למה הגולן ריק ממטיילים בסוכות?

לפני שעם ישראל יצא לגלות והתפזר בין האומות, היה מקום אחד שהיווה את מרכז החיים היהודיים: בית המקדש. בקרוב ממש, כאשר תגיע הגאולה האמיתית והשלימה, יבנה שוב המקדש ויאפשר לעם ישראל לחוש ולהתקרב ממש לאלוקים.

הזמן העמוס ביותר בשנה בבית המקדש הוא חג הסוכות, רצף האירועים והמצווה המיוחדת להגיע לבית המקדש דווקא בחג הסוכות, גרמו לכך שזמן רב קודם חג הסוכות כבר עסקו פועלים בהכשרת הדרכים מכל רחבי הארץ לכיוון ירושלים, עבור מליוני העולים לרגל.

כדי לאפשר מעבר בטיחותי ברחובות העיר במהלך החג, היו תושבי ירושלים בונים סוכות מתקפלות, ומקימים אותם רק בלילה עבור לינת החג. סימן מיוחד היה נתלה על כל בית ירושלמי בשעות בהן ניתן לאורחים להיכנס בחופשיות. במהלך חג הסוכות, בנוסף על קרבנות עולי הרגל הפרטיים - הקריבו 70 פרים, כנגד שבעים אומות העולם.

בכל יום, היו נוטלים כולם את לולביהם, ומקיפים איתם את המזבח תוך שירת ההלל. וכאשר מגיע הערב - השמחה אדירה. החל מרדת החשיכה החלו ברחבת המקדש ריקודי שמחה המוניים, כאשר במיוחד עבור כך מותקנות מרפסות צפיה המיועדות לנשים. מקהלת ענק של מאות לוויים הופקדה על הנגינה, ועם ישראל רקד בהמוניו בשמחה רבה, גדולי הרבנים היו מבצעים להטוטי אש על-מנת להרבות בשמחה, שבחג הסוכות היא מצווה של ממש מן התורה.

ריקודים אלו הם הכנה למעמד שמגיע עם עלות השחר, אז מריעים הכוהנים בחצוצרות וההמונים צועדים יחד תוך שירה אדירה במורד העיר אל בריכת השילוח, שם שואבים מים מן המעיין, עבור קיום המצווה בתורה "ניסוך המים", השאיבה מתבצעת בשמחה רבה, ומכאן שמה של השמחה - "שמחת בית השואבה".

כאשר האור כבר מאיר, חוזרים כולם עם המים שנשאבו על-ידי הכוהנים אל בית המקדש, אז - לאחר הקרבת קרבן התמיד של הבוקר - מנסכים הכוהנים את המים עם יין על המזבח, תוך שירה גדולה.

אחד מגדולי התנאים, רבי יהושע בן חנניה, העיד כי בימי החג בבית המקדש "לא ראינו שינה בעינינו". במשך כל היום היו מקיימים את יתר מצוות המקדש של חג הסוכות, ובכל הלילה רקדו ושרו בשמחת בית השואבה. הגמרא מסבירה כי בין לבין היו החוגגים מנמנמים אחד על כתפו של השני…

השנה, לקראת חג הסוכות, כדאי לישון כמו שצריך, ולאגור כח לשמחה הגדולה שתהיה בעזרת השם, בחג שלאחר ביאת המשיח.

מקורות: דברים טז, טז; פסחים סד, ב; סוכה ירושלמי ב, ב; תוספתא ברכות ד, ח; מסכת סוכה (נ - נה); ישעיה יב.