חזר איתן

ימים ספורים לאחר חג הפסח תשפ"ב (2022), סמוך לחופי מפרץ מקסיקו - צנחה החללית 'דרגון 2' אל האוקיינוס האטלנטי. כך הסתיימה 'משימת רקיע' בשלום, עם שובו ארצה של האסטרונאוט הישראלי השני - איתן סטיבה - שבשונה מקודמו, אילן רמון ז"ל, שב הביתה בשלום בחסדי השם.

איתן סטיבה (65) הוא טייס קרב לשעבר בדרגת אלוף-משנה, איש עסקים ופילנתרופ. לפני כחודש הוא המריא אל תחנת החלל הבינלאומית, בטיסת החלל הפרטית הראשונה. טיסתו היתה לפרוייקט לאומי - משימת רקיע. במסגרת שהותו בחלל ביצע סטיבה עשרות ניסויים מדעיים חשובים עבור המדע הישראלי, העביר פרוייקטים חינוכיים לרבבות תלמידים בישראל, והציג אמנות ישראלית בחלל.

את חג הפסח חגג סטיבה בתחנת החלל - כאשר הוא מביא איתו במיוחד מצות וגביע לשתיית ארבע כוסות בליל הסדר. הוא גם לקח עמו מטבע יהודי עתיק מזמן בר-כוכבא, בן 1900 שנה, ודפים מיומנו של אילן רמון ז"ל, בהם - בין השאר - רשם לעצמו רמון את נוסח הקידוש לשבת. במהלך שהותו בחלל, במשך שבעה עשר ימים, התראיין סטיבה מספר פעמים לכלי התקשורת, והעביר שיעורים חינוכיים בשידור ישיר לשלל שכבות הגיל של מוסדות החינוך בישראל.

החלל בחיינו

את משימתו, 'משימת רקיע', הבנויה מלוח זמנים צפוף במיוחד, מילאה בעיקר שורת ניסויים מדעיים חשובים בשליחות מדענים ישראלים רבים, העשויים לקדם את האנושות באופן משמעותי במספר תחומים כגון רפואה, חשמל, אוכל, טכנולוגיה, מחקר ועוד.

מטרתה העיקרית של משימת רקיע, היא לחשוף בפני הציבור כולו את תחום המדע של החלל, ולאפשר לרבים להבין כיצד עובד מחקר החלל, מה מאפיין את הטיסה אל מחוץ לכדור הארץ, מה הם הדברים המכריעים המאפשרים את טיסה זו, וכמובן - להסיק תובנות משמעותיות ממידע זה, שיאפשרו התקדמות ושדרוג בחיים האדם כאן, על פני כדור הארץ.

בתכנון כלי טיס המיועד לטוס בחלל החיצון, נתקל המדע בשאלה מורכבת: מה יאפשר לחללית לרחף באוויר? הבעיה נוצרת כאשר נאלצים להתחשב בשינוי המשמעותי בין הטיסות בתוך כדור הארץ לאלו שמחוץ לו. הטסת כלי טיס בתוך גבולות האטמוספרה, מתבססת בעיקרה על סיוע מהאוויר שנמצא מסביב למטוס.

שימוש נכון באוויר הסובב את המטוס, מאפשר לו לרחף באוויר ולהתנייד כפי בחירתו. הדרך הקלאסית לכך, המאפשרת לרחף ולשלוט על הליך הטיסה, היא הדרך בה הוטסו המטוסים הראשונים: כאשר דוחפים בעוצמה את האוויר כלפי מטה, מקבל המטוס דחיפה למעלה. באמצעות דחיפה נכונה של האוויר לכיוון האדמה, יכול הטייס לשלוט על המסלול ושאר פרטי הטיסה.

בדרך זו, למעשה, מרחפים העופות הרבים - בעלי הכנף המוכרים לנו. תפקידם של הכנפיים הוא לדחוף כלפי מטה בעוצמה את האוויר, ובכך להתרומם באוויר ולעוף.

חידת התעופה

אך טכניקה זו, הורדת האוויר סביב כלפי מטה למען הגבהת כלי הטיס, אינה אפשרית כאשר מדובר על החלל. הסיבה לכך היא פשוטה למדי: בחלל אין אוויר. כמות האוויר בחלל החיצון אינה מאפשרת לרחף כך. דחיפה האוויר כלפי מטה לא תהיה אפקטיבית מספיק, כדי להגביה את החללית.

כך, כאשר רוצה המדע להטיס חללית באוויר שמחוץ לכדור הארץ, הוא נדרש להמציא טכניקה שונה - המאפשרת לחללית להתקדם כלפי מעלה במלוא העוצמה, גם כאשר אין אוויר לדחוף לכיוון מטה.

הפתרון, אפוא, הוכרח להימצא בחללית עצמה. כאשר האוויר מסביב לא יכול לעזור, הטיסה חייבת להתאפשר באמצעות כלי הטיס בעצמו. כך הומצא מנוע הטורבו האימתני שכולנו מכירים מסרטוני שיגור חלליות. רק באמצעות אנרגיה אדירה שתפלוט החללית כלפי מטה, מתוך עצמה, מתאפשר לה להתרומם אל-על.

הדרך המוכרת, של הנמכת האוויר סביב, ננטשה כאשר מדובר על טיסה בחלל. לטיסה כזו, רק כח עוצמתי מגוף החללית יוכל להועיל.

גם חיי היום-יום שלנו בנויים כמו טיסה ארוכה. רצונו של האדם להתקדם, שאיפתו לכבוש יעדים נוספים ולמלא משימות, הם מרכיב חשוב בחיי האדם. הסיבה לקום בבוקר ולהשקיע בחיים האישיים, היא המוטיבציה לגדול, להתפתח ולצמוח.

אל תעצור!

מי שמזוהה מאוד עם רעיון זה, ההסתכלות לפיה אסור להסתפק בהישגים הקיימים בלבד, אלא יש לשאוף תמיד קדימה ולהכפיל את ההצלחות - הוא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א. בכל פעם בה הוא מקבל עדכון על פעולת ענק של אחד משליחיו בעולם, או החלטה אישית משמעותית להתקדם ביהדות, בקרב אחד ממעריציו, הוא מחליף את המחמאה והשבח בדרישה מיידית - ביכולתך להכפיל ולשלש את עוצמת ההתקדמות. אל תסתפק במקום אליו הגעת, אל תישאר בהישג בו אתה עומד.

צורך זה, להתקדם כל העת, מתבטא בפסוק בתהילים "ילכו מחיל אל חיל" - תמיד לעלות ולהשתפר, לא להניח לעצמנו. אך כאן מגיעה השאלה בה נתקלו מפתחי החללית - ההתקדמות המוכרת לנו כיום, היא הכנעת עוד נקודה של רוע בעולם או בחיינו האישיים. כל הישג כולל בתוכו ביטול נוסף של מציאות שלילית. ממש כמו טכניקת העופות - הדוחפים את האוויר שסביבם כלפי מטה, ונוסקים מעלה - גם אנו, מנצחים את הרע שסביבנו, ונעשים טובים יותר.

אך נראה כי בקרוב מאוד, כאשר תגיע הגאולה והרוע יעלם - לא נוכל להתקדם יותר. לא יהיה לנו לאן לשאוף. מהו האוויר אותו נדחוף כלפי מטה? כיצד ננצח, כאשר אין את מי לנצח? כאשר העולם סביבנו יהיה טוב ומושלם, וגם אנו נגיע למצב אידיאלי - את מה נוכל לתקן? אילו פעולות יגרמו לנו תחושה של עמידה במשימה?

אך באופן מפליא, בדיוק אותו פתרון שנמצא לחללית, כאשר לא יכלה להיאבק יותר באוויר שסביבה - נמצא גם עבורנו. גם בגאולה נתקדם ונתעלה, גם בימות המשיח נוכל להיות טובים יותר מיום ליום, אך זה לא יושג באמצעות מאבק עם גורם הפכי, כמו עכשיו - אלא בעזרת אנרגיה גדולה שפורצת מתוכנו. בדיוק כמו האש העוצמתית שמוציא מנוע החללית ומאפשר את נסיקתה אל-על, גם בנו יש כח שאינו מתנגד לנו - שיכול לקדם אותנו ללא הרף.

המשימה אותה נוכל תמיד לעשות בגאולה, ולשכלל אותה יותר ויותר - היא משימת החיבורים והשילובים. היא האנרגיה האדירה שיוצאת מתוכנו עצמנו, ומאפשרת טיסה מהירה למציאות טובה יותר, כל העת. החיבור בין הרצון הפיזי, התאוות והתענוג, עם הערכים האלוקיים, המוסריים והרוחניים, החיבור הבלתי-נגמר ביניהם והפיכתם למציאות אחת ממש. זו תהיה התעסוקה שלנו בקרוב. זו תהיה משימתנו, ואותה נוכל למלא ולהתקדם כל העת - "מחיל אל חיל".

ובעצם, למה להמתין ולטוס לחלל בעתיד, אם אפשר לעשות זאת כבר כעת? הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א מסביר כי בזמן זה, בו כל רגע אמורה להגיע הגאולה שלימה, עלינו לחיות כבר כמו בגאולה. את הזמן שחולף בנתיים, בידינו לחיות באווירה גאולתית. אז אמנם את הגאולה הסופית יביא הבורא, אבל מה שבידינו הוא לנהוג בחיים הפרטיים כפי שננהג בגאולה. אם עד עכשיו היינו רגילים להתמקד במלחמה ברוע, ובכך להתקדם ולפרוח, כעת עלינו לא להתחשב במציאותו. להתעלם ממציאות הרוע בעולם, ולדעת את האמת - העולם שלנו הוא רק טוב, וגם אנחנו נקיים מכל רבב.

את האנרגיות שלנו נשקיע בהתפתחות חיובית בלבד - בהמראה של חללית, הממריאה רק מכח הטוב שבה, ולא ממלחמה באוויר שסביבה. אז לא צריך לחכות שאילון מאסק יוזיל את מחירי הטיסה לחלל, וגם לא חייבים להיות מליונרים כמו איתן סטיבה. אפשר ממש מהרגע, לחיות כמו אסטרונאוט - להמריא בעוצמה, בלי מלחמה עם אף אחד. כי הגאולה כבר כאן.

(על-פי שיחת הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א, שבת פרשת ויגש תשכ"ט).