מה רשב"י פוקד עקרות, כך הרבי שליט"א מלך המשיח

ל"ג בעומר תש"מ היה הפעם הראשונה של תהלוכות ילדים בכל העולם, בפרט בארץ. כהכנה לתהלוכות הילדים בכל העולם, הרבי שליט"א מלך המשיח התוועד גם בי"ד אייר פסח שני, בשבת, בל"ג בעומר, ובמוצאי ל"ג בעומר, וקישר זאת למנהג האריז"ל שהיה מגיע למירון שלושה ימים לל"ג בעומר. 

בכמה שיחות מהן הרבי מדבר על המופתים של רבותינו נשיאינו בל"ג בעומר בקשר ללידת ילדים, ומובן, שהרבי שליט"א מלך המשיח מדבר על עצמו, ומבטיח ניסים בנוגע לילדים, למשתתפים בתהלוכת ל"ג בעומר.

***

תמליל הכתוביות בסרטון:

כאן נכנס עוד מאמר של ר' שמעון בן יוחאי, שאומר זאת במדרש רבה, בשיר השירים, עם סיפור שלם ואריכות המעשה.

ונקודת המעשה היא, שהיה זוג שהיו נשואים עשר שנים, ולא היו להם ילדים, ועל פי דין תורה, מי שנשא אישה עשר שנים ולא ילדה, זה ענין שמגיע לידי פירוד.

אז הם הלכו לר' שמעון בן יוחאי, שפסק להם הלכה משונה: שבדיוק כפי שהם נהיו ביחד בשעת החתונה זה היה מתוך משתה וסעודה, אז כך גם בהכנה לפירוד, ובהקדמה לזה, שלכל לראש, צריך לעשות סעודה.

הם הלכו לחברים, ועשו סעודה על דרך שעושים בחתונה, שהיה "וישתו וישכרו עמו", ועד שהיא ראתה את הבעל שהיה באופן של "וישכרו" ועד שנרדם, 

ובשעה שהוא התעורר משנתו, מתוך החיבה, מתוך הקירוב שהיה על ידי זה, הוא אמר לאישה, אמת אמנם צריך להיות פירוד, אלא מה, "טלי חפץ טוב" שיחסר לך, שאפילו שהולכים להיפרד, היא יכולה לבחור איזה חפץ שהיא רוצה, שנמצא בבית, ולקחת איתה.

ובשעה שהיה "וישתו ושכרו עמו", היא אמרה לעבדיה ולשפחותיה, שיקחו את הבעל שהיה ישן, והיא הלכה עם העבדים שלקחו אותו - לבית אביה.

בשעה שהוא התעורר משנתו הוא שאל איפה אני נמצא, והיא ענתה לו בבית אביה, והוא שאל מה הוא עושה כאן, מה יש לו לעשות בבית אביה, והיא ענתה שמכיוון שהוא אמר שמותר לה לקחת עמה את החפץ הכי טוב והכי יקר, אז אין לה חפץ יותר טוב מבעלה! אז היא לקחה אותו. . .

בשומעו ענין כזה, הם הלכו שוב אל רבי שמעון בר יוחאי. רבי שמעון בן יוחאי התפלל עליהם והם התברכו בזרע חייא וקיימא.

המדרש רבה ממשיך, "מה הקב"ה פוקד עקרות,  כך צדיקים פוקדים עקרות". ויש לזה שייכות וצריך לקשר זאת למה שנשיא דורנו סיפר שאצל אדמו"ר האמצעי היו מופתים בל"ג בעומר, שהיו בעיקר בנוגע (ללידת) ילדים, 

וזה מה ששמעון בן יוחאי גילה אז, "מה הקב"ה פוקד עקרות", כך רבי שמעון בן יוחאי פוקד עקרות, במילא, שמגיע ל"ג בעומר, שזה יום שמחתו, ואז "כל עבודתו אשר עבד בה כל משך ימי חייו"

ו"הימים האלה נזכרים ונעשים", וכך היה גם אצל אדמו"ר האמצעי שהיה הצדיק של דורו.

וזה גם בהמשך ל"רעש" שעושים בנוגע לחינוך ילדים, שעקרות, יש כפשוטו, וגם רח"ל, שהאבא ואמא חיים בסוג חיים אחד, והילדים חיים בסוג חיים אחר, ואין ביניהם שום שייכות, אין יחס וקישור בין מבוגרים לצעירים.

בשעה שהם אחר כך מתקרבים, וניכר ש"השיב לב אבות על בנים", הם הולכים ביחד "ושמרו דרך הוי' ", שזו הליכה נכונה, והליכה נצחית, והליכה בריאה, ואז נהיה הענין של "צדיקים פוקדים עקרות".

אחר כך ממשיך שיר השירים רבה: שבדיוק כפי שהיה בסיפור זה, אז ככה זה עם היהודים והקב"ה, שבשיר השירים כולו מדובר שיהודים והקב"ה זה בדוגמת איש ואישה, בעל ואישתו, 

וגם היהודים אומרים שאין להם חפץ טוב יותר מהקב"ה עצמו!! וכמו שפסק רבי שמעון בן יוחאי והקב"ה הסכים לזה, שהיא תיקח את החפץ טוב, את הבעל ומזה נהיה "בניין עדי עד ודור ישרים יבורך", 

כך מסיים המדרש, שיהודים אומרים  לקב"ה, שהוא החפץ טוב שלהם, והם לוקחים אותו איתם, והקב"ה ממלא בקשתם!!

ויהי רצון והוא העיקר, שמכל מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, כולל גם הפעולות שקשורות עם יום שמחתו, ושמחה גדולה של ר' שמעון בן יוחאי, ובעיקר, ובמיוחד הפעולות שקשורות עם בנים ובנות, ש"הם הכירוהו תחילה", שבקרוב ממש נראה את מילוי היעוד ולעיני בשר, איך הקב"ה הוא ה"חפץ טוב" של כל יהודי וכל היהודים, והוא נמצא עם היהודים בגלותם בדיוק כמו שאומרים בהתחלת המשל, 

ויוצא מזה ש"כדאי הוא רבי שמעון" שיהיה בפועל!! שנהיים ה"איש ואישה" ביחד, הקב"ה עם היהודים באופן של "ישראל ומלכא בלחודוהי", 

ונהיה "מעשיהם של צדיקים", - "ועמך כולם צדיקים", תורה ומצוותיה, שישנם התולדות ועד גם "תולדות" בפועל, והולכים "בנערינו ובזקננו, בבנינו ובבנותינו", 

וכמדובר קודם, הקב"ה הולך עם כל יהודי, לא לפניו, אלא יחד איתו, והולכים לקבל את פני המשיח, בגאולה האמיתית והשלמה, ובמהרה בימינו ממש!

- לחיים.