שינוי משמעותי בסידור התפילה וגם בדירי הצאן

אם מקובל היה לחשוב שעידן הגאולה יאתגר את היהודים שלא הקפידו על הידור בקיום המצוות בזמן הגאולה, הרי שהתבוננות מעטה בתהפוכות זמן הגאולה מאפשרת לנו להגיע למסקנה כי שומרי התורה והמצוות יצטרכו בקרוב, כאשר תגיע הגאולה שלימה, להתמודד עם שינויים משמעותיים בהרגליהם ובסדר יומם...

ניתן רק לדמיין את הבוקר הראשון שלאחר בוא הגאולה (לא מדובר בנקודת זמן רחוקה כלל!), כאשר פותח היהודי את סידור התפילה ומנסה להתפלל את תפילת שחרית. מתוך הרגל הוא כמעט מתפלל על בנין בית מקדש, ואין בכך צורך - המקדש נבנה. הוא מנסה להתפלל על מצבו הכלכלי, אך הדבר מיותר - כעת יש לו שפע עצום. הוא חושב לבקש עבור חולים אותם הוא מכיר, אך זה לא רלוונטי, כולם כבר הבריאו.

אם-כן, האם בקרוב נפרד מהמושג הנפלא שנקרא תפילה?

קצת יותר מ"כספומט"

כאשר מכירים את מהותה האמיתית של התפילה, כפי שמלמדת אותנו תורת החסידות, מבינים שאין מדובר בבקשת צרכים טכנית, כי אם בזמן מיוחד ומופלא של התחברות האדם עם הבורא, הקדוש ברוך הוא.

קשה לדמיין כיצד אנחנו מוותרים על הזמן היחודי הזה, בו אנו מתפנים מכל עיסוקינו ומתחברים באופן אישי ופנימי לבורא. ואכן, אמנן רשימת בקשת צרכינו האישיים לא רק תתקצר, כי אם תעלם כליל, אך עדיין יהיה לנו דבר אחד לעסוק בו בשעת התפילה: להודות לקדוש ברוך הוא על כל הטסו שעשה עמנו.

מי לא אוהב להגיד תודה לאחר שנעשתה עבורו טובה? חשוב לזכור שבימים כתיקונים, קודם חורבן בית המקדש וגם בקרוב ממש, כאשר תגיע הגאולה השלימה, עבודת התפילה אינה עומדת בפני עצמה, היא מגיעה רק כדבר נלווה לעבודת הקורבנות שבבית המקדש.

אולי המחסור בתפילות מגוונות יושלם בעזרת קורבנות? הרעיון הזה איננו אפשרי, מאחר שגם רוב מוחלט של סוגי הקורבנות הוא תוצאה של אירועים שיכולים להתרחש רק בזמן הגלות. קרבן חטאת, קרבן אשם, קרבן עולה המוקרב כדי להיטהר מטומאה וכדומה. קרבנות אלו אינם שימושיים בזמן הגאולה, כאשר מציאות הרוע אינה נוכחת בעולם.

לכן, הקרבנות שכן ישארו ברשימה גם לאחר ביאת המשיח, הם רק קרבנות מן הסוגים המבטאים תודה לקדוש ברוך הוא. גם בתחום הקרבנות, העיסוק העיקרי יהיה בנתינת שבח והודאה לבורא העולם על הגאולה ועל הטובות הגדולות שעשה עמנו.

לעלות, לעלות ולעלות

הסיבה הפנימית לביטול קרבנות מכל הסוגים והתמקדות בקרבנות הודאה בלבד, היא כמו תמיד נפלאה, ואנו לומדים אותה מתורת החסידות:

מטרת הקרבן, כמו גם התפילה, היא איננה רק טכנית לפי המקרה שקדם להקרבת קרבן זה. המילה 'קורבן' היא מלשון 'קירוב' - יהודי המקריב לקדוש ברוך הוא את קורבנו, הוא מתקרב לבורא.

דבר זה נעשה באמצעות הקרבה ומאמץ מיוחדים, על מנת להתעלות על המציאות האישית ולהתקרב לאלוקים. אך בזמן הגאולה, כאשר הרוע המבדיל בין בני האדם לבורא יסור, הקירבה לקדוש ברוך הוא לא תהיה עוד אתגר, כי אם דבר המובן מאליו.

בעקבות כך מגיע קורבן התודה, קורבן המבטא הודאה והתבטלות - רצון להיות חלק ממש ממציאותו של השם. בתחום זה, יש תמיד לאן להתקדם, וגם בגאולה, כאשר הקירבה לבורא תהיה ממשית, תמיד יהיה אפשר לשפר את הביטול בפניו. קרבנות ותפילות התודה, תמיד יקדמו אותנו למקום טוב יותר.

מקורות: מדרש ויקרא רבה ט, ז; מדרש תנחומא פרשת אמור; ירמיה לג, י-יא; ספר הליקוטים - קרבנות.