גויים למען הבורא

שבת זו נקראת "שבת הגדול" על שם נס גדול שארע בה בסמוך ליציאת מצרים. לפי דעה אחת, בשבת זו חשפו בני ישראל לפני המצרים כי הם עומדים להקריב לפני הקדוש-ברוך-הוא את אלוקי המצרים – שה-כבשים, והמצרים לא פגעו בהם. לפי דעה שנייה, בשבת זו נודע לבכורי המצרים כי הם עומדים למות במכת בכורות והם פרצו במלחמה נגד אחיהם, כדי שישחררו את בני-ישראל לאלתר והם יינצלו. 

לפי הדעה הראשונה הסתכם הנס בשתיקת המצרים. לפי הדעה השנייה (שאותה דווקא מצטט אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מלאדי ב"שולחן ערוך" שכתב) התבטא הנס בהכאה עצמית של המצרים אלו את אלו –  וזהו נס גדול יותר.

מצב זה, שגויים נאבקו בעד רצון הבורא, היווה דוגמית של מה שעתיד להתרחש בגאולה השלמה, כאשר יגיע העולם אל תכליתו האמיתית וכל ברואיו ישרתו באופן מובהק את הרצון האלוקי. 

כיום, כהכנה לקראת אותה תקופה, הולכת וגוברת המודעות בקרב הגויים לקיום שבע מצוות בני-נוח, שהן מצוות בסיסיות העוסקות באמונה בבורא העולם, בכבודו, בכבוד האדם, המשפחה והחברה ובכבוד בעלי-החיים. ככל שנוקף הזמן, הולכים וקורסים משטרי דיכוי אפלים שלחמו נגד כל הדברים הללו, וכבר רובה ככולה של האנושות מגלה הבנה בחשיבותם.

תפקידנו כיהודים, כפי שכותב הרמב"ם, הוא להוביל את העולם אל חיים מתוקנים על-ידי פרסום שבע המצוות בקרב הגויים ומתוך הדגשה כי מצוות אלו העביר משה-רבינו מפי הבורא. בכך נמהר לקרב את היקום אל שלמותו, בביאת הגאולה.

(ע״פ התוועדויות, תשמ"ו, כרך ג, עמודים 32, 61)