הפעם ייגאלו כולם

אחד הקטעים היותר מפורסמים בהגדה של פסח עוסק בארבעת הבנים. מתוארים שם ארבע התייחסויות אופייניות לכל הטקס של ליל הסדר – התייחסות של בן חכם, התייחסות של בן רשע, התייחסות של בן תם והתייחסות של בן שאינו יודע לשאול.

מכולם, מקוממת כמובן ההתייחסות המתריסה של הרשע: "מה העבודה הזאת לכם?!". ובתרגום לשפה המדוברת כיום – 'מה פשר האמונה הנאיבית שמאחורי כל הסמלים והטקסים היהודיים? מה יוצא לכם מכל זה?'.

אלא שעם כל ההתקוממות, הרבה יותר מקוממת לכאורה התגובה שזוכה לקבל הרשע: "אילו היה שם – לא היה נגאל!". ובתרגום לשפה עדכנית – 'יש לך מזל שלא היית במצרים. חבר'ה שכמותך לא היו יוצאים משם אף פעם!'. שום מילת שכנוע, שום ניסיון להסביר ולקרב, סתם להטיח בו בחזרה מילים פוגעניות. האם כך היא דרכה של תורה? ומה עם ההנחיה המפורסמת של הלל הזקן, לקרב אל התורה מתוך אהבה?

***

התשובה נמצאת בשימת הדגש על המילה הנכונה: "אילו היה שם – לא היה נגאל". שם דווקא, במצרים, לא נגאלו הרשעים. אבל בגאולה הנוכחית ייגאלו גם הם. זהו מענה שגוער ברשע מצד אחד ומחבק אותו מצד שני. הוא מעמיד אותו על מקומו בכך שהוא מיידע אותו, כי אלה שבזו לכל עיקרי האמונה יצאו רק נפסדים. הם נותרו מאחור ואבדו בתהומות הנשייה. אולם בד בבד הוא גם מקרב אותו בכך שהוא מבטיח גם לו גאולה. גם אם המשיח יבוא מיד ויתפוס אותו עומד ברשעותו – הוא לא יותיר אותו בגלות. הוא יאסוף גם אותו אל הגאולה.

כמובן, שחוויית הגאולה שיחווה הרשע תהיה פחותה מזו שיחוו אחיו – החכם, התם ושאינו יודע לשאול. אבל זה כבר תלוי בו. הוא יכול בן רגע להשתנות ולקבל על עצמו להפסיק להיות רשע. להפסיק לראות את עצמו המקנטר בשער, מהצד השני של המתרס. להתחבר קצת יותר אל המסורת, אל ערכי היהדות, אל כל מה שמסמלים הטקסים שבליל הסדר וכל יתר הטקסים היהודיים.

האמת היא, שנכון להיום אין מי שיכול להזדהות כרשע הקלאסי של ההגדה. בימינו, כל המקנטרים למיניהם את מנהגי היהדות מדברים מתוך בורות. המצע החינוכי שעליו גדלו מנותק לחלוטין מהשורשים ומהמסורת ואין להם כל כך מושג את מה בדיוק הם מקנטרים. הם יותר קרובים להגדרה 'אינו יודע לשאול'. הם לא יודעים מה ואיך לשאול, אז זה יוצא להם בצורה של קנטור והתרסה. אבל לא שחלילה הם באמת רשעים.

***

אחת ההוכחות לכך היא הסדרים ההמוניים שנערכים במקומות שונים בעולם על-ידי שליחיו של הרבי שליט"א מלך המשיח. מאות ואלפי ישראלים שבהיותם בארץ לא דרכה רגלם במקום דתי (מה יש לעשות בין האנשים המיושנים האלה?) – פתאום באים לבתי חב"ד ומוכנים להיחשף לאורם המופלא של היהדות ומנהגיה. שם, כשהם רחוקים ממנגנוני שטיפת המוח נגד החרדים ונגד כל מה שמדיף ריח יהודי, מתגלית הנקודה היהודית שבקרבם, הצמאה להתחבר אל האמת בצורה בלתי אמצעית.

סדרים אלה, שנערכים במצוותו של הרבי שליט"א מלך המשיח, הם עוד אחת מדרכיו הרבות לקרב כל יהודי אל הגאולה. לחבר אל התורה והמצוות עוד ועוד יהודים כבר בזמן הגלות, כך שכשתבוא הגאולה הם יזכו לחוות אותה ברמה איכותית יותר. אמנם, כאמור, בגאולה הנוכחית אף יהודי לא יישאר מאחור וכולנו ניגאל – אבל באיזו רמה, באיזו איכות, זו כבר שאלה שהתשובה עליה אינדיווידואלית ותלויה במעשים של כל אחד מאיתנו.