רפורמת הכשרות: האם בקרוב יאכלו בשר וחלב בהשגחת הבד”ץ?

בזמן שהשר כהנא מנסה להקל את נושא הכשרות במרחב הציבורי, מסתבר שכדאי לבדוק מה עומד להתחולל בקרוב בעולם הכשרות. כלומר - מה אמורות להיות ההשלכות הגדולות על כללי הכשרות כתוצאה מהמהפכה שבדרך - הגאולה הקרובה מתמיד.

כפי שכולנו יודעים, בבוא הגאולה לא יתבטלו מצוות היהדות. אמנם עם ישראל יקיימן בחשק גדול יותר ומתוך רצון אישי למלאות את רצון הבורא, אך לא יהיה מקום לפריקת עול - האנשים גם לא יחושו צורך בכך. "התורה הזאת לא תהא מוחלפת" שיננו דורות של יהודים שמסרו נפשם על קיום התורה, ואכן - גם בגאולה אליה אנן מחכים כל-כך, לא יתקיימו בכללות הקלות רוחביות או ביטול סדרתי של מצוות.

אך מכל סדרת המצוות שתשארנה תקפות גם בגאולה, בולט ושונה איסור אחד חמוד מאוד שאנו מכירים כיום, שמקורות היהדות מלמדים אותנו כי בקרוב ממש, בגאולה השלימה, הוא לא יהיה תקף כפי שאנחנו מכירים אותו כיום.

המותר הופך לאסור

איסור אכילת בשר בחלב, איננו נשאר עומד על כנו בגאולה. וזה נתון שחשוב לדעת, לא רק בגלל שהוא אומר שאולי נוכל להנות מהמבורגר עם גבנ"צ, אלא כי הדבר יכול ללמד אותנו רבות על מה שאנחנו כל-כך רוצים לדעת עוד ועוד - מהותה ותוכנה של הגאולה.

איסור אכילת בשר וחלב הוא איסור יחודי. שכן רוב הדברים אותם אסרה התורה על יהודי, הם אסורים מצד עצמם. בשר טרפה, חזיר, שרצים ורמשים וכדומה - כל אלו הם דברים האסורים לחלוטין, בכל מתכון ובכל שילוב. אך הבשר, כאשר הוא לבדו - הוא מותר אוין בו כל איסור. כמוהו גם החלב, איננו אסור מצד עצמו.

רק כאשר הבשר והחלב נפגשים יחד, הם הופכים לאיסור. הערבוב שלהם ושיתופם למאכל אחד, הוא האוסר אותם מאכילה ומהנאה בכלל.

הטעם הפנימי על פי תורת החסידות לאיסור הבשר והחלב, הוא משום שכל אחד מהם מבטא ענין אחר ומיוחד בפני-עצמו בעולמות העליונים, ואם-כן ערבוב שניהם יחד עלול ליצור מפגש וערבוב בין שני אלמנטים רוחניים שאינם אמורים להתערב יחד.

העירוב האסור והבעייתי הוא רק כאשר החיבור הוא מהותי וחזק, כך שהוא משפיע באופן ממשי על הגופים המתחברים. אך כאשר הערבוב הוא רק טכני, לא קיימת בעיה בו, שהרי הוא איננו חיבור מהותי שפורץ את גבולות הבריאה הטבועים העולם בידי הבורא.

זו הסיבה שכיום, בזמן הגלות, איסור אכילת בשר וחלב עומד בכל תקפו, לעומת השינוי הדרמטי שיחולל בגאולה, אז לא תהיה בעיה זו בערבוב. כיום, כאשר אנו מביטים על הדברים כפי שהם עומדים מול עינינו - נראה לנו החיבור שבין בשר וחלב מהותי וחזק.

ערבוב עדין

לא סתם התנאי ההלכתי לכך שהחיבור ביניהם יאסור את המאכל, הוא רק כאשר הבשר והחלב נותנים טעם אחד בשני. רק במקרה כזה נחשב החיבור כעילה לאסור את המאכל. עירוב זה, בתחום הטעם, נראה לנו כיום כמשמעותי במיוחד. לכן בזמן זה נאסר המאכל מחמת עירוב זה - שנחשב כטשטוש הגבולות אותם ברא הקב"ה.

אך בקרוב, כאשר תגיע הגאולה, אנחנו נבין שעיקר החשיבות בבשר ובחלב טמונה בכח הרוחני אותו הם מסמלים, במהות העומדת מאחוריהם, מזינה אותם ומתבטאת על-ידם - לגבי מהות זו, הערבוב ביניהם הוא איננו משמעותי כל-כך, ולכן בגאולה, כאשר זו תהיה החשיבות - לא נראה בעירוב זה סיבה לאסור.

הסיבה שעירוב הבשר והחלב איננו חמור כל-כך כאשר מדובר בערבוב עדין, המייצג את הכוחות העליונים בלבד הטמונים בהם, ומותר באכילה - בשונה מעירוב אסור כאשר הוא מערב את הכוחות הבולטים והתחתונים יותר הנמצאים בבשר ובחלב - היא כי כאשר מדובר בכוחות עליונים, העומדים בצילו של הקב"ה, אין חשש שיצא מערבובם דבר שלילי, שכן הכוחות החשות את הבורא, כפופות לרצונו ולא ייצרו תוצאות בעייתיות.

מקורות: רבינו בחיי משפטים כג, יט; דברים יד, כא; לקוטי שיחות כט תצא א.