רגע הסרת הלוט!

הטיפוס שמדובר עליו כעת והסיפור שיסופר הפעם, אינם פרי דמיונו של מושל המשלים, אלא סיפור אמיתי, חי ונושם, שכל אחד יכול להגיע אליו בלחיצת מקלדת פשוטה:

מדובר בתחרות אמריקאית רגילה, העוסקת במציאת כשרונות נדירים. רוב האנשים המתדפקים על שעריה של התוכנית הזו הם - לכאורה - אנשים רגילים מן השורה. לגבי חלקם, כמובן, אפשר לומר בוודאות שהם לגמרי חסרי מודעות עצמית או סתם מגלומנים… את הכשרונות הנדירים דווקא קשה לזהות. רובם מאופיינים בהופעה די עממית וללא בליטות מיותרות.

לצורך העניין נקרא לו ג'סי. הוא עולה עם מעיל שחור פשוט וקסקט שמאפיינים לא יותר מאשר הומלס מצוי מהארלם. ג'סי קיבל בדיוק דקה, לא יותר, בכדי להפגין את כשרונו הציורי הבלתי נדלה.

גבירותי ורבותי: מהפך!

ההצגה מתחילה: ג'סי נעמד ליד הסטנד של בלוק הציירים, ובמשך 59 שניות מותח קווים מוזרים ביותר, שלצופה מן הצד אין שמץ של ספק - כל קשר ביניהם הוא מקרי בהחלט… למרבה המבוכה, הזמן היקר שהוא מבזבז לשווא הולך ומתכלה. עוד שניה - כך בוודאי העריכו חבר השופטים בליבם - יושלך מהבימה עוד אחד מאותם אלפי האנשים שחיים בבועה דמיונית ומספרים לעצמם שכל העולם רק משווע להמצאות שלהם.

ואז זה קרה, יותר נכון - התרחש: ג'סי, ממש בסיומה של הדקה המביכה, הפך את התמונה מלמטה למעלה, ולעיני הקהל ההמום התגלתה תמונה מפליאה של ציור פורטרט גאוני. כך, במכשיר כתיבה פשוט, אפרורי ונטול ברק, ללא נצנצים מיותרים, התגלה ג'סי, הברנש התמהוני, כצייר מהליגה הראשונה, שגם מאופיין במקוריות חיננית.

את הסיפור הזה פרסם לראשונה, על גבי בימה אחרת, לא אחר מאשר העורך המיתולוגי והמייסד של העיתון הזה - הרב זמרוני ציק מבת-ים, אבל המסר עדיין מהדהד באוזני כולנו.

גילוי נאות: מי כעמך ישראל

"רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים". כמה השפלות עוד יכול לעבור עם של בני מלכים המוטל באשפה ומבוזה לעיני כל רואה? הרי כל מי שקצת התבונן, אפילו ביהודים הפשוטים ביותר, לא יכול שלא להבחין מיד שמדובר בעם של רחמנים וגומלי חסדים מחלוצי-הנבחרת.

בלתי ניתן להתעלם מהעובדה שכמות הממציאים, המחוננים וזוכי פרסי נובל מקרב העם הזה ניכרים באופן בלתי פרופורציונלי ביחס לאחוז שלהם מכלל האוכלוסייה העולמית. איזה עוד עם עבר ועובר יסורי גוף ונפש בלתי רציונליים לחלוטין, שורד, מתרומם מעפר וממשיך בעקשנות להתמסר בדביקות אל המסר של שושלת אבותיו הקדושים, בעלי המסירות-נפש?

ועיקר כל העיקרים: זוהי האומה שנשלחה לייצג את בורא העולם ומנהיגו לעיני כל יושבי תבל, שזוכה להישלף מבית העבדים הכי מסוגר והכי נוקשה בגלובוס, עוברת בלי להתפעל בתוך הים - בעיצומו של השביל ומסלול האמונה המייחד רק אותה, ומקבלת ב- live, וגם מראה באצבעה, את התגלותו של זה שהכל נהיה בדברו ואת תוכנית הפעולה המופלאה שלו, שמסתתרת מאחורי כל מה שנראה לעיני כל בשר. אז תגידו אתם, לא מגיע לו כבר, לעם הזה, לחדש ימיו כקדם אל קידמת בימת ההתרחשויות בהובלת הנהגת העולם לטוב, ליושר ולצדק העולמי?

ראש גשר

וכאן בדיוק מגיע מקומה של החוליה החשובה ביותר, זו המקשרת בין החזון למציאות ובין שמים לארץ: מיהו המנהיג שבלט ביותר בעזרה ליהודי החלש והמוכה? בנשיאה על כתפיו את הטלה החלוש והגונח מחום וכאבים? זה שרואה בסבל עמו הנאנק ולא נשאר אפאטי ומנותק, למרות שמבחינת בית הגידול המלכותי שאליו נלקח בינקותו זה בהחלט בא בחשבון או במגלב…?

זהו הראש של כל עם ישראל, שנושא את העם על כפיו גם בדרך המדברית, הצחיחה, החלושה, הצמאה והרעבה, אפופת נחשי המחלוקת הלוהטים ועקרבי הקרירות והספיקות של התינוקות שנשבו בין המלחציים הצרות של אבא פרעה ואמא מצריים… הוא, הרועה הנאמן, לא עוזב את צאן מרעיתו גם ברגעים הקשים ובשעות המאתגרות ביותר, גם ברגעי כפיות טובה של מתוסבכי קישואי מצרים ואבטיחיהם - המופגנת ברוע כלפיו. ביד רכה ומנחמת הוא נושא את העם אל על וחושף את האמת שלו - עם סגולה, כשכל אבחנה אחרת ושונה, תאפיין רק את הקליפה החיצונית שלו.

גאולה זה עכשיו, גואל זה כאן!

לא לחינם נבחר היום הגדול שלפני החג העוצמתי ביותר של עמנו - חג החירות - ליום הולדתו של הרבי שליט"א מלך המשיח, זה שזוכה להיות הגואל האחרון, כמשה רבינו - הגואל הראשון. אחד לאחד אפשר להבחין בתכונות ההנהגה המופלאות שלו, שניחנו בהקבלה מדהימה לתכונותיו של צאצא הדור השביעי לאברהם אבינו ע"ה עבד ה' הנאמן בכל ביתו.

לצורך זה לא נידרש לעיון מעמיק או קריאת מאמרים. פשוט לפקוח את העיניים ולהביט בשלוחיו המסורים בגינה שלידכם או בפתח הקניון ההומה שבשכונתכם, והוא הוא זה שיפגין קבל עם ועולם - לעיניו הקרועות לרווחה - את פניו האמיתיות של העם הנבחר, הסיירת מטכ"ל של העולם, הנושא על גבו את יסורי כל העולם, והוא גם יהיה זה שיוליך אותו להיות בני חורין - "ממלכת כהנים וגוי קדוש", בגאולה האמיתית והשלימה, עכשיו, ברגע זה ממש.