חבילת סיוע משמעותית לעניי ישראל - תבוטל

הנתון הזה קשה לשמיעה, אבל הוא אמיתי: בישראל של שנת 2022 (למניינם), עדיין יש ילדים רעבים.

אחוזים לא מעטים מאזרחי ישראל נמצאים מתחת לקו העוני, כאשר המשמעות הפשוטה של העובדה הזו היא שילדים רבים כאן, לא זוכים לתנאים המינימליים של ילד רגיל בעידן הנוכחי.

מוצרים כמו מכונת כביסה, צעצועים, מיקרוגל או רכב - נראים לילדים רבים מסביבנו כחלום רחוק ולא הגיוני. הוריהם כורעים תחת הנטל, ומנסים להיאחז בכל סיוע אפשרי.

בימים אלו מגיע היום הגדול שלהם - של האביונים. כל יהודי מכיר את ארבעת מצוות החג המפורסמות. "ארבעת המ"מים" המוכרים - משלוח מנות, מקרא מגילה, משתה ושמחה, ומתנות לאביונים.

ארבעת המצוות הללו, אותן אנו מחוייבים לקיים בחג הפורים, הינן חובה של ממש שתיקנו חכמים. מסביב לכל פסטיבל התחפושות, המסיבות, הנפצים (עדיף שלא) והאלכוהול, יש ארבע משימות חשובות שצריכות לקבל מאיתנו עדיפות עליונה, כי הן מצוות:

קריאת מגילת אסתר - פעמיים, בליל החג ובבוקר החג. יש לשמוע את כל המגילה מפי בעל קורא במנגינה המסורתית, הקורא מתוך מגילת קלף.

משלוח מנות - מסירת מארז עם מיני אוכל טעימים משני סוגים שונים, לשני אנשים שונים. אדם לחבריו, ואישה לחברותיה.

משתה ושמחה - קיום סעודה חגיגית על לחם ובשר, בה אומרים לחיים וחוגגים את החג השמח.

וגם, יש עוד מצווה. שהיום אנחנו מכירים אותה כמרכזית מאוד, אך בעתיד הקרוב מאוד היא תעמוד בסימן שאלה גדול. כן, אתם זוכרים נכון, מתנות לאביונים.

בחג הפורים אנו נותנים צדקה לאביונים, לעניים ואנשים מעוטי יכולת כלכלית. זוהי אחת מהמצוות הבולטות והחשובות בחג, והיא מרגשת במיוחד מכיוון שהיא מראה שגם ביום בו אנחנו חוגגים ושמחים, אל-לנו לשכוח את החלשים, את אלו שאין להם.

מצווה זו מאפשרת לנו ומחייבת אותנו לזכור ביום הכי שמח בשנה, את מי שאין לו. לזכור ולעשות הכל כדי לסייע לו. זו מצווה של סולידריות אמיתית וערבות הדדית. זהו, כנראה, אחד מסודות הקיום הנצחי של העם היהודי - בימיו השמחים הוא לא מותיר מאחור את מי שעצוב. מצווה עוצמתית בהחלט.

עובדות אלו רק מגבירות את השאלה - בידי מי מצוי המפתח לרשימת המצוות של פורים, מי מתכנן לבטל את המצווה הזו, ומה המניע שלו?

אז כן. בקרוב מאוד כבר לא נוכל יותר לתת בפורים סכום כסף כצדקה לאביונים, ולהרגיש טוב כל-כך אחרי קיום המצווה. הסיבה? פשוט מאוד: לא יהיו אביונים.

כפי שהבטיח בנבואה הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שליט"א, הדור שלנו הוא דור הגאולה. משמעותה של הבטחה זו, שנאמרה באחריות ובהתחייבות מלאה, שממש בקרוב, אפילו בכל רגע, עשוי להגיע המשיח ולגאול אותנו מהגלות הנוכחית לגאולה האמיתית והשלימה.

לדבר יש השלכות רבות, אך אם נתעסק בנושא הדחוף, הרי שבגאולה כבר לא יהיו אביונים. העוני יעלם מהנוף. השפע הכלכלי והרחבות הפיננסית שישלטו בעולם כולו, לא יאפשרו יותר מציאות של אנשים מחוסרי יכולת. לכולם יהיה, והרבה.

אם כן, כיצד נוכל להעביר את פורים מבלי לקיים את המצווה החשובה כל כך? יש לזכור כי מצווה היא לא דבר שמתבטל. מצווה זהו רצונו של בורא העולם, ויש לקיימה בכל מחיר.

אז האם נצטרך לשמר אדם אחד כאביון, כדי לזכות לקיים את המצווה גם בגאולה?... חס ושלום. אפילו כהיתול, הרעיון הזה איננו מוצלח במיוחד.

אלא שעיון קצר בביוגרפיה האישית של מצוות מתנות לאביונים, עשוי לסדר לנו חלק מהתסביך, או אולי אפילו את כולו.

איך למעשה נכנסה לרשימת מצוות הפורים, המצווה המיוחדת כל-כך של מתנות לאביונים? כיצד החל החיוב אותו אנו מקיימים באהבה מידי שנה בשנה בפורים, לעצור לרגע את המנגינה והחגיגה הצבעונית, להפסיק מעט עם אכילת משלוחי המנות והכיף, ולצאת אל היהודי העצוב שבצד. לסייע לו לשמוח גם בשמחת החג, ולזכור שאסור לנו להותיר אותו לבד.

אם נביט היטב במגילת אסתר, נשים לב שרשימת מצוות החג נמנית פעמיים. בפעם הראשונה, מצוות מתנות לאביונים לא מופיעה ברשימה… כמה מפתיע.

רק מספר פסוקים לאחר מכן, כאשר מופיע שוב פירוט המצוות אותן התחייב עם ישראל ככאלו שיציינו את נס פורים בדורות הבאים, רק בפעם השניה - מופיעה מצוות מתנות לאביונים.

ישנם פרשנים המספרים כי בתחילה, כאשר תיקנו מרדכי ואסתר את החג החדש, לא ראו צורך לתקן מצווה כזאת. הסיבה לכך הייתה העובדה שבעקבות הנס הגדול של פורים, עם ישראל כולו, ללא יוצא מן הכלל, התקרב מאוד אל הקדוש ברוך הוא והיטיב את דרכיו.

המצב הרוחני של עם ישראל היה אז נעלה כל כך, עד שהדברים הגיעו לכדי כך שהתקיימו בהם חלק מיעודי הגאולה, המובטחים לישראל כאשר ימלאו את רצון הבורא. אחד מן היעודים הוא "לא יהיה בך אביון", ואכן, בעקבות המצב הרוחני הנעלה של עם ישראל - לא נמצאו אביונים בעם.

ממילא, כאשר תיקנו אסתר ומרדכי את החג החדש, לא ראו צורך לייסד מצווה כזו, בה אין צורך כלל. רק לאחר מכן, כאשר החג תוקן לנצח ולדורות, הבינו כי לא לנצח יימשך המצב הקיים, ויש להוסיף מצווה נוספת ליום השמח: כאשר ישנם אביונים, יש לתת להם צדקה.

הסיפור הנאה הזה מגלה לנו את הגדרתה היסודית של המצווה: אם יש אביונים, יש מצווה. אם אין, ולא צריך, אז גם לא מחוייבים.

את התסביך הגאולתי, פתרנו… עכשיו כבר בטוח משיח יכול להגיע.