האגודה למען הגאולה האמיתית והשלמה

י"א שבט תשנ"ב - עם כתוביות בלה"ק

לראות את מלכנו

המכון להפצת תורתו של המשיח 43 צפיות 0

י"א שבט תשנ"ב - עם כתוביות בלה"ק

שיחת י"א שבט תשנ"ב - עם כיתוביות בלה"ק, בעריכת המכון להפצת תורתו של משיח, כולל תמליל הכתוביות בכתבה המלאה

המכון - אתר הבית

י"א שבט ה'תשנ"ב

כעת עוברים מעשירי בחודש אל אחד-עשר בחודש, וגם החודש הוא החודש האחד-עשר.

בכלל, העניין דאחד-עשר קשור בפשטות, כמו כל ענייני הלכה,ועל-אחת-כמה-וכמה עניינים שהם גם עניין של תפילה יומית, הוא קשור עם העולם שנברא בעשרה מאמרות, ומזה מובן שכאשר אומרים 'אחד-עשר', זהו למעלה מהמדידה והגבלה של העולם; אך יחד עם זה זהו 'מאמר', וזהו יום, במילא כפי שזה למעלה ממדידה והגבלה, זה יורד אחר כך אל תוך המדידה וההגבלה, וזהו כאמור יום שהוא עצמו עשירי.

אך כאשר מגיע מוצאי היום, כפי שנמצאים עתה, שכבר התפללו תפילת ערבית, אשר יחד עם זאת שהיא קשורה עם הקטר חלבים ואיברים של היום הקודם, אך היא גם, והוא העיקר, תפילה של היום הבא; תפילה ראשונה מג' תפילות ביום – ערבית, שחרית ומנחה, וישנם שני העניינים ביחד, כמדובר, שבמוצאי יום אחד והתחלת יום שני יש בזה משני העניינים.

כאשר אומרים י"א בעניין אחד, מה מוסיף הי"א בעניין השני? מזה גופא מובן – י"א אחד הוא בחודשים, והי"א השני הוא בימים, לא היום העשירי אלא היום האחד-עשר, זהו עניין הקשור עם החילוק בין לבנה ושמש, שזהו החילוק בין יום ולילה, וזהו החילוק בין משפיע ומקבל, שכל יהודי צריך להיות משפיע בכל העולמות כולם - "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני", וביחד עם זה אומרים "בשבילי נברא העולם", והוא משפיע ומחזיק את כל העולם על ידי השפעתו, וזה קשור עם זה ש"אני נבראתי לשמש את קוני" שהוא עניין של י"א לגבי הקב"ה, שהוא קשור במיוחד עם עשר ספירות שבאות בהתגלות.

אך גם בקב"ה יש כפי שההתגלות נמצאת למעלה ממדידה והגבלה, וזהו כלשון הכתוב "אחד עשר יום מחורב", ומבואר בזה שבחורב היה העניין דמתן תורה, ובעניין מתן תורה הייתה המדידה וההגבלה דעשרת הדברות, וכאן היה "אחד עשר יום", כיון שזה היה "מחורב", שהלכו למעלה יותר מחורב שהיה עשרה.

וזה קשור גם עם העניין ד"הר שעיר", כמדובר כמה פעמים, שלעתיד לבוא יהיה גם אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא, שזהו העניין ד'שעיר' למעליותא, על דרך י"ג תיקוני דיקנא, ש'שעיר' הוא מלשון שערות, והוא נקרא שעיר על שם שהיה מלא שערות, וכמדובר כמה פעמים; אך ישנו גם העניין ד"יעקב ועשיו האמורים בפרשה", דהיינו – כפי שכל העניינים נמצאים בקדושה.

ויש לקשר זה עם פרשת השבוע – שזהו פרשת שירה, וזה קשור עם העניין ד"בשלח פרעה את העם", והרמז בזה הוא, שפרעה "מיניה איתפריעו כל נהורין", והוא שולח ומסייע, על דרך המבואר אודות "בשלח פרעה" בפשטות, שהקב"ה סייע בכך שהעם יצאו מהמיצרים וגבולים וילכו אל ארץ טובה ורחבה, "ארץ אשר עיני הוי' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ויזכו לגשמים אך ורק לברכה, ואדרבה – עיקרם לברכה, אך שזה יהיה למעלה מכל מדידה והגבלה.

וגם הארץ תהיה בתכלית השלימות, ולא יגעו אפילו בחוט השערה שבה, כמדובר כמה פעמים שרחמנא-ליצלן ישנם עניינים כאלה, ומצב כזה, ופרטים כאלה שצריכים להבהיר גם זאת, שיתבטל כעפרא דארעא כפי שיתבטל כל עניין הקשור עם יצר הרע, שהוא ה'חמץ', ויהיה לא רק ביעור חמץ אלא גם ביטול חמץ, וגם בזה ישנו העניין למעליותא – שהוא מתבטל אל המצה מתבטל אל עניין הקדושה.

ואזי ישנה גם המעלה האמורה לעיל דאחד-עשר יום, וזה נעשה בהקדמה ממש לארץ טובה ורחבה, "ארץ נחלי מים . . אשר למטר השמים תשתה מים", וכמדובר כמה פעמים בארוכה "אשר עיני הוי' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", והיא סומכת על "למטר השמים תשתה מים", מה-שאין-כן מצרים, שבה היה "והשקית ברגלך" מהיאור והנילוס, הנהר שבארץ, מה-שאין-כן ארץ הקודש שנשארת בשלימותה יחד עם שלימות התורה ושלימות הארץ יחד עם שלימות עם ישראל.

וזה נעשה לא רק כלשון הכתוב "החוט המשולש לא במהרה ינתק" שזה מדבר אודות חוט המשולש בכלל, ובמילא הרי ישנו חוט המשולש שלא ניתן לומר עליו 'לא ינתק' סתם, כי אפשר לומר שישנו משולש אפילו בלעומת-זה, כאשר יש "חבור עצבים אפרים" ועל ידי החיבור דאפרים נעשה העניין דשלושה, אך סוף-כל-סוף יהיה בזה 'ינתק', כמדובר כמה פעמים, מה-שאין-כן כאשר ישנם שני העניינים, שזה נעשה בדוגמת בית המקדש השלישי שהוא גם בית המקדש המשולש.

ועוד והוא העיקר שזה יהיה תיכף ומיד, הרי מתכוננים לשבת פרשת שירה שבה נאמר גם "הוי' ימלוך לעולם ועד", ונמצאים כבר ביום החמישי, ולאחרי זה יום השישי, ולאחרי זה – בעוד שלושה ימים – יום השבת קודש, שיהיה תיכף ומיד "הוי' ימלוך לעולם ועד" כבר ביום זה, ובפרט שנמצאים כבר לאחר תפילת ערבית, ואחר כך יסיימו כרגיל בעשיית כל אחד לשליח לתת לצדקה, וצדקה הרי מזרזת את הגאולה עוד יותר מכפי שחשבו עד עתה.

וביחד עם זה נעשה גם כן במקום "שירה" לשון נקבה יש תיכף ומיד ממש "שיר חדש", וזהו על דרך מה שאומרים בהגדה דחג הפסח "ונשיר לפניו שיר חדש" – דווקא לשון זכר, וכפי שתוספות מבאר זאת, וכמדובר כמה פעמים שזו גאולה שאין אחריה גלות.

ובמילא זה נעשה תיכף ומיד, כבר עכשיו בלילה ממש, נעשה מיד ממש ממש ממש העניין ד"נאמר לפניו שיר חדש" בארצנו הקדושה, בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו, ובארצנו הקדושה – בירושלים עיר הקודש ובהר הקודש ובבית השלישי ובבית המקדש המשולש.

ותיכף ומיד ממש כבר ביום החמישי, ואחר כך (על-אחת-כמה-וכמה) ביום השישי, ואזי זה נעשה קשור עם העניינים דראש השנה ש(יום שישי הראשון) היה ראש השנה, וזהו גם הקשר עם "הוי' ימלוך לעולם ועד" עם זכרונות, מלכויות ושופרות. 

ויהיה תיכף ומיד "תקע בשופר גדול לחרותנו", ועד שיש מלכויות, זכרונות ושופרות אפילו בשבת וכמדובר כמה פעמים, מלכויות, זכרונות ושופרות, וכולם – תיכף ומיד ממש!

donate

תגובות

הוספת תגובה חדשה

בתהליך...