מדוע נמשיך להזכיר את יציאת מצרים גם בגאולה?

שאלה: אנו אומרים בהגדה, כי נמשיך להזכיר את יציאת מצרים גם בימות המשיח. מדוע?

תשובה: סגנון הגאולה בגאולה השלמה שונה מהסגנון של גאולת מצרים. בגאולת מצרים נותר בעולם הרבה רוע – אלא שהוא הפך לכנוע. כוחות הקדושה ה"טובים" גברו על כוחות הטומאה ה"רעים" וכופפו אותם, וכך השתחררו בני-ישראל ממצרים. לעומת זאת, בגאולה השלמה ניפטר מן הרע לגמרי. הטומאה והרוע ייכחדו לחלוטין והכול יהיה טוב וקדוש.

כאשר אין בעולם שמץ של רוע זו אידיליה מושלמת. האדם יכול לעבוד את הקדוש-ברוך-הוא בשלמות ולדבוק בו מבלי ששום דבר יפריע או יקשה עליו. מה שאין כן, כאשר נותרים כוחות רעים, גם אם כנועים – הרי הם יכולים להזדקף ולשוב ולהפריע. ואם כן, אכן שאלה טובה היא, לשם מה נוסיף להזכיר את יציאת מצרים, את הגאולה הפחותה – בימות המשיח, כאשר נתעלה אל המצב המושלם?

אולם יש במצב הפחות-לכאורה יתרון שאין במצב הגבוה. כאשר לא נדרש אדם להתמודד עם הפרעות וקשיים וחייו מתנהלים על מי מנוחות – אין בעבודתו ביטוי לקבלת-עול. הוא עובד את הבורא כי נוח לו לעבוד ולאו דווקא כי כך רוצה הבורא. דווקא כאשר הוא מתגבר על קשיים למיניהם – מוכח שאכן מקבל עליו את עול הבורא, והרצון העליון הוא שמתווה את חייו. וזה, היתרון של קבלת-העול, הוא מעלה שמאפיינת את יציאת מצרים; את המצב שנותר רוע בעולם.

לפועל, תהיה בגאולה השלמה גם המעלה של גאולת מצרים. תורת החסידות מרחיבה להסביר כיצד אף על פי שלא יישארו בעולם כוחות טומאה – תהיה לעבודתנו מעלה של קבלת-עול. ולכן נוסיף להזכיר את יציאת מצרים בימות המשיח. גם אז יהיה ביטוי (אם כי טפל באופן יחסי) ליתרון של יציאת מצרים.

מקורות: ספר המאמרים 'מלוקט', כרך ב, עמוד לז ואילך. לקוטי שיחות, כרך טז, עמוד 125 ואילך.