האבן שממנה התחיל הכל...

חז"ל מתארים כי בריאת העולם נעשתה בדומה לתהליך יצירת הולד במעי אמו. כשם שתחילת יצירת הולד היא מטבורו וממנו נוצרים שאר חלקי הגוף, כך בורא עולם החל את יצירת העולם מאבן השתיה וקודש הקודשים, ומשם התפשט ונוצר שאר העולם.

זהו אחד ההסברים לשמה 'אבן השתיה' - על שם שעליה הושתת העולם. הסבר נוסף נעוץ בהיותה תשתית לארון הברית, עליו הונחה בקודש הקודשים בבית ראשון. באותו מקום גם התקיימה עקידת יצחק, ובאותו מקום בנה דוד המלך מזבח בגורן ארונה היבוסי.

כיום רווח זיהויה של האבן עם הסלע הנמצא במרכזו של מסגד כיפת הסלע, אם כי דעה זו אינה מוסכמת על כל הפוסקים. ישנה תשובה הלכתית שנכתבה על ידי הרדב"ז בה הוא פוסק כי אכן מסגד זה עומד באותו מקום בו שכן קודש הקדשים, והסלע הגדול הנמצא במרכזו הוא אבן השתיה.

אחת השאלות על זיהויה של אבן השתיה בכיפת הסלע. הם דברי חז"ל המפורשים כי אבן השתיה בלטה בגובה שלושה אצבעות מעל רצפת קודש הקדשים, והאבן היתה בולטת מעט מן הארון לצד מזרח. על חלק בולט זה היה מניח בבית המקדש הראשון, הכהן הגדול בביקורו השנתי ביום הכיפורים את המחתה עם הקטורת.

גובה ושנים

לעומת זאת האבן הגדולה השוכנת במרכז כיפת הסלע, גבוהה בין 1.25 מטר עד לשני מטר בנקודתה הגבוהה. ורוחבה הוא כשנים עשר מטרים - יותר מרוחב קודש הקודשים שהיה 20 אמה שהם 10 מטר - הרבה יותר מרוחב ארון הברית שהיה אמה וחצי על שניים וחצי.

הבדלים אלו ניתן לתרץ ממרחק השנים בהבדלי הטופוגרפיה המשתנים, ובכובשים הרבים שהניחו את ידם על פיסת קרקע כה היסטורית זו. בשל סיבות אלו הגיוני שראשה של האבן נקטם, והיא סותתה ורובעה לצורתה כיום. ואת הגובה ניתן להסביר בהזזת העפר שסביבות האבן, וחשיפת עומק האבן שבזמן בית המקדש שכן עמוק באדמת ההר.

סימוכין נוספים למיקום זה, הוא מדרש פלאי בו מתאר רבי שמעון בר יוחאי, שבזמן הגלות אבן השתיה תהפוך למקום קדוש לישמעאלים:

"והמלך השני שיעמוד מישמעאל יכבוש את כל המלכויות ויבוא לירושלים... וחוצב הר המוריה ועושה אותו מישור כולו. ועוד אמר ר' שמעון, ששמע מרבו: "ושים בסלע קינך" (במדבר כד, כא) - רואה אני את מלכם, שהוא בונה לו השתחויה על אבן שתיה" (מדרשי גאולה עמ' 190-189).

והרי השם מסגד - פירושו מקום השתחוויה (סג'ד - השתחוויה בערבית).

כידוע המקום נחשב כיום כקדוש אצל המוסלמים, המייחסים לו גם הם את אבן השתיה. מתחת לסלע הגדול שוכנת מערה חצובה בסלע המכונה על ידי הערבים 'באר הרוחות'. על פי השערות שונות היא חלק ממחילות הר הבית שחצב שלמה המלך, ובהם הטמין יאשיהו המלך את ארון הברית.

נצחיות של אבן

תורת החסידות מסבירה את ענינה של האבן בעבודת השם, והוא עניין החוזק והתקיפות שבנפש האדם. שהוא הגורם לכך שיהודי לעולם לא יוכל וגם לא ירצה להיפרד לגמרי מהבורא הקדושה והטוב.

על שם כך העם היהודי מכונה "עם קשה עורף", היות וקשר נצחי זה הוא 'התשתית' ולכן הוא למעלה מהבנה או השגה שכלית כלשהי, וזהו הגורם לתוקף וחוזק הללו להיות בלתי מוגבלים בהשפעתם.

וכשם שאבן השתייה הפיזית - דווקא ממנה הושתת העולם, כך גם אבן השתיה הרוחנית האישית אצלנו בלב. אם רוצים להשתית לבסס ולפתח את עבודת השם על יסודות איתנים, נדרש לבססם על יסודות אלו שאין אפשרות לערער עליהם. רק כך ניתן לעבוד את הבורא כראוי, ולתקן את העולם ולהכינו לגאולה שלמה.

הרבי שליט"א מלך המשיח אומר כי נשיא דורנו נמשל לאבן השתיה. כשם שאבן השתייה קיימת בקביעות במקומה וללא שינויים. אפילו לא כמו ארון הברית שאמנם קיים אך בגניזה. באבן השתיה לא שייך גניזה.

כך גם הרבי שליט"א מלך המשיח בהיותו נשיא דורנו, הוא חי בחיים נצחיים בביתו 770 שבברוקלין, ולא שייך בו עניין של חיסרון היעלמות או גניזה כלשהם.