הוד מלכותה איננה, יש גם משמעות יהודית

מי שהיתה לאגדה מהלכת בחייה, והנהיגה את המעצמה העולמית הבריטית לאורך שבעים שנה - הותירה מליוני בריטים כואבים ואבלים. השבוע הם נפרדו ממי שהיתה חלק בלתי נפרד מהעם הבריטי וסמל לשלטון יציב, שפוי ומאחד.

רבים תוהים על משמעותו של האירוע. כיצד השפיעה מנהיגה ישישה, שכל הנהגתה התבטאה בתחום הטקסי והסמלי בלבד, על ממלכתה והעולם כולו? האם היתה איזו משמעות ממשית למלכותה? ובעיקר - מה הן המסקנות והתובנות אותן עלינו להסיק מהאירוע, ואילו משמעויות יש עבורנו לקיומה של מלכת אנגליה, אי-שם בארמון המפורסם בלונדון?

משפט המופיע רבות בכתבי היהדות, שמקורו מהמשנה אומר: חייב אדם לומר - בשבילי נברא העולם. עלינו לראות בתמורות עולמיות ובתהפוכות רבות עוצמה את ההקשר לחיינו ואת המשמעות עבורנו. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר עלינו כיהודים - העם הנבחר. בתור העם אותו בחר בורא העולם להיות לו לעם סגולה, אנו מוכרחים להבין כי בכל אירוע עולמי עלינו לשים את האצבע על ההשלכות היהודיות.

הכירה בפועלו של המשיח

מומחים ליחסי בריטניה-ישראל, ומומחי בית המלוכה הבריטי, יוכלו לספר על יחסה האוהד של המלכה ליהדות ויהודים, אך את התיאורים הנרגשים על כך נשאיר עבורם. ניתן לספר גם על האירוע המרגש בו העניקה המלכה אות כבוד מיוחד לשליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א בבריטניה - הרב נחמן סודק, שנשלח באופן אישי מ-770 בברוקלין כדי להכין את בריטניה לקבלת פני המשיח.

המלכה העניקה לו אות כבוד וסיפרה בהזדמנויות נוספות על התפעלותה מפעילותם של שליחי הרבי מלך המשיח שליט"א בממלכה המאוחדת של בריטניה ובעולם כולו, בדאגתם לעם היהודי ולחיזוק האמונה שלו. בשנים שלאחר מכן העניקה המלכה אותות אבירות נכבדים גם לשלוחים נוספים של הרבי מלך המשיח שליט"א בממלכה.

אך על אירועים אלו ניתן להרחיב גם בזמן אחר. כעת ננסה להבין מה יכולה להיות המשמעות של לכתה עבורנו, ושל נטילת סמל המלוכה הבלתי מעורער מבריטניה ומהעולם כולו. "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני" - מטרת חיינו היא למלא את רצונו של הבורא כאן בעולם, לנהוג על פי הוראותיו ולאפשר לו לשכון כראוי בעולם הגשמי. לכן יש לבחון כל תופעה בעולם, כיצד היא מסייעת או שמא מפריעה עבור מטרת העל שלנו - קיום המצוות ולימוד התורה, הפצת אור הבורא ותיקון העולם כולו.

אירוע דומה קרה ברוסיה הצארית בעת המהפכה הידועה, אז תם עידן שנראה היה כנצחי - עידן הצארים. מאז הצארים הידועים בעולם כולו כ"איוון האיום" והצאר ניקולאי, התחושה ברוסיה היתה כי ללא מלוכת הצארים רוסיה לא תהיה עוד. שושלת המלוכה הרוסית החזיקה את המדינה הענקית בעולם ללא עוררין, ונפילת שלטון הצאר באופן מביש, תוך כדי שהצאר מוחזק בשבי על ידי המורדים בארמון הנופש שלו - הכתה בתדהמה את אזרחי רוסיה והעולם כולו.

הצאר יחסר

משפט שנאמר אז על ידי אחד מגדולי החסידים, הפך לפתגם חסידי מרכזי וידוע בפולקלור החסידי. אותו חסיד נחשב לגאון ולמדן, שהקדיש את מרבית זמנו להעמיק בתורת החסידות, המסבירה את מציאות הבורא ואופן החזקתו את העולם במילים שכליות והגיוניות. כאשר תם עידן הצארים ורוסיה עברה להנהגה חדשה - אמר אז אותו חסיד בתסכול: "מניין ניקח כעת משלים על-מנת להבין את מלכותו של הבורא"...

אנו רגילים להמשיל את הקדוש ברוך הוא למלך. כך אנו קוראים לו תמיד, ובמיוחד בתפילות ראש השנה, אז אנו ממליכים אותו למלך עלינו לשנה נוספת. אך כדאי לזכור שכל תואר המלוכה לגבי הקדוש ברוך הוא הוא מעין משל בלבד. זהו דימוי המתבסס על כך שאנו מכירים את צורת המלוכה במדינות העולם, ומשכך אנו יכולים לדמות זאת באופן מסויים להנהגת הבורא את העולם כולו.

לא צריך להרחיק רבות. רק בחודש הנוכחי - חודש אלול, משל אגדי על מלך תופס מקום מרכזי בהסבר משמעותו של החודש. כאשר רצה בעל התניא - רבי שניאור זלמן, להמחיש ללומד החסידות את הקרבה המיוחדת לבורא לזה זוכה כל יהודי במהלך חודש אלול, הוא הדגים זאת במשל על מלך שלכל אורך השנה ספון בארמון מלכותו, ולפתע הוא יוצא אל פשוטי העם שבשדה בחיוך רחב, ומאפשר להם מגע בלתי אמצעי עמו.

בהגדרות הקבלה נקרא אור זה, של הקרבה האלוקית בחודש אלול, בשם "י"ג מידות הרחמים", אך המשל על המלך מקרב זאת להבנתנו. משל זה הוא דוגמה אחת מיני רבות לאופן הקבוע בו אנו לומדים על גדולתו של הבורא דרך עולם המלוכה המוכר לנו מהחיים במציאות הגשמית. תפקיד מוסד המלוכה אם-כן, הוא להדגים לנו מלכות מה היא - על מנת שנקרב אל הבנתנו את מציאותו של הקדוש ברוך הוא, למרות שהוא כמובן מרומם וגדול מכל הגדרת מלך המוכרת לנו, כאשר מדובר במי שברא את העולם ומהווה בכל רגע את הבריאה כולה.

הכתרה מחודשת

שבועות בודדים אחרי שהעולם כולו עוקב אחרי בית המלוכה המפורסם בעולם, וההתעניינות העולמית במוסד המלוכה מרקיעה שחקים וכובשת את המדיה, מתכנס עם ישראל להמליך את המלך שלו - בורא העולם. המשמעות המרכזית של ראש השנה היא הכתרת הבורא למלך עלינו. זו היא גם אחת הסיבות המרכזיות לתקיעת שופר, מצווה מן התורה. נוסף לסיבה המוכרת לכולם, כי השופר נועד לעורר את השומע לתשובה ולזעזוע ממצבו, מסמל השופר את הכתרת המלך.

השופר הוא כעין חצוצרה, והתקיעה בו היא טקסית וחגיגית, המראה על צעד משמעותי שנעשה, וקובעת אותו בחגיגיות ובפומביות - צעד כמו הכתרה של מלך, הוא אירוע גדול וחשוב, והוא מצויין בתקיעת שופר, כעין תרועת חצוצרות. כך למעשה תקיעת השופר, המכונה "מצוות היום" ונחשבת למעשה החשוב ביותר בראש השנה, היא למעשה הדרך להכתיר את הבורא עלינו למלך.

מסיבה זו גדושה תפילת ראש השנה בהגדרות מלכותיות לרוב על הקדוש ברוך הוא. קטעים רבים בתפילה בהם נקרא הקדוש ברוך הוא "א-ל" במהלך השנה כולה, מוחלפים החל מראש השנה ועד יום כיפור בכינוי "המלך". ההיבט המלכותי מקבל דגש גדול בראש השנה, מאחר וזהו היום בו עם ישראל מקבל על עצמו מחדש את המלכות.

כבר לא צריך משל

במובן ההיסטורי, עומד כעת עם ישראל בנקודה בה קבלת העם את המלכות היא קריטית ממש. בשונה ממלכותו של הקדוש ברוך הוא, שנקבעה מאז בריאת העולם ובתחילת כל שנה "מחדש" עם ישראל את "החוזה" השנתי עם מלכו, הרי שמינוי מלכותי נוסף ממתין לקבלת העם על עצמו את הנהגת המנהיג החדש.

זהו מלך המשיח - הרבי מליובאוויטש שליט"א שנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא לגאול את עם ישראל ולהנהיג אותו אל הגאולה השלימה, אליה חיכו דורות של יהודים במשך אלפי שנים. אלא שמלך המשיח הסביר כי מינוי מלכותי כזה מוכרח להתקיים דרך דרישתו של העם. כלומר, רק הכרת העם במלכותו של המשיח והדרישה ממנו למלוך ולהנהיג את העם, היא זו שיכולה לתת כח למינוי האלוקי לצאת לדרך.

לכן, כאשר אנו מביטים על בית המלוכה הבריטי, ועל ההמונים המתאספים למרגלות ארמון בקינגהאם בקריאות קצובות של "יחי המלך", על מנת להעניק כח למלכם ולגבות אותו בתפקידו החדש - הנהגת העם והמלוכה עליו, הרי שתפקידנו להסיק את המסקנה המתבקשת עבורנו, ללמוד מהבריטים ולהמליך גם אנו את המלך שאנו כל כך זקוקים לו בימים אלו - מלך המשיח.

יתכן בהחלט, שזו המסקנה שביכולתנו להסיק מאירוע המוות של המלכה, סמל המלוכה העולמי. מכיוון שהרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א הודיע בנבואה כי בקרוב מאוד מגיעה הגאולה השלימה, בה תתגלה בעולם כולו מלכותו של הקדוש ברוך הוא בורא העולם, הרי שבקרוב כבר לא יהיה צורך בבתי מלוכה שישמשו לנו כדוגמה לגדולתו של הבורא.

אם אליזבת' היתה מלכה מעוררת הערכה, הרי שתחילת עידן המלך צ'ארלס השלישי מאפשרת לנו לקוות כי בקרוב ממש יופיע בגלוי בעולם מלך מרשים יותר, אהוד יותר, ונכון יותר - מלך המשיח, הרבי שליט"א מליובאוויטש, שיראה לעולם כולו את מלכותו של המלך האחד והיחיד - הקדוש ברוך הוא.