו במבצע חלוקת ערכת מתנה לכל חג – משלוח מנות לפורים, מצה שמורה לפסח, ספרי קודש לחג השבועות, ועוד. את הערכות הללו אנחנו לא שולחים בדואר אלא מחלקים באמצעות מתנדבים. השנה חילקנו 12,500 ערכות, ואנחנו מתכוונים להגדיל את המספר הזה עוד באמצעות גיוס מתנדבים נוספים".
בפועל ממש // פעם הביא קבוצה מהקהילה לשבת אצל הרבי שליט"א מלך המשיח. השבתון היה מאוד מוצלח, היתה אווירה מיוחדת, וכל המשתתפים היו במצב רוח מרומם. "כתבתי דיווח מפורט וציינתי שכולם יצאו בהתפעלות גדולה. בתשובה כתב הרבי שליט"א מלך המשיח: ומה הוא ה'בפועל ממש'? עברתי בין כל המשתתפים ושאלתי אחד אחד איזו החלטה טובה הוא מקבל על עצמו בעקבות השבתון".
ניסים // פנתה אליהם אישה שגילו אצלה גידול ממאיר, והרופאים הקציבו לה זמן קצר לחיות. "ביקשנו ברכה מהרבי שליט"א מלך המשיח, והוא כתב שיש לדייק בכשרות האכילה והשתיה. הסברנו לה כיצד שומרים כשרות כהלכה, והיא קיבלה זאת על עצמה. היא חיה עוד 36 שנים (!) ונפטרה בגיל 88 בבריאות ובשיבה טובה".
קורונה // "כולם מחפשים איך לצאת מהתסביך שנכפה עלינו. המצב גורם לאנשים להבין שאין לתלות תקוות באיש, לא ברופאים, ובטח שלא בפוליטיקאים. כעת הכי קל ומתקבל לומר כי היחיד שיכול להציל את המצב זה מלך המשיח".
לא לפחד // "אנשים מפחדים מתקציב גדול, מפחדים לאסוף כסף, זה אחד הדברים שעוצר אנשים. כאשר הייתי זקוק לסכומי כסף גדולים היו כאלו שהציעו לי לקחת הלוואה. אמרתי לעצמי שחבל על הזמן, אם כבר אני ניגש למישהו אז אפשר לבקש שייתן תרומה, לא הלוואה. צריכים להכין תוכניות פעולה גדולות ולאסוף עבורן כסף, ולא לאסוף כסף תחילה ואז לערוך את הפעילות בהתאם לסכום שהצטבר".
תוכניות לעתיד // להמשיך לגדול ולהתרחב, לפתח עוד את הפעילות הקיימת, לפתוח סניפים חדשים. "תכתוב שאנחנו מחפשים שלוחים נוספים“.
סדר יום // "בשעה 6:00 בבוקר מעביר שיעור לחברי הקהילה במסגרת תכנית לימוד המתקיימת בסניפים שלנו. בשעה 7:00 תפילת שחרית, ואחר כך מקדיש זמן לשיעורי הלימוד היומיים בחומש, תהילים, תניא, ובספר הרמב"ם. בסביבות 9:00 מגיע למשרד, שם עסוק בטלפונים ופגישות סביב ניהול המרכז המונה כיום למעלה ממאה עובדים. פעם בשבוע בשעות הערב מקדיש לקבלת קהל. רוב הפונים מבקשים עזרה וייעוץ בנושאים שונים. אני מחזיק במשרד סט של 'אגרות קודש', ועם רבים מהפונים כותב לרבי שליט"א מלך המשיח. יש כאלה שמגיעים עם המכתב מוכן".
ספר ביד // "האם יש זמן ללימוד זו לא שאלה, כי בלי זה פשוט אי אפשר. הלימוד בעיקר בשיחות ומאמרי חסידות של הרבי שליט"א מלך המשיח. בשבת בבוקר לפני התפילה מעביר שיעור בספר 'היום יום' על הפתגמים מהשבוע שחלף. השיעור נמשך לפעמים גם שעה וחצי או שעתיים".
שבת קודש // "ביום שישי או אפילו מוקדם יותר במהלך השבוע, מזמין אנשים לסעודת שבת. במהלך הסעודה אני אומר דבר תורה על פרשת השבוע, ואשתי מספרת סיפור על הרבי שליט"א מלך המשיח. ישנם אנשים שמגיעים במיוחד כדי לשמוע את הסיפורים שלה. במוצאי שבת בעונת החורף אנחנו עורכים סעודת 'מלווה מלכה' ומזמינים אנשים שגרים רחוק יותר, שאין להם אפשרות להגיע לסעודות השבת בהליכה. שבת זו ההזדמנות להעניק לאנשים מנה של רוחניות ויחס אישי, ללא כל הסחות הדעת וההפרעות של הטלפונים ואמצעי המדיה השונים. בין האורחים שסעדו אצלנו בשולחן שבת במהלך השנים, ישנם כאלה שכיום משמשים כבר כשלוחים בעצמם".
המשפחה // "כאשר הבת הגדולה שלנו היתה בגן בגיל 3 או 4, שאלה הגננת את כל אחד מהילדים מה אבא עושה בבית לקראת שבת. הילדה השיבה: 'אבא שלי שם מזוזות ליהודים מרוסיה'. זו דוגמה קטנה לכך שהילדים חיים ונושמים את אווירת השליחות מגיל קטן. ברוך השם יש לנו כבר 11 ילדים נשואים, וכולם פעילים בעבודה של הרבי שליט"א מלך המשיח, הרבה איתנו כאן בטורונטו, חלק בשליחות במקומות אחרים, וחלק במוסדות חינוך. יש לנו עוד 3 ילדים לחתן, ויש לי עבודה גם בשבילם"...
איחול // "מאחל לעצמי להצליח להגיע לכל יהודי ולקשר אותו לרבי שליט"א מלך המשיח, ומאחל לכל השלוחים שיצליחו במילוי השליחות כדי שהרבי שליט"א מלך המשיח יוכל לקיים ולסיים את השליחות שלו להביא את הגאולה".
תגובות