עלייה לבית המקדש, המדריך

לאחר שבית המקדש יתנוסס במלוא הדרו בהר הבית, וודאי נרצה בחיבה ובחדווה רבה לממש את את כיסופיו בני אלפי השנים של עמנו, ולעלות אליו עם איזה קרבן ביד, וברוב שירה וזמרה.

אך בטרם תעשו זאת, שימו לב כי כיאה למקום הקדוש ביותר לעם הקדוש ביותר, שם עובדים את הקדוש ברוך הוא, ישנם תנאים רבים והגבלות כניסה, ורק לאחר שתוודאו כי אתם עומדים בכל הפרמטרים, תוכלו לשים פעמיכם לשם.

חכמים קבעו תקנות ברורות - מהם הכתובות במפורש בפסוק, על מנת להסדיר את הכניסה למקדש בקדושה וטהרה, ומהם תקנות וסדרי עבודה שנועדו לכבוד המקום.

התקנות חלות על כהנים לויים וישראלים כאחד. חלקם בשל קדושת וכבוד המקום, וחלקם מבטא את הדרישה מהאדם להיות במצב ראוי לכניסה למקדש.

ראשית כמובן הכלל המינימלי הוא שעל האדם להיות טהור. זה כולל לגבינו להיטהר באפר הפרה האדומה מטומאת מת, ולטבול במקווה קודם העלייה.

על מנת לעשות זאת נצטרך להמתין שמלך המשיח יעשה את הפרה האדומה העשירית. אופציה נוספת היא שעם בניית המקדש יתגלה אפר פרה אדומה שנותר מבית שני, ויוכלו לעשות בו שימוש.

חכמים תיקנו כי על אדם המביא קרבן לכפרתו חל איסור להיכנס מעזרת ישראל ופנימה. אלא לעמוד מבחוץ ולראות את קרבנו מוקרב. כך גם לגבי אלו מתוכנו שיידרשו להביא קרבנות כפרה על זמן הגלות, ויש לשים לב לכך.

בנוסף תיקנו חכמים כי על טמא חל איסור גם להכניס את ידו בלבד לשטח המקדש, וגם להיכנס למקדש שלא דרך הקרקע - דרך האוויר וכדומה (דרך גגות).

על הכהנים והלויים כעובדים בבית המקדש מוטלות יותר דרישות. נמנה כמה מהם:

• בגדי העבודה שלהם נדרשים להיות שלמים.

• חל איסור לעבוד פרוע ראש.

• בעל מום לא יכול לעבוד במקדש, וגם לא להיכנס לשטח שבין המזבח לאולם (סעיף זה איננו רלוונטי לגאולה, בה יתרפאו הכל ומכל המומים).

• לערל שאינו מהול אסור לעבוד במקדש.

• אסור על הכהנים לצאת מהמקדש בעת עבודתם.

• אסור על לוי לעבוד בעבודה השייכת לכהנים.

• בטרם העבודה במקדש נדרש קידוש ידיים ורגליים, וחל איסור לעבוד על מי שלא עשה זאת.

• חל איסור על שיכור לעבוד במקדש.