ה' טבת (ה'תשמ"ז) - יום "דידן נצח"

ביום ה' בטבת תשמ"ז (1987) פסק בית המשפט כי הספרים שבספריית ליובאוויטש - חב"ד שייכים לרבי מלך המשיח שליט"א ולחסידיו.

המשפט התקיים בעקבות טענתו של אדם מסוים אשר ניסה לטעון כי הספרים שייכים למשפחתו של הרבי הקודם - רבי יוסף יצחק. משפט הספרים של אגודת חסידי חב"ד החל ביום י"ט כסלו תשמ"ו לפני השופט צ´ארלס סימפטון, ונמשך כשלושה שבועות. לאחר מכן בוצע שלב הגשת המסמכים, שהסתיים ביום י´ שבט תשמ"ו (1986).

ביום ה´ טבת תשמ"ז פירסם השופט את פסק הדין המשתרע על פני לא פחות מאשר 40 עמודים. השופט קיבל את טיעוניהם של אגודת חסידי חב"ד בטענה שכל חייו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע היו מסורים נתונים ומקודשים לכלל, וקבע בפסק הדין שספריית ליובאוויטש הינה ספרייה ציבורית ושייכת לאגודת חסידי חב"ד העולמית. הנאשם חוייב להחזיר מיד את כל הספרים והחפצים שהיו ברשותו, ואשר ניטלו שלא ברשות.

בסיכומו של פסק הדין כותב השופט: "לאחר שמיעת העדויות במשפט, ולאחר התבוננות במסמכי הראיות המרובים שהוצגו ע"י שני הצדדים הגעתי למסקנה שהספרייה לא הייתה רכושו הפרטי של הרב יוסף יצחק שניאורסאהן בשעת פטירתו. בהתאם לכך התביעות שכנגד בטלות. מאחר שאין מחלוקת שחוץ מבתורת ירושה אין לנאשם שום זכויות על הספרייה. לאגודת חסידי חב"ד יש זכות בדין בתביעתה להחזרת הרכוש".

בשורת הניצחון התפשטה במהירות בכל רחבי תבל, ובכל מקום ומקום שדבר הניצחון הגיע אליו הפך לשמחה ויום טוב לחסידים. המונים יצאו לרחובות בהתלהבות של שמחה ורקדו במשך כל שעות היום. עיקר השמחה הייתה כמובן ב"בית חיינו"-770 (בגימטריה "בית משיח"), אלפים התקבצו ובאו לחגוג את הניצחון הגדול. השיא של השמחה היה לאחר שכבוד קדושת אדמו"ר מלך המשיח שליט"א התפלל תפילת מנחה בזאל הגדול (התפילה כמובן הייתה בניגון של תפילת יום טוב), לאחר התפילה פתח הרבי שליט"א בשיחה מיוחדת. בין היתר אמר: "...כמו בעת מאסרו וגאולתו של רבינו הזקן, הרי בעל השמחה והגאולה למד מכל האירועים הוראות בעבודת ה´. ואחת המסקנות שלו הייתה להוסיף ביתר שאת בהפצת מעיינות החסידות חוצה.

לאור כל זה ברורה ההוראה האלוקית הנצחית בקשר לאירוע הנוכחי, שדווקא מן הטיעונים וההאשמות כאילו אין "אגודת חסידי חב"ד" גוף חי ופעיל. הרי דווקא מטיעונים אלה יש ללמוד עתה להגביר עוד יותר את הפצת תורת רבינו ולימודה ביחיד וברבים מתוך שמחה עצומה והתלהבות, שמחה הפורצת כל גדר...".

שמחת הניצחון נמשכה גם בימים שלאחרי ה´ טבת, כאשר במשך שבעה ימים כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א אומר כל יום שיחה מיוחדת. הימים האילו יזכרו כ"שבעת ימי המשתה" לרגל ה"דידן נצח".

"דידן נצח" משמעותו שהצד שלנו - צד הקדושה מנצח, מקורו של הסיפור הוא בגמרא המתארת מלחמה שהתקיימה בין המלאך הטוב למלאך הרע, ולאחר שהצדיקים פסקו ש"דידן נצח" התגבר הצד הטוב ונצח. 

סיפור זה סיפר הרבי מלך המשיח שליט"א בשיחת קודש מיוחדת בקשר למשפט. ומני אז הפכו צמד המילים "דידן נצח" לסמל של יום ה' בטבת. מאז אותו יום הניצחון - נקבע יום ה´ טבת כיום חג ומועד, יום של שמחה והתוועדויות בכל מקום, יום של "דידן נצח" - ניצחון האור על החושך.