ממשלה לגיטימית: כך יקום בישראל שלטון העם

השבעת ממשלת בנט-לפיד בשנה שעברה, פתחה תקופה סוערת ותוססת בפוליטיקה הישראלית. לאורך השנה גברו חילוקי הדעות בישראל ביחס לתיפקודה של הממשלה, כאשר כל אחד מן המחנות אינו מצליח להבין את ראייתו של משנהו.

ימים ספורים לפני חג הפסח הודיעה ח"כ סילמן על פרישתה מהקואליציה, ובכך חוללה שינוי מספרי משמעותי בתמונת המצב הפוליטית - הקואליציה איבדה את הרוב, והאצבע ה-61 כבר לא בשירותה. גם המשבר בין ממשלת בנט לבין רע"מ, יצר מורכבות התנהלותית שסופה נראה אולי צפוי מראש: בפעם החמישית, עם ישראל ייצא לבחירות.

נסיבות האירוע מעלות תהיות רבות לגבי העתיד: יש כאן שני מחנות שלא מוכנים להתפשר על עמדותיהם, כאשר הרצון המשותף לשניהם הוא לחיות יחד בשלום ובשגשוג, אך צורת החיים המשותפת, דמותה וצביונה של המדינה, הפכה לסלע מחלוקת כמעט בלתי-ניתן לפיצוח. נראה שלא נמצאה הדרך שיכולה לגרום לכולם להיות מרוצים.

העם הוא הריבון

סיבת הבחירות היא בדיוק זו - לאפשר לכל אחד לבטא את דעתו בקלפי, ובכך לאפשר לנבחרי הציבור לממש את השקפתו ולאפשר את אורח חייו הרצוי.

אך העניינים מסתבכים כאשר לא נמצא נבחר ציבור אחד שיוסכם על כולם, וכאשר מדובר על מצב בו המנהיג הרצוי אצל חלק אחד מן העם, מייצג סכנה עבור החלק השני - הדבר הופך למורכב שבעתיים.

האם אין לנו את היכולת למצוא מנהיג אחד שיאחד בין כולנו? אדם שישכיל לייצג את כולנו באופן משותף, ולתרגם את רצונותינו המשותפים להנהגת הציבור בפועל?

החלקים השונים בעם, הקטגוריות הנפרדות, מסווגות בתורת החסידות כסוגי נשמות שונים. חמישה שמות מגדירים את הנשמה, כאשר כל אחד מהם מבטא היבט אחר בה: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה.

כל אחד מן השמות הללו מבטא כוח ומעלה נוספת בנפש האדם, ולא כל אחד זוכה לגלות בתוכו את כל הכוחות הללו.

אך מתוך חמשת הדרגות, בולטת ומעניינת במיוחד הדרגה החמישית והגבוהה מכולן: היחידה.

היחידה היא כוח פנימי ועצום ששוכן בעצם הנפש, והיא משותפת לכל יהודי.

היא המקום הפנימי בו מציאותנו הפרטית מחוברת ומאוחדת לחלוטין עם מציאותו של הבורא. המשפט החסידי המפורסם: "יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיפרד מאלוקות" - נאמר בדיוק על דרגה זו. היא משותפת לכל עם ישראל, והיא מאחדת בתוכה את כל חלקי העם. היא מייצגת את הדבר הזהה לכולנו, מציאותנו כיהודים המאוחדים עם הבורא.

רב המחבר

באמצעות הדבר המשותף הזה, ניתן למצוא מנהיג אחד שיכלול בהנהגתו את כל עם ישראל ללא יוצא מן הכלל.

המפריד בינינו הוא דבר חיצוני, גורמי המחלוקת בינינו הם לא מי שאנחנו באמת, הם לא הרובד הכי אמיתי במציאות שלנו. תפקידו של המנהיג, מי שקובע את סדר היום, הוא לקחת את מה שכל אחד ואחת מאיתנו מבטא באמת, וליצור ממנו מציאות חיים משותפת.

לכן, מי שנקרא בקבלה 'יחידה הכללית', ובנשמתו הוא כולל את ה'יחידה' שבכל אחד מעם ישראל, הוא מלך המשיח.

נשמתו כוללת את כל הנשמות בעם ישראל, וממילא הוא המנהיג הכי דמוקרטי שיש - כל מציאותו, היא מציאות העם אותו הוא מנהיג.

תפילה יהודית מיוחדת בחגי ישראל, כוללת את הבקשה: "ויתקיים בנו מקרא שכתוב 'ונחה עליו רוח השם, רוח עצה וגבורה'". אנו מבקשים מהשם שיביא עלינו ברכה מיוחדת, "ונחה עליו רוח השם", אך פסוק זה נאמר על מלך המשיח, וכיצד אנו יכולים לבקש שיתממש בנו? הסיבה לכך היא העובדה שבכל אחד מאיתנו יש חלק קטן מנשמת המשיח, כוח היחידה שבנשמה, לכן אנו גם זוכים לדברים שנאמרו על המשיח, אך בעיקר - המשיח מאחד בתוכו את כל נשמותינו, ומנהיג אותנו באחדות אמיתית. מנהיג מושלם.