קטע משיחת י' שבט תשכ"ד
"וכאן רואים, עד כמה אדמו”ר הזקן דייק בתניא. וכידוע הסיפור, לא רק על מילה, אלא אפילו על אות.
שכך הוא הסדר בתורת הנגלה ש”אלו ואלו דברי אלוקים חיים”, מה שאין כן ב”אילנא דחיי”, ש”לית תמן מחלוקת”, מביאים רק ענין אחד.
ולכן במיוחד בתניא, אפילו באותם ענינים שהיו סברות לכאן ולכאן, אז אדמוה”ז לא הביא גירסה כזו וגם וגירסה כזו, אלא שכתב גירסה אחת זו שבחר, שכך ישאר הפסק דין בפועל.
ועד שכידוע, הסיפור שסיפר בעל ההילולא שאדמו”ר הזקן סיפר לאחיו, מהרי”ל מיאנוביץ’, שבמשך שישה שבועות הוא התבונן על אות ו’ בתניא.
ובדוגמת מה שכתוב בתניא “ראשית העבודה, ועיקרה, ושורשה". או “עיקרה ושורשה”, האם זה יהיה עם ו’ או בלי ו’.
שלכאורה, זה שאדמו”ר הזקן בשכלו הגדול יהיה צריך לעיין בכך שישה שבועות רצופים, אז אפשר להבין שזה סימן שיש סברות חזקות לשני הצדדים.
והוא יכל להביא את שתי הגירסאות, במילא יהיה מקום לשתי סברות כפי שיש לזה מקום בשכל דקדושה, כפי שהיה אצל אדמו”ר הזקן.
ומזה מובן, שהוא רצה להוציא את המסקנא ופסק דין, באופן שזה חד משמעות,באופן מבורר.
לכן התייגע שישה שבועות עד שנהיה היה ברור האם עם ו’, או בלי ו’."
תגובות