• ב"ה ימות המשיח!
  • כ"ב אדר א' התשפ"ד (02.03.2024) פרשת כי תישא

שקוף שזה הפיתרון!

ניצול השואה אגר בקפדנות מציאות שונות שהעיבו על סדר חייו התקין, אפילו כאשר הוא קיבל את הוראת רופאו לאכול טוב, הוא הפך זאת למשמימה בה סיכן את חייו. היכן עובר הגבול? ומתי דברים טובים מידי הופכים לבעיה?
שקוף שזה הפיתרון!
תחנה אחרונה או אוסף של מציאות? (צילום: SuperJew)
כל הידיעות מאתר הגאולה אצלכם בואצאפ

כל השכונה הכירה את לייזרק'ה. זקן ערירי וגלמוד עם פנים מיוסרות ובגדים מטולאים. השכנים היו דואגים מידי פעם לשנע לעברו מנות חמות ומיני מאפה טריים  כדי להקל מעט את סבלו  ולהשיב את נפשו הדוויה.

כן, לייזרק'ה היה ניצול שואה שהצליח לשרוד את התופת ולנסות לבלות את שארית ימיו במנוחה וברווחה מסוימת.

בדרך כלל, היה לייזרק'ה, לכאורה, אדם די רגיל מה שנקרא "אדם מן הישוב". רק מתי מעט וחדי עין יכלו להבחין  בתופעה מוזרה ביותר שאיפיינה אותו משהו שהיה גורם לכל סביבותיו לכווץ את האישונים ולהרים את הגבה אל על. לייזרק'ה היה נוהג מידי פעם, בשעותיו הפנויות בשעות הלילה המאוחרות/ שעות הבוקר המוקדמות לרדת ולחטט במתקן האשפה השכונתי כשאף אחד לא היה באיזור אז, כשכולם נמו את שנתם הערבה כולל החתולים המקומיים.

הוא היה נובר בחריצות ומדי פעם מעלה "מציאות" שונות שערכן "לא יסולא בפז". זה התחיל מתבנית ביצים ריקה וארגז ירקות מיותם זה עבר לקרטוני חלב משומשים ובקבוקי שתיה מפלסטיק בלתי ממוחזר.

עם שקית אשפה שחורה ענקית הוא היה מלקט מכל הבא ליד והבית התמלא בשקיות נודפות. עד כי חדל לספור כי אין מספר.

למען המולדת!

כל עוד היו השקיות מלאות בפסולת מן הגורן ומן היקב אזי המצב עוד לא היה ממש קריטי פעם בשבוע כשהעו"ס ממחלקת הרווחה היה מגיע לבקרו ולדרוש בשלומו הוא היה מסלק בעדינות לפעמים ברצון ולפעמים "בטעות", "מבלי משים" את המטענים הבלתי רצויים בלשון נקיה (או ערימות האשפה המצחינות אם אתם רוצים את זה ביותר מביך). הבעיה הרצינית התחילה כשהוא התחיל לאגור דברים שאכן יש בהם משמעות מסוימת ועדיין ניתן לעשות בהם שימוש מועיל ורצוי.

כשמדובר בערימות של בגדים (יד שניה אמנם אך תואמים את מידותיו) בכלים חשמליים מסוגים שונים (אך תקינים לחלוטין) כשעוסקים במסרקים, גומיות שיער של ילדות קטנות, אולרים משומשים במצב טוב, שרוכי נעל בשלל צבעים. כשהפריטים המוצגים הם שרשראות "זהב טהור" מחנות "הכל בשקל" וסדרת מכוניות מירוץ מודל 2022 במחירי סוף העונה עם בטריות הניתנות להטענה..

אז מי יכול להגיד מילה לליזרק'ה? "מה אתם רוצים?" הוא נזעק "אם לפני כמה עשרות שנים הייתי מצליח להתגנב אל השוק הפולני, למכור אותם במחירי סוף העונה, לקבל תמורתם כמה קליפות תפוחי-אדמה או שאריות של לחם מעופש, ולאחר מכן לחצות את גדר-המחנה ולחלק ליושבי ה"לאגער" מן ה"מעדנים" האלו הייתי פשוט מחייה את נפשם  ומציל נפשות כפשוטו ממש!! – אז, אתם רוצים עכשיו שאני אעיף אותם מביתי?"

רחמנות. לייזרקע

וזה עוד לא הכל לליזרק'ה היה שיגעון נוסף מכיון שהוא נרתע מקבלת עזרה משכניו ומכיריו אזי הוא היה נוהג לכבס את בגדיו במכונה המקרטעת שהוא רכש במחיר מציאה בצורה הכי חסכונית שהוא יכל!!

הוא פשוט היה דוחס כמויות אדירות ללא הבחנה של בגדים כהים ולבנים צמר וטקסטיל כאחד. אל מיכל התוף המזערי של המכונה המפוחדת. כמות סימלית של אבקת כביסה ומפעיל אותה, נעבעך, במהירות שיא כשהיא גונחת ומקרטעת בכאב. מילא המכונה שעמדה לקרוס. אבל הבגדים בלחץ והצפיפות הנוראית בפנים. ואתה לייזרק'ה עוד מצפה שהם יתנקו ויתאווררו.

וכל זה עוד לא היה ולא כלום לגבי העיקר.

עכשיו זה כבר ממש מסוכן!

כי כל עוד היה מדובר בביתו הפרטי ואפילו במכונת הכביסה האישית שלו זה עוד לא היה כל כך נורא.

הכל התחיל מהביקור שלו אצל ד"ר ג'יימסשם אמר לו הד"ר שהוא סובל פשוט מתת תזונה ואם הוא לא יתחיל פשוט לאכול, בכמות רבה יותר, פריטי מזון מכל הסוגים ללא פיקוח מחמיר ומיותר אז זה פשוט לא יגמר טוב. תראה מה קרה בסומליה!

לייזרק'ה מרוב פחד החל לאמץ לעצמו סגנון חיים מוזר ביותר. במקום לקנות ולאכול אוכל בריא ומותאם לגילו, הוא החל בקנייה אגרסיבית ללא הבחנה של מזונות ומשקאות עתירי שומן וגדושי סוכר ברמות שאינם נתפסות בגדרי השכל. כל סוגי השטויות למיניהם עם כל סוגי עיגולי האזהרה ששר הבריאות בכבודו ובעצמו טרח להגיע עם הטוש האדום שלו ולסמנם על גבי המארזים האלו המצויים בשופי בסופרמרקטים ובמרכולים. 

נכון, הרופא אמר לך שאתה רזה מידי ושאתה בסיכון גבוה אבל הוא לא ביקש ממך לעלות על גורד שחקים ולהתרסק.

האוכל הזה לא רק שלא השביע אותו והעלה את איכות חייו, אלא אדרבא, מצבורי השומן הצטברו על דפנות העורקים והיקשו על זרימת הדם. הסוכרים המריצו את פעימות הלב שגם כך התקשה ביותר במשימתו. ועוד לא דיברנו על הקמחים הבצקיים הלבנים שנדבקו וחסמו לו את המעיים כך שמצד אחד הוא אוכל כמויות (מפחד שלא ימות) ומצד שני הוא מרגיש שלעולם אינו שבע עם גודש ונפיחות מעצבנת. ועוד לא דיברנו על שעות השינה הבלתי מאוזנות, והביגוד שמעולם לא היה ומותאם לעונה הרלוונטית ולמזג האויר שמסביב.

אז מה בעצם היה לנו כאן?

אדם שעבר שואה, פגוע בגופו ובנפשו שכל אורח חייו היה בלתי מאוזן בעליל. כשאת כל מנות האהבה המוגברות ושקי החסד האינסופיים שהוענקו לו מלמעלה הוא היה מנווט לשימוש קיצוני, הזוי ובלתי מבוקר.

כך זה במוצרי הצריכה, כך זה בביגוד, כך זה בניהול הכללי של משק הבית וכך זה על כל צעד ושעל.  כי איך יתכן שאדם שזוכה לכל-כך הרבה אהבה ופיצוי ושפע בלתי מוגבל - לא זוכה כלל וכלל להנות מזה!

צרור של ברכות!

אם תרצו-זהו בדיוק הסוד של תקופתנו, זהו סודו של המצורע כפי שהרבי שליט"א מלך המשיח מסביר באריכות ב"דבר-מלכות" אלו אותם אורות דתוהו המופלאים שבהיעדר יגיעה מלמטה והפנמה וחיבור אישי הם יכולים - באופן רגעי כמובן - לחולל יותר נזק מאשר תועלת ובדיוק כפי שזה במושגים הגשמיים כשיש שפע וברכה מלמעלה עד בלי די אך למטה מחכים לו כלים שבורים ואדמה בלתי מעובדת. אזי לא רק שאין כאן כלי מחזיק ברכה ושדות ופרדסים מוריקים אלא בדיוק להיפך יש כאן את כל המרכיבים-המרקיבים לכאוס ולסיאוב מוחלט.

כשהרבי שליט"א מלך המשיח אומר לנו שהוא מבחינתו פעל את כל שהיה לו לפעול מבחינתו והכדור נמצא כעת במגרש שלנו אזי אין ברירה וחייבים להפנים שאת השפע הבלתי מוגבל שאנו זוכים להיחשף אליו המאמרים, השיחות וההתוועדויות בכמות בלתי נלאית הברכות והישועות המוענקות לנו בכל יום ובכל עת ובכל שפע צריך לנווט אל כלים מכלים שונים.

תשתפכנה אבני קודש!

לימוד עניני בית הבחירה כמו השינון המעמיק בעניני גאולה ומשיח ברגעים אלו, כשהרב מתעלם מהתלמיד בכדי לקבל ולהעביר אליו את ה"תורה חדשה" והתלמיד חש מוזנח וחרב - הם רגעי ההכנה הנחוצים ביותר כדי שהצרור הנפלא המוענק לנו, אותו צרור שמופיע לעיתים במשמעות שלילית יהא צרור של ברכות. והמבול האין-סופי - כן גם צונאמי של "דעה את ה' כמים לים מכסים" יכול בהחלט להוות סימן של ברכה - המבול של אהבה וחסד שניתך עלינו בעוז וללא הגבלה - יהא מבול אפקטיבי של ישועות ושמחה.

רק כך בתובנה נכונה ובהנהגה מועילה של גאולה פרטית נהיה שם כולנו בדרכנו הארוכה אך הקצרה והמהירה ביותר לגאולה הכללית כשבראשנו רבינו שליט"א מלך המשיח שחי וקיים גם עכשיו בגוף גשמי בפועל ממ"ש אל בית המקדש השלישי.

מי אמר ברזל ולא קיבל?

שלום בבית

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...