כ"ד שבט: הילולת הרבנית מנוחה רחל

הרבנית מנוחה רחל סלונים היתה אגדה עוד בחייה. היא זכתה לתארים רבים – צדקת, בעלת סגולות וישועות, אם חב"ד בחברון, או סתם 'הסבתא'. אבל אולי אין תואר יותר מכובד מאשר – נכדת אדמו"ר הזקן, ובת אדמו”ר האמצעי. הקרבה הבלתי אמצעית לאדמור"י חב"ד העניקה לרבנית כוחות מופלאים, שעד היום מספרים עליהם בהתפעלות: כיצד גדולי הרבנים היו עומדים מול חדרה ברטט של קדושה, לקבל ברכה; כיצד הצילה את יהודי חברון פעם אחר פעם מתגרת ידם של עריצים ערבים וראשי כנופיות בדואים; כיצד הפסיק השיטפון שאיים להציף את העיר, בדיוק כשהמים כמעט הגיעו עד לנרות השבת של הרבנית; כיצד רפאה את בת השייך הערבי וגרמה לו לתמוך ולהגן על יהודי העיר; ועוד ועוד.

הרבנית מנוחה רחל נולדה בתאריך מיוחד בתולדות החסידות –י"ט כסלו תקנ"ט, 'חג הגאולה' בו שוחרר אדמו"ר הזקן מבית הסוהר ברוסיה. בצאתו התבשר שנולדה לו נכדה, והוא העניק לה את השם מנוחה רחל: רחל – ע"ש ביתו שנפטרה שנים לפני כן, ו'מנוחה' כי מעתה – כך אמר – "מנוחה תהיה לנו". משגדלה נישאה הרבנית לרב יעקב סלונים, ואחותה נישאה למי שנהיה לימים אדמו"ר "צמח צדק". אביה אדמו"ר האמצעי שאף לחזק את הישוב החבד"י בחברון, קנה את בית הכנסת הקטן ליד בית הכנסת אברהם אבינו, וגיסה, אדמו"ר צמח צדק, בחר קבוצת משפחות נבחרות לעלות ולחזק את היישוב. ביניהם היתה משפחת סלונים. חברון של אותם הימים היתה קהילה קטנה ומשפחתית. משפחת סלונים תפסה עד מהרה מקום מרכזי. הרבנית הוכרה כאישיות דגולה ובעלת מופתים, ועמדה לימין היישוב פעמים רבות. היא זכתה לבנים ובבני בנים, ונפטרה בשיבה טובה בכ"ד שבט תרמ"ח. גם פטירתה היתה מלווה במופתים: היא טיהרה את עצמה, התפללה ולבשה תכריכים, ואף הספיקה להבטיח לנכדתה, מושקה דבורה, שעמדה להינשא, כי אללה לדאוג בענין בית מגורים. ואכן זכתה נכדה זו לגור בדירת סבתה.

הרבנית נקברה בבית העלמין העתיק של חב"ד בחברון. צאצאיה המשיכו לשאת בתפקידים חשובים: הרב יעקב יוסף סלונים היה רבה האשכנזי האחרון של קהילת חברון העתיקה, ובנו – אליעזר דן סלונים- היה מנהל בנק אפ"ק. אך סופה של הקהילה היה טראגי: בפרעות תרפ"ט נרצחו אליעזר דן ובני משפחתו. רק התינוק שלמה בן השנה, נפצע קשה וניצל. אחרי הפרעות וגירוש היהודים חולל בית העלמין, הושמד ונהרס ע"י הפורעים הערבים. אחר שחרור חברון התגלה הציון ונגאל ע"י פרופ' בן ציון טבגר ז"ל. אך התלאות שעברו על המקום לא פסקו: כאשר דנה הממשלה על קווי חלוקת חברון בתשנ"ו התברר לפתע כי מנהלי המו"מ מטעם ממשלת ישראל לא קראו נכון את המפה, וחלקת חב"ד, ובתוכה קבר הרבנית, נמסרה לרשות הפלשטנית. אנשי הישוב היהודי בחברון, שעקבו בחרדה ובדאגה אחר המו"מ, הבינו את משמעות הדבר, והזעיקו את ראשי חב"ד. ברגע היוודע הדבר התעוררה סערת רוחות שהקיפה את כל העולם. אלפי פניות ומחאות זרמו ללשכת רוה"מ דאז, פרס. משנוכח בטעות הוא ביקש מערפאת להסכים להעברת המקום חזרה לשלטון ישראלי, והלה נעתר תמורת ויתורים מפליגים. כך ניצל קבר הרבנית מנפילה בידי רשות המחבלים, ואף זכה, לאחר שנים, לבינוי מחדש בתרומת הנגיד איש חב"ד הרב יוסף יצחק גוטניק מאוסטרליה. בסמוך החל לפעול 'כולל' ללימוד חסידות ביזמת בית חב"ד בחברון.

לאחר שנים, התברר כי הרבנית 'גמלה' טובות לאלו שפעלו למען הצלת ציונה: כשפרצה מלחמת טרור אוסלו בראש השנה תש"ס, ובתי היישוב היהודי עמדו תחת אש מחבלים וצלפים מידי יום ביומו, חיפש צה"ל מקום מתאים לתצפית ושליטה על מקורות האש: ואז התברר, כי חלקת הרבנית שולטת על כל העיר, והיא איפשרה לצה"ל להגן על היישוב היהודי. יודעי דבר אמרו אז: הישוב היהודי בחברון הציל את ציון הרבנית, וכעת הרבנית הצילה את היישוב. הישועות נמשכו גם שנים רבות אחר הסתלקותה...

מקור: אתר הישוב היהודי בחברון