ט"ו אייר תנש"א עם כתוביות בלה"ק

ט"ו אייר תנש"א עם כתוביות בלה"ק

שיחת ט"ו אייר תנש"א, "למה ניגרע", הפעם הראשונה המתועדת בה הרבי שליט"א מלך המשיח עודד את שירת יחי אדוננו, עם כתוביות בלה"ק בהפקת המכון להפצת תורתו של משיח, כולל תמליל הכתוביות.

תמליל הכתוביות בשיחה 

ענין שהזמן גרמא שהיום זהו הרי ה"קיימא סיהרא באשלמותא" של חודש אייר, שחודש אייר בכלל נקרא בשם "חודש זיו", שזה מראה הרי על "אשלמותא" בענין האור, עד שזה כתוב כפי שזה בלשון הקודש נעשה זה אח"כ משמות החדשים, שכל יום בחודש כולו אומרים עליו שזהו יום ראשון ב"חודש זיו", וכך גם בימים שלאחרי זה.

ובכך גם משתמשים אפילו בענינים שהם לכאורה אינם עניני קודש אלא עניני חול, שאם רוצים להזכיר גם כן את הזמן, ע"ד כפי שמזכירים מקום, אזי אומרים שזהו יום מסויים ב"חודש זיו", וגם כן כאו"א במקומו היכן שנמצא מזכיר גם כן המקום, שהמקום בו יהודי נמצא זהו הרי חלקו בעולם כדי להשלים שם את תכלית הבריאה שלו ש"אני נבראתי לשמש את קוני", ולהשלים זאת באופן שיהיה "זיו", שמה שהוא פועל יאיר, כלשון הכתוב "והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע",

שזה גם כן קשור עם הגאולה האמיתית והשלימה, שאז הרי יהיה הקיום בפועל של "המשכילים יזהירו כזהר הרקיע" - בכלל, ובפרט לפי ההודעה המפורסמת ש"יפוצו מעיינותיך חוצה", מביא מיד את הגאולה האמיתית והשלימה, שאז זהו בשלימות בכל הזמנים ובכל המקומות של "המשכילים יזהירו כזהר הרקיע", 

ובפרט ש"משכיל", הפירוש בזה, שזה המקור של השכל, כולל גם כן השכל העיקרי שזהו השכל של תורה, זהו ה"משכיל" אפילו של שכל התורה כפי שנמצא בזמן ומקום, 

וזה גם כן קשור עם מזמורי תהילים הידועים, המזמור דפ"ט ואח"כ צדי"ק, וכמדובר כמה פעמים, ששם כתוב הפסוק וגם כן עם ההמשך שיהיה "אמן ואמן", ואח"כ גם כן "מעשה ידינו כוננהו" במזמור צדי"ק, כמדובר בארוכה בימים שלפני זה.

יחד עם זה, זהו הרי ב"חודש זיו" ש"קיימא סיהרא באשלמותא", עאכו"כ שהיום הסמוך לו שזהו היום של י"ד בחודש, זהו היום הסמוך ממש ליום חמשה עשר בחודש, כאשר "קיימא סיהרא באשלמותא", מובן שצריך להיות כך בהנוגע לשלימות היום שלפני זה ביתר שאת וביתר עוז, שזהו היום שבנ"י עשו "געוואלד", היתכן - "למה נגרע"?!

שכאשר בנ"י ע"ד הרגיל צריכים להקריב קרבנות, ובפרט קרבן פסח, איך יכול להיות, "למה נגרע", אע"פ שהם עצמם הקדימו, שלכאורה ישנה על כך הסיבה שהם "טמאים לנפש אדם", שעד"ז גם כן המצב של בנ"י בגלות ש"כולנו טמאי מת אנן", כיון שכאו"א מבנ"י - "חיים כולכם היום" עד לחיים בחיים נצחיים, ללא כל הפסק  בינתיים, 

אבל יש את ה"טמאים לנפש אדם" עבור אלו שהיו בדורות שלפני זה, החל מדור חורבן הבית הראשון, ולאחרי זה דור החורבן של בית שני, ולאחרי זה הדורות שלאחרי זה, שאח"כ הגיע הזמן של הקץ ובזמן זה גופא "כלו כל הקיצין", ומשך זמן לאחרי ש"כלו כל הקיצין", שזהו הרי הזמן בו נמצאים כעת;

והכל נמצא - כמודגש כמה פעמים - באופן משולש, שיום חמשה עשר זה "קיימא סיהרא באשלמותא",  והוא מגיע בסמיכות ביום שלפני זה יום שני - שזהו היום ש"אין דבר אבוד", שזהו הענין של פסח שני, כפתגם הידוע של נשיא דורנו שקשור עם הגאולה האמיתית והשלימה, כמרומז בשמו ולא רק רמז, אלא פירוש הפשוט, כמדובר לעיל, 

וזה מגיע בקביעות שנה זו של שנת הגאולה האמיתית והשלימה של שנת "אראנו נפלאות" - הרי זה מגיע לפי קביעות זו לאחרי השבת שלפני זה "דמיני' מתברכין כולהו יומי' ", וגם כן קשור עם הפרשיות שקראו בשבת זו עוד לפני תפילת מוסף, ואח"כ גם כן הפרשה שקראו אח"כ לפני תפילת מנחה, וכמוזכר לעיל בהתוועדות שלפני זה אודות השייכות של כל שלושת הפרשיות, הן של הקריאה שלפני מוסף, שמורכבת משתי פרשיות, אח"כ מגיעה הקריאה השלישית של תפילת מנחה בפרשה נפרדת, יש הרי גם כן את שלושת הפרשיות;

שזה עוד יותר מדגיש ש"אין דבר אבוד" בהנוגע לכל הג' בתי מקדשות שבית במקדש הראשון הוא בפשטות, אין צורך לפרש זאת, כיצד שייכת הטענה ש"אין דבר אבוד", במילא מוכרחים להחזיר את כל הענינים הקשורים עם בית המקדש הראשון, עד"ז כל הענינים הקשורים עם בית המקדש השני, אפילו בית המקדש השלישי, שלכאורה בינתיים הוא שם "בנוי ומוכן" בשביל לירד למטה, אבל הוא עוד נמצא למעלה, ורק אח"כ צריך הוא לרדת למטה;

אבל באמיתית הענינים, מיד בצאתם מארץ מצרים, מיד אמרו את שירת הים בהמשך השבוע של יציאת מצרים - בשביעי של פסח - ביום השביעי, ושם כבר אמרו "מקדש אדנ-י כוננו ידיך", ומובן שבזה הכוונה, ה"כוננו ידיך" - הכוונה לבית המקדש השלישי, כבר דיברו אודותיו, ודיברו אודותיו באופן של שירה ושמחה בשירת הים;

שבשירת הים היה גילוי האלקות "עיניך רואות את מוריך", עוד יותר מכפי שהיה בזמנים אחרים, עד שאומרים שאין זה מגיע - מה ש"ראתה שפחה על הים" אפילו לראיה זו, זה שלא בערך יותר מהראיה שראה נביא והוא פירש אח"כ שזהו הענין של מרכבה עם כמה וכמה פרטים, וזה מגיע גם כן בהמשך למה שראה נביא שני שנקרא על שם ישועה וגאולה - הנביא ישעיה, המרכבה אודותיה הוא כותב בקיצור בכמות, אבל זה כולל כל הענינים שאח"כ באים בנבואת יחזקאל, ועל כל ענינים אלו אומרים, שאז, אפילו שפחה, שזה בכלל נחות עוד יותר ממדריגת עבד, וע"פ דין ישנו הענין של עבד עברי, ואח"כ ישנה האמה העבריה, ואח"כ ישנו הענין של עבד כנעני, ובזה ישנה עוד דרגא נחותה יותר - שזה שפחה כנענית, במילא אומרים כאן שהיא - שפחה כנענית, שסתם שפחה זה ודאי כולל שפחה כנענית, מה שהיא "ראתה", ראתה בעיני בשר שלה;

, זה עוד יותר - באופן של "על הים", שזה קשור עם ענינים של עלמא דאתכסיא - שזה ים, וענינים של עלמא דאתגליא, כיון שזה היה ים סוף שנבקע, והיה את התנאי איתו שהוא יבקע בקריעת ים סוף' שזה עוד יותר מהתנאי שהיה לו כאשר הוא נברא, שלכן הרי נבקע הים, כיון שמשה רבינו אמר לו שהוא נעלה יותר מבריאת הים ע"י הקב"ה, הוא יכול להבטיח ולהורות ולהגשים בפועל שתהיה בקיעת הים;

ואח"כ זה נעשה באופן כזה שזה מתגלה לעיני בשר של שפחה כנענית' עאכו"כ לכל אלו שהיו באותו מעמד ומצב, שזהו המעמד ומצב - הענין של קריעת ים סוף הגיע הרי ע"י מסירת נפש של נחשון בן עמינדב שהוא קפץ אל ה"נחשול שבים", ולכן נעשה בקיעת הים וקריעת ים סוף כמבואר במדרשים, 

וזה נעשה גם כן ההכנה של "הפך ים ליבשה", נעשה ההכנה לנהר פרת "בנהר יעברו ברגל", ו"נגילה ונשמחה בו" - בקב"ה, "עיניך רואות את מוריך" - בו בעצמותו, כמדובר כמה פעמים. 

וההתחלה בזה והכח על זה הגיעה ע"י קריעת ים סוף, שזה שהיתה קריעת ים סוף, היה זה על ידי זה שנשיא בישראל הראה את הדוגמא עבור כל בנ"י, ולאחריו כל בנ"י הלכו בים, עד אפילו גם כן שפחה שבהם, עאכו"כ עבדים שבהם, החל משפחה כנענית ועבד כנעני, עאכו"כ אמה העבריה ועבד עברי, וכמבואר בארוכה בדרושים של האדמו"ר האמצעי כל הדרגות בעבודת ה', מיוסד על המאמרים של האדמו"ר הזקן בזה, והביאורים בזה של שלושת האבות של חסידות חב"ד, האדמו"ר הזקן והאדמו"ר האמצעי והצמח צדק, בביאורים של הצמח צדק;

שזה גם כן שני השמות הן "צמח" והן "צדק", זה שמו של משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו תיכף ומיד ממש, עד לאופן שנוכל מיד לומר, עוד בהמשך לדברים אלו "הנה זה בא", הוא כבר הגיע, והגיע באופן של רינה ושמחה, ובאופן ש"אין דבר אבוד", שבנ"י עושים "געוואלד";

 - ובמכל שכן וקל וחומר אם אצל אלו שבפעם הראשונה טענו "למה נגרע", אז זה דובר אודות "למה נגרע" ממצווה אחת ויחידה של קרבן פסח, שאפילו בענינים של קרבנות הוא הרי גם כן לא היה קרבן בשלימות; קרבן בשלימות זה דווקא כאשר הוא מובא לבית המקדש וכיו"ב, שכפי שהרמב"ם מפרש זאת שענינו של בית המקדש הוא - "להקריב בו קרבנות" זהו ענין של מצות עשה - להקריב בו קרבנות, משא"כ קרבן פסח הראשון היה בגלות, ובתכלית הירידה בגלות - שזה היה גלות מצרים, שם היה הענין של קרבן פסח, והיה גם הענין של הקרבת קרבן פסח אז גם כן עם הזאת הדמים "על המשקוף ועל שתי המזוזות", זה היה עוד לפני שהם יצאו ממצרים, ולפני שפרעה גירש אותם, "ביד חזקה יגרשם מארצו", הם עוד היו תחת שליטת פרעה, ושליטה מלאה, עד שהיו צריכים להגיע לכך שפרעה הוא זה שיגרשם, עד שזה פעל שמבנ"י לא נשאר יהודי אחד ויחיד שנשאר בגלות מצרים, 

אלא שאז סייע בזה גם כן שפרעה היה "בשלח פרעה את העם", שהוא שילח כמה מבנ"י מהגלות, וגירש אותם, והם נעשו בעלי חורין, עד לחירות בשלימות, משא"כ לאחרי יציאת מצרים, אז נעשה "כימי צאתך מארץ מצרים" עם כ' הדמיון, כיון שזה עוד יותר מ"צאתך מארץ מצרים", אין צריך ח"ו שיצוו ליהודי שיצא מהגלות, אלא הוא עצמו עושה את ה"געוואלד" כאמור - היתכן?! "למה נגרע"?! ועושה את ה"געוואלד" במכל שכן וקל וחומר, ומה אם על מצוה אחת שקודם מתן תורה שהתחילה ממצווה שקודם מתן תורה, וקרבן בארץ מצרים, וקרבן שבמקום המזבח וקרנות המזבח היה המשקוף ושתי המזוזות של כל בית יהודי, עד שהבית היה בארץ מצרים, ודוקא בבית כזה שהיה צריך להיות בית בשלימות, והיה אסור לגמרי לצאת מהבית "ואתם לא תצאו מפתח ביתכם עד בוקר" - בזה היה הציווי של הקב"ה שצריך להישאר במשך השעות ההם דוקא בארץ מצרים, ובארץ מצרים גופא שיש את המשקוף ושתי המזוזות וכעת צריך לעשותם שייעשו ע"ד קרנות המזבח וע"ד המזבח, 

ולהזכיר שזה גם כן קשור עם מתן תורה ו"והיו עיניך רואות את מוריך", ע"ד כפי שהיה בקריעת ים סוף וביציאת מצרים, שבקריעת ים סוף "ראתה שפחה" וכמו"כ לפני כן ביציאת מצרים "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו", וכפי שהרבי נ"ע מפרש שזה הולך על כבודו ועצמו של עצמות אין סוף, וזה היה באופן של "נגלה עליהם", עד שראו זאת בראיה חושית, וראה זאת כל יהודי וכאו"א מבנ"י, וכל הנלוים עליהם, אע"פ שצירופם ל"נגלה עליהם", לבנ"י היה בדרגא של שפחה כנענית או עבד כנעני, עאכו"כ הדרגא של כל יהודי וכאו"א מבנ"י, כולל בינתיים הדרגות של עבד עברי ואמה עבריה וכמוזכר לפנ"כ שזה ישנו בכאו"א מבנ"י' כמבואר בדרושים האמורים.

ומקשרים זאת גם כן עם פרשת אמור, ששם נאמר שאמור זה "אתם עשיתיני חטיבה אחת בעולם", "אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם", ומביאים ע"כ הראיה - כיון שכתוב "האמרת" - לשון אמור, ו"האמירך" - גם כן מלשון אמור, שזו השייכות המיוחדת לפרשה שזה עתה קראנו במנחת שבת, וההקדמה לזה בקריאה של שתי הסדרות שלפני זה, שזה גם כן מדגיש את ענין השילוש - הענין של שלושה, שזה גם כן קשור עם בית המקדש השלישי, 

וגם כן עם ענין הצדקה שהיא גם כן עושה דבר אחד ויחיד משלושה דברים, שיש את מי שהוא נותן הצדקה, ואח"כ יש את מקבל הצדקה, ואח"כ ישנו העיקר, הענין שאיתו עושים את הצדקה שזה מטבע או שטר וכיו"ב, נעשה בזה גם כן היחוד והשלימות ביחוד עד לאופן של יחוד נפלא כיון שזה מצוה מלשון צוותא וחיבור, ומצוה שהיא כוללת כל המצוות וכנגד כל המצוות, ויש לה שייכות מיוחדת לקיום המצוות בשלימות שזה קשור עם בית המקדש השלישי, שזה קשור קשור עם הגאולה, שזה קשור עם מצות הצדקה, 

שזה גם כן השייכות המיוחדת שמיד כעת יתנו לצדקה, ואח"כ בלי נדר במעריב גם כן יחלקו מאמר חסידות באופן של הפצה "יפוצו מעיינותיך חוצה", אפילו כשמדברים אודות זה, עאכו"כ כשלמדו חסידות בימים שלפני זה, ובמיוחד למדו חסידות באופן של "זיו", שזה החל מראש חודש אייר שגם כן היה בקביעות שנה זו באופן משולש, וכמדובר כמה פעמים.

ועוד והוא העיקר, שיש תיכף ומיד, ע"ד כמסופר בתנ"ך ש"חודש זיו" קשור עם בנין בית המקדש ישנו בהמשך, עוד קודם תפילת ערבית, וקודם החלוקה לצדקה, כשרק דיברו אודות זה יש מיד "לא עיכבם אפילו כהרף עין" ובפרט גם שמדברים אודות השליחות לצדקה יקויים מיד - ע"ד מאמר רז"ל ש"צדקה עשה הקב"ה" כפי ההמשך שם שזה קשור עם ענין הגלות, מגיעה ה"צדקה" העיקרית ש"עושה הקב"ה" תיכף ומיד עם כל יהודי ועם כל בנ"י, ובאופן ש"אין דבר אבוד", ויותר מזה "אין דבר אבוד" לא רק בנוגע למצווה אחת של קרבן פסח אלא "אין דבר אבוד" ח"ו עבור כמעט אלפיים השנים שבנ"י לא הקריבו קרבנות בבית המקדש!!

הרי ח"ו לומר שזה הולך רחמנא ליצלן לאיבוד אלא אדרבה, נוסף על "ונשלמה פרים שפתינו" שמזכירים כל יום את ענין הקרבנות, הרי זה רק ב"שפתינו" אבל אין את הענין של "אדם כי יקריב מכם קרבן להוי'" ושזה קשור עם עניני בעלי חיים בעולם הזה התחתון, וקשור גם כן כפי שבכל קרבן היה את כל שלושת הענינים יחד הקרבן עצמו - מן החי, ואח"כ גם כן המנחה שלו - מן הצומח, והמלח "על כל קרבנך תקריב מלח" שזהו הרי מן הדומם, וכל ענינים אלו איחדו כל יהודי וכאו"א מבנ"י מקריבי קרבנות 

וזה גופא שבנ"י הרשו שהם יהיו "קרבן" כמעט אלפיים שנה בגלות שזה הענין של "קרבן" שאין למעלה הימנו, קרבן זה הענין של מסירת נפש, אין מסירת נפש גדולה יותר ממסירת נפש של יהודי שלא בלבל את כל סדר ההשתלשלות, העיקר לא לאפשר שבנו יחידו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו שזה כאו"א מבנ"י יאפשר כזה דבר, שהקב"ה משאיר אותו בגלות, ומשאיר אותו בגלות במשך למעלה מאלף שנה כמעט אלפיים שנה, וישאיר אותו בגלות עם כל עניני הגלות כפי שהיו - לא עלינו - בדורות שלפני זה, ובפרט בדור האחרון שלפני זה;

ואפילו שיש כבר מלכות חסד, עם כל הטובות הגדולות שישנה האפשרות ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך מנוחת הנפש והגוף ומתוך הרחבה, ש"לומד תורה מעושר" ו"מקיים מצוות מעושר" זה גופא נעשה המעלה הגדולה ביותר שיכולה להיות אצל בנ"י שהם לא התערבו בעניני בעלותו [של הקב"ה], שלכאורה בגלל זה הפסדנו, רחמנא ליצלן כמעט אלף תשע מאות שנים בגלות, 

אע"פ שהקב"ה בוודאי ישלים זאת, וישלים באופן שבנ"י יודו על זה אבל בהודאה גופא אומרים "אודך הוי' כי אנפת בי", שזה נקרא בשם "אנפת בי", וזה נעשה גם כן חלק מההפטרה שהיא קשורה עם הגאולה האמיתית והשלימה - ההפטרה של ימי הפסח, ובימי הפסח עצמם - של הימים האחרים של פסח שהם גם כן נקראים "אחרים", כיון שהם שונים לחלוטין מהימים הראשונים של ימי הפסח וימי חול המועד של הפסח ואפילו שונה מיום שביעי של פסח כיון שהענין של "הפך ים ליבשה" של שביעי של פסח זהו רק כדוגמא ומעין, ואין זה מגיע ל"אראנו נפלאות" כאשר יהיה הענין של "בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו" - "בו" בעצמותו בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו תיכף ומיד ממש;

ובפרט גם כן שיש את ה"קיימא סיהרא באשלמותא" וזה גם כן מגיע בהמשך של שלושה ימים רצופים, שלפני זה ישנו היום של י"ד באייר, ולפני זה ישנו יום השבת עם כל הענינים הקשורים עם "יש שישים ריבוא אותיות לתורה", וענינים הקשורים לכך שכאו"א מבנ"י נמצא במעמד ומצב כנאמר בשולחן ערוך - "גיבור כארי", וזה נמשך גם כן בענינים של עולם הזה, עד לענינים של תרגום כפי שזה בתרגום של "לייב" [אריה] כמדובר לעיל, שבזה גופא נרמז גם כן שכאו"א מבנ"י הוא כפי שהרמב"ם פוסק שהפסק דין בנוגע לפועל ממש הוא שליבם של ישראל תמיד רוצה לעשות, ורוצה לעשות את רצון הקב"ה, ורוצה לעשות זאת באופן כזה שפועל שינוי, וזה משנה, לא כדעת הרואים שיכול להיות ואפשר שיש ליהודי רצון אחר, אומרת "תורת אמת" שאין זה כך, הרצון שלו הוא, והרצון פועל על כל השטרות שלו, 

עאכו"כ שזה נעשה הכנה קרובה לנישואין תיכף ומיד ממש בין כנסת ישראל, שזה כולל כל יהודי וכל בנ"י עם הקב"ה, עם "כבודו ובעצמו" בפשטות, וזה נעשה גם כן, בכל יום של ספירת העומר אין אומרים "יום שני" או "יום שלישי", אלא "שני ימים" או "שלושה ימים" כשיש את היום הנוכחי יש כבר את כל הימים שכבר ספרו בלילות שלפני זה, שבזה יש כבר גם כן את כל הספירות שספרו בספירת החסד בשלימותה, וספירת הגבורה בשלימותה, וספירת התפארת בשלימותה, וגם כן ההתחלה והרוב של ספירת הנצח, ונמצאים כבר גם כן בספירת ההוד, עד להוד שבהוד שזה קשור עם ל"ג בעומר, 

שכאן המקום להזכיר עוד פעם אודות ההכנות ועם 'שטורעם' אמיתי לל"ג בעומר בשנה זו, אע"פ שמשיח מגיע לפני זה, יעשו את ה'שטורעם' בסיוע ויחד עם משיח צדקנו שה"הוד שבהוד" שלו - ע"ד ה"הוד שבהוד" של רשב"י שיום שמחתו הוא ל"ג בעומר, והוא חיבר ועשה ענין אחד, ועשה זאת באופן של "תורתו אומנותו", שכך זה גם נפעל אצל בנ"י - אצל כל יהודי וכל בנ"י, ובפרט בדורנו זה - שנשיא דורנו פעל הפצת המעיינות חוצה יחד עם קביעות עיתים בנגלה דתורה, שזה היה החידוש של רשב"י - דבר אחד, תורה אחת של נגלה דתורה ופנימיות התורה, ובגלוי, וחוגגים גם כן את ל"ג בעומר הבא בשנת "אראנו נפלאות" בארצנו הקדושה יחד עם נשיא דורנו, ונשיא דורנו בראשנו, ויחד עם רשב"י וכל התנאים והאמוראים, ומתוך שמחה וטוב לבב בהכנות לזה, 

החל מההכנה שכעת יתנו לכאו"א צדקה לשליחות ועד"ז ל[אחר] תפילת מעריב גם כן המאמר בפנימיות התורה שקשור גם כן עם נגלה דתורה, החל מההתחלה שמיוסדת על מאמר רז"ל ופסוק בתורה - תורה שבכתב ואח"כ גם כן מאמר רז"ל בתורה שבע"פ, וישנם כל דברים אלו יחד, 

ותיכף ומיד ממש עוד קודם ההמשך, ועוד קודם מילוי השליחות דנתינת השטרות לצדקה, ועד"ז של לימוד המאמר לאחרי מעריב, יש כבר ההחלטה בזה ועאכו"כ ההחלטה, שבנ"י החליטו ש"עד מתי" והיה צריך להיות "כלו כל הקיצין" כמה שנים לפני זה, הרי ברור הדבר שלא יכול להיות רחמנא ליצלן "נגרע" אלא הקב"ה מחזיר - וביתר שאת וביתר עוז - את כל שנות הגלות עד לאופן שאומרים "אודך הוי'" ואומרים זאת בהקדמה שמתאספים יחד בנ"י עד גם כן בנ"י "מאיי הים" כמבואר בארוכה בהפטורה שזה קשור עם "סעודתא דדוד מלכא משיחא" באחרון של פסח, שנעשה - היום הנוכחי - נעשה הוא היום האחרון של הגלות והיום הראשון של הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש עוד קודם תפילת ערבית וקודם החלוקה לצדקה, ועאכו"כ הענינים שלאחרי זה,

ועוד והוא העיקר - נשמות בגופים ונשיא דורנו בראשנו, ובלי שום הפסק בחיים נצחיים ללא שום הפסק בנתיים יחד עם כל הדורות, עאכו"כ של הדור הנוכחי שזהו דור הגאולה יחד עם זה שזהו הדור האחרון של הגלות, כבר הכניסו את ה-א' ו"אלופו של העולם" במילה "גולה" ו"גלות" נעשתה המילה "גאולה" וללא כל "פשט'לאך", אלא גאולה האמיתית והשלימה, תיכף ומיד ממש, וממש ממש.